שדה מגרש רכד

כל כיוצא בזה וכו' מ"מ נפסדה צורת האות שלא תקרא לגמרי בכלל זה דהוי אות זה חסרה מתוכו משמע שכ שלא נפסדה צורתה לגמרי ואין דומה לאות אחרת אין כאן פיסול וכיון שכן בתפילין לא הוי שלא כסדרן ויכול לתקן בגרירה בעלמא וכ"כ הרשב"ץ ח"א ס"ג ושם בח"ד מטור א' ס"ת בדעת הרמב"ם וכ"כ ה' פרח שושן ריש כלל ב' וכ"כ מהריק"ש בסקי"ג הביאו האמ"ל מס' דרכי נועם ס"א שכתב שדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש שלא אמרו בצורת האותיות שלא תדמה לאחרת ממש לא על חצי האות כי אם על כללה ע"כ. ובנדון דידיה אין כאן דיבוק להשתנות כל האות רק בתחתיהן והאמ"ל הביא שכ"ד מהרלנ"ח ס"א וגם האחרונים נחלקו בזה יעו"ש. ודע דלבעלי הסברא הראשונה אין להקשות עליהם ממ"ש לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד יעו"ש להתשב"ץ שיישב בטוב טעם וכן ל"ק ממ"ש ברגל הקו"ף שנדבק דאין מועיל בו גרירה אע"פ שכשהוא דבוק אינו דומה לאות אחרת וכמ"ש הב"י א"ח סל"ב מ"מ דמיא לחי"ת ארוכה כמ"ש מהרי"ע בס' בני יהודה סל"ח ועיין לו שם גם בס"א דדעתו בס"ת שנמצא כן באות שאין דומה לאות אחרת דאין להורידו והאמת דמרן דאנן נגררים אחריו פסק כסברא אחרונה והוא שקבע בש"ע סברת האגור דאם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים לגג שתחתיה פסולה הרי אע"ג דלא נשתנית בדבוקה לאות אחרת פסולה ואין לנו אלא דבריו וכמ"ש ה' פרח שושן מ"מ יש לחלק בין בדיבוק האות עצמה קצתה אל קצתה לדיבוק בין אות לאות וכמ"ש מהרד"ך שם אע"פ שכתב דסברת הרשב"א אינו כן ומצאתי עוד להרב ע"ת שכתב בסל"ב דאם האות רובה בכתיבה אם אין כאן תפלין אחרים שרי להניחן ע"כ ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא על עיקר דברי הרב דב"ש הנז"ל כמ"ש מהריק"ש שם בנדונו וז"ל כי אם על כללה וכו' ולפיכך לא האריכו למעניתם ללמד את עם ישראל צורת האותיות ואי הוי פיסולא לא הוו שתקי מניה להכשיל את הרבים ח"ו בסתו"מ שהם יסודות הדת גם הרב בע"הט זה דרכו בסל"ו אלו האותיות וכו' ואי איכא פיסולא בחצי האות לא אבעי ליה למשתק מניה אלא להודיעו ולכותבו ע"כ ומינה בנדון כזה נמי לא הוו שתקי קמאי ועכ"ז יש לחלק בנדונו לנדונינו בשלמא בשני ביתי"ן הסמוכין שנדבקו מלמטה אין הכיר לבי"ת הראשונה כי אם מלמעלה בלבד ותו ממ"ש לא ידענו להבחין בין כ"ף או בי"ת נראה שהדיבוק שלמטה קצת בעיגול כמו הכ"ף דאם לא כן מהיכא תיתי שנראית ככ"ף משא"כ בנ"ד שהגי"מל אף שדבוקה קצת מלמטה עם הבי"ת מ"מ בגבה ניכר שהיא גי"מל מצד העקב שלה והוא הרגל הימני היורד למטה שכן צורתו וכמ"ש בב"י סל"ו ותו דהדיבוק הנז' לא בא דרך עיגול כנדונו הרי לך כמה ספיקות בזה ובאמת אם ידעתי מזה מקודם לא הייתי נותנו ושגיאות מי יבין מ"מ אחר שכבר ניתן הוי כמקום עיגון וכמ"ש הרב יא"ה סקכ"ו ומרן שם בא"ה סקכ"ה יצא לחלק בתשו' מהרי"קו מ"ש בשורש ע"א למ"ש בשורש צ"ח דבמקום עיגון ותינוק קורא אותו יכול להפריד בסכין וכ"פ בש"ע וכ"פ מור"ם. ותלמידו הלבוש וכ"כ הג"ף שם ומה גם בטופס וכמ"ש כנ"הג שם אות ח' ממהריב"ל ח"ג סס"ט ומהר"ב מש"ץ ובודאי תיבת גבר מהטופס הגע עצמך אם כתב להתנסבא לכל דתיצביין היש בית מיחוש בזה וכמ"ש ה' עבודת הגרושני ס"מ ורמזו אות מ"ח באם כתב והרי את מותרת לכל והשמיט תיבת אדם אע"ג דתיבות אלו מגופו של גט וכמ"ש בגיטין דפ"ו אין כאן אלא על והרי את מותרת לכל ומאי דכתבינן אדם שופרא דלישנא הוא ה"נ תיבת גבר דמ"ש וכ"כ הג"ף שם סס"ה וז"ל וכן נראה עיקר דבטופס אפילו הדיבוק הוא הרבה דתינוק אינו קורא ה"א אפ"ה יש להכשיר כיון דקי"ל אם חסר תיבה אחת מהטופס אם אין הענין משתנה כשר ובחק תוכות נמי הכי אמרינן דמ"ש זה מהה"א דנכתב חי"ת ותינוק קוראה חי"ת הו"ל כמו שאינה ואפילו בעודה דבוקה אין כאן שינוי משמעות גירושין דהגימ"ל ובי"ת דבוקים אם הם דיבוק ממש כמו שאינם והו"ל כדיוטא בעלמא וכדבריו כתב הרשב"ץ ספ"ג ומהרי"ע במנהגים דק"א שכתב בטופס יש לתקן באופן המועיל אע"פ דאין כותבין על המחק לא ראה להתשב"ץ מאריה דאתריה שלא הצריך לזה וכדבריו כתב הב"י סקכ"ו מרשב"ש ולא נמצאת בדפוס וכמ"ש ה' יא"ה וכן עשה מעשה הרב פנים מאירות ח"ב סי"ט ע"פ תשובת הרשב"ש הנז' בנדונו וכתב שכן דעת הרב חלקת מחוקק דבטופס אף בלא עיגון נמי יעו"ש ועיין בפרט לה' לח"ש דקמ"ג ובס' פני יצחק שעל ס"ה דיו"ד ובס"ה להר"י בן בנישתי שבס"ס הג"ף דקל"ה באות קמ"ה כתב רגלי ההי"ן וקופי"ן שנדבקו גבן במקום עיגון יפרידם שלא במקום עיגון יכתוב אחר ואם קדם ונתן והפריד כשר ע"כ אלא ששם דקל"ח אות רנ"ה כתב לכתחילה יכתוב גט אחר כי לא מצינו בזה מי שקבל קולא זו בעולם כמ"ש מהרי"קו שורש צ"ח וכבר מלתי אמורא דאם ידענו כל זה לא הייתי נותנו בשגם יש כמה ספיקות אי הוי נדון כזה חק תוכות מ"מ כל טצדקי דמצינן לעשות ככ"ע עבדינן ועד אחרן ראיתי בס' קול אליהו דק"ג שכתב וז"ל רגלי ההי"ן וקופי"ן שנדבקו יש מחלוקת יש פוסלין ויש מכשירין ויש מחלקין בין טופס לתורף דבטופס אף אם הוא גדול שאין התינוק קורא אותו כשר ובתורף פסול זולת בתיבת למהך אפילו אם קורא אותה התינוק פסול ולי נראה כסברא אחרונה וכן ראוי להורות ע"כ. ומריהטא דלישניה גם בלא עיגון מקיל בטופס וה' יצילנו משגיאות כיר"א

(צ"ח) בחמישי בשבת בי"ד ימים לירח כסלו שנת התרי"ט לב"ע נתן גט כריתות רחמים בן יעקב דמתקרי עגבאני לאשתו רחל דמתקריא באחילה בת רחמים ועידיו שלום בן חיים וציון בן יוסף והיא יוצאת משום ש"ר. וגט ראשון נפסל מסיבת בתיבת ולאהבתיכי באות הה"א נדבק הרגל בגגה והוא ח"ת גמור ואילו המתין הסופר היה מגרר הגרה ואח"ך ימשוך הגג להלן באופן שהגרר דרגל שגירר יהיה בחלל האות ויעשה רגל אחר תחת סוף הגג שהמשיכו אך הוא הניח רגל זה הדבוק והמשיך הגג ביותר ועשה בו רגל מחדש ואח"ך גירר רגל הדבוק הנז' וא"כ לא נעשית האות רק ע"י גרירה ואירע עוד כשצוה הבעל פ"ב להסופר ולהעדים בגט שני לא אמר שמעו אתם עידי מה שאני מצוה להסופר שכ"ה בס"ה להרב בתי כהונה שממנו אנו מסדרים וכ"ה בס"ה להכנ"הג ולהי"א ונראה דהעיקר הוא מאמרו של בעל להסופר בפני העדים כמבואר בס"ה למרן סט"ו וכ"ה בסקל"א וכ"כ בס"ה אשר בס"ס הג"פ סל"ז ובס"ה אשר בס' דבר משה סכ"ב ובס' עולת שמואל וכן בס' לח"ש דקמ"ב