שדה מגרש רכג

האות אלא קצת בסופה יש לומר שגם חביריו יודו בזה

(צ"ז) ברביעי בשבת בכ"ח יום לירח תשרי ש' ח"א ושש מאות וי"ט לב"ע נתן גט כריתות פרגי בן אליהו לאשתו זמרדה בת פצ'לון ועידיו פרגי בן רחמים וראובן בן דוד ואירע בגט זה שהסופר הרגיל לכתוב היה חולה והבאנו אחר שלא ניסה כ"כ בזה ונתעכב שיעור גדול מהבקר עד סמוך לערב ואירע בתיבת דהוית אחר שכתב הדל"ת כתב אל"ף במקום הה"א והרגיש תכף ולפום ריהטא אמרתי לו שיניח עד שיתייבשו שני אותיות האלו ויגררם ויניח מקום פנוי ויכתוב להלן שכן עשינו כמה פעמים כהוראת מהריק"ש והחק"ל היקל גם בתורף ודלא כהג"ף שחילק וכמש"ל ואח"ך נתיישבתי ונ"ל שאין צריך לזה אלא יגרור הוי"ו של האל"ף בלבד ואח"ך מהיו"ד הימנית יעשה ירך הה"א ויעשה לה גג למעלה מעט באופן שיהיה גרר תוך האות וימשכנו מעט יותר והיו"ד שהניח מהאל"ף שהיא יו"ד התחתונה ימשכנה מעט יותר באופן שיעשנה רגל הה"א וכיוצא בזה כתבנו לעיל כשיהיה הגרר בחלל האות אין קפידא ואירע עוד בתיבת גבר כשבא לעשות גב הבית עם צד התחתון נדבק קצת בגימ"ל מלמטה ואמרתי לו שיגמור הבי"ת ואח"ך יניח עד שתתייבש ויגרר ביניהם להפרידם דנהגינן לגרר אותיות הדבקות ולא שאני לן בין קודם שנגמרה צורת האות ונדבקה או אח"ך וכמ"ש מרן א"ח סל"ב ודלא כמהרמ"ע שרמז שם שכנ"הג הגב"י אות י"ג ועוד נזכרתי אז ממ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סתרי"א ובמכונות רל"ח שהביא דברי הש"ס דידן דכל אות שאינה מוקפת גויל פסולה ל"ש תפלין ומזוזה ל"ש ס"ת והביא דברי הירושלמי דה"ה בעירב את האותיות וסיים ומיהו בענין הדביקות יש מקום לעיין ומתברר ממ"ש בירושלמי עירב את האותיות אית תנויי תני פסול ואית תנויי כשר ראב"ש אמר דמר כשר מלמטן דמר פסול מלמעלן כגון ארצנו ותפארתנו צריכה ולפי גירסא זו צ"ל פירושו מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והילכך אם בא לגרור הרי זה חק תוכות ופסול שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהיה גוררו אבל כשנדבקה מלמטה כגון של ארצנו ותפארתנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחילה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגררה אין זה חק תוכות והילכך אפילו גורר כל שהוא יכול לגרור וכשר כדרבי זירא כל הראוי לבילה וכו' אבל ארצך ותפארתך שהכ"ף דבוקה באמצעות רגלה עם התי"ו בהא איכא ספיקא וכו' ע"כ ומריהטא דלישניה נראה דאין כאן מחלוקת בשני התלמודים וידוע מ"ש מהרשד"ם ח"מ שרבו היה מחשיב לדעת הרשב"א ששקול לו ומחשיב כדעת רוב הפוסקים והביאו ה' יד מלאכי דקפ"ח וגם זכורני אז ממהרד"ך חדר א' דע"כ לא הכשיר בדיבוק שלמטה כי אם שלא שינה צורת האות משא"כ כשנשתנה צורתה כגון בפסוק את אשר תאפו אפו שנדבק הוי"ו עם הפ"א דאז נעשית טי"ת פסול וכ"ע שם לדעתו להסכים ש"ס בבלי דלכאורה פליג אירושלמי דש"ס דידן דגם מלמטה פוסל באופן שאם יגרר אין כאן שיעור בהאות ולירושלמי דשרי בעינן אף אחר שיגרר יש שם שיעור באות וכזה פסקו הרב אמ"ל ולר"א וע"ז סמכתי ויען שאין לי פנאי לעיין עוד כי הזמן קצר והרבה נצטערתי עם הסופר עד שיצא גט זה ונחתם וניתן ובחזרתי לביתי חזרתי לעיין וראיתי בב"י א"ח סל"ב דכתב על סברת הרשב"א הנז' דהש"ס דידן פליג על הירושל' הנז' ושכ"כ המרדכי שכ"כ הר"ש מרבינו אלחנן ושכ"כ בס' התרומה דבכל אופן שנוגעות פסולה ותיקון מועיל בה ולא הוי חק תוכות וכ"כ בהג"מיי וכ"כ האגור בשם מהר"ם וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש שלא הזכירו הירושלמי הזה ע"כ הרי אף דהוי פסולה גם בדיבוק שלמטה אליבא דש"ס דידן יגרור ואין כאן ח"ת

ואחר החיפוש את זה מצאתי בס' דבר שמואל בסי' פ"ט בשני ביתי"ן הסמוכים שנדבקו בתחתיהן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה ניכרת אם היא בי"ת או כ"ף בשגם י"ל כיון שאין כאן צורת האות ש"ד לגרר ומדברי מהרד"ך בית א' לא מצא איסור ברור מ"מ בחברת שני חכמים עמד על תשו' מהרלנ"ח ומהרד"ך שם והסכימה דעתם להחמיר בשל תורה אפילו היה הדבר בספק כ"ש כשהסברא נותנת כך ולשון הרמב"ם מוכח ששוין הן הפסולים של נפסדה צורת האות עד שלא תדמה לאות אחרת והפסד נ"ד הוא שלא תקרא כל עיקר עוד בי"ת כשמה הראשון ויוצדק גם כן הפיסול השני שכתב הרמב"ם שם שלא תדמה לאות אחרת ולא אמר שלא תשתנה לאות אחרת ואם בגג הרי"ש של תיבת ברא עם הבי"ת ורגל כ"ף בכל להבי"ת דברו בהם ברצוא ושוב לדוגמא בעלמא הרבנים הנז' ולא ביררו בפרטות דעתם על זה אפשר שלא רצו להאריך בדבריהם יותר ולחלק בין כשהדיבוק מפסיד ממש הצורה ואין להבחין בין גבין בי"ת לכ"ף ובין רי"ש לדל"ת הוא כשהדיבוק הוא מן הצד דק וכו' ועדיין אות הראשונה ניכר בין שאינו משוה רגל האותיות או גגותיהם יחד בעוביין אבל כשההפרש אינו ניכר לעין נראה שהוא פיסול שאינו חוזר להכשירו כי אם במחיקת רגל השני ולחזור ולכותבו שנית ע"כ. ודבריו אלה הביאם בספר בא"הט א"ח סל"ב וספר יד אהרן שם וספר מים רבים י"ד ס"ס וכן הרב אמ"ל ולדוד אמת

ואחר המח"ר הנה מ"ש שלא מצא איסור ברור בדברי מהרד"ך לדעתי המעט יש היתר ברור אם למ"ש בדעת הרשב"א לחלק דע"כ לא הכשיר בדיבוק שלמטה רק כשאין האות נשתנית לאות אחרת משא"כ בתיבת את אשר תאפו אפו שבדיבוק הפ"א עם הוי"ו נעשית טי"ת הא ודאי פסול מינה דכל שלא נעשית אות אחרת אין כאן ח"ת וכן ממאי דסבור לחלק בין שני התלמודים דחילוק יש בין אחר שגירר דאין כאן שיעור בגוף האות או אם יש שיעור דאז שרי ואין כאן ח"ת ואילו הרב מסתם לה סתומי משמע גם כשיש שיעור אחר הגרירה אסור לגרור ואם מחמת השני ביתי"ן הסמוכין כשנדבקו מלמטה הגג של הבי"ת השניה משנה להבי"ת הראשונה הרבה ולא דמי לארצנו ותפארתנו שנדבקו מלמטה דהוי"ו אין לה גב רחב כ"כ ואינו משנה צורת הנו"ן כ"כ הרי דכוותה מסתפק הרשב"א בארצך ותפארתך שהכ"ף יש לה גב רחב כ"כ קרוב לגג הבי"ת ונדבקה בתי"ו והוא משנה אות התי"ו ועכ"ז לא נסתפק רק באם נחשב דיבוק זה שהוא באמצע אם כדיבוק של מעלה ופסול או כדיבוק של מטה וכשר ולשון הרמב"ם הוא כך שנפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה וכו' אע"פ שבפ"א מה' תפלין לא כתב אלא שלא תדמה יו"ד לוי"ו ולא וי"ו ליו"ד ולא בי"ת לכ"ף ולא כ"ף לבי"ת ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן