שדה מגרש רטז

נקראת וכן מצאתי בגיטין ישנים ומה שכותבין האל"ף במקום תנועת הפת"ח אולי מחמת דקריאתו מלעיל כשם גאליה וכיוצא. וטיטה הוא קיצור דיאמנטה כנודע בפה העירה. ואע"ג דלא נהגנו לתת גט ביום ר"ח וכמ"ש מור"ם סקכ"ו משום הספק שיש אם לכתוב ביום אחד או ביום ראשון מ"מ מלבד דחומרא יתירא היא וכמ"ש הג"פ שם סל"א מה גם דמרן העד העיד בנו שראה נוהגים שלא לחוש לחומרות אלו נוסף ע"ז דהמגרש הלז מבני הכפרים ורצה ללכת לדרכו אותו היום ולא רצה להמתין למחר. וכתבנו באחד כדברי מרן שם שכתב וביום שני של ר"ח יכתוב באחד לירח פ' כי חשבונו מיום השני

(נ') באחד בשבת בתשעה ימים לירח מרחשון שנת ח"א ושש מאות ותשע לב"ע נתן גט כריתות משה בן מנשה לאשתו גאליה בת מעתוק ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים. ויסוד שם מעתוק בתי"ו והוא פירושו בן חורין ושם זה הובא במהריק"ש כן וכן הובא בש"ות מהרלב"ח סי' כ"ו וסכ"ז והרב חיד"א בח"ש ח"ב הביא לנקבה מעתוקה בתי"ו. והרב המובהק מאיר כברק כמהר"ר מעתוק חדאד נר"ו יאיר מאיי ג'ירבה יע"א תמיד שולח לי כתבים וחותם בטי"ת ואין ספק שנעלם ממנו כל זה. וגט ראשון נפסל משום המ"ם של תיבת משה המגרש נמשך לה הדיו ונסתמה וכבר כתב אחריה מה שצריך לו לכתוב וא"א לגרר דהוי חק תוכות

(נ"א) בשני בשבת י"א יום לירח אדר שנת ח"א ושש מאות ותשע לב"ע נתן גט כריתות יצחק המכונה גני בן משה לאשתו זמרדה המכונית חולה בת שמעון ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים. וכנוי גני פירושו בעל חן שמי שהוא בעל חן ויפה תואר קורין לו גניין וכך היו קורין לו תחילה ואח"ך קיצרוהו גני ונשתקע ממנו גניין ולכן כתבנו גני ולפי שהוא ע"ש המקרה ואינו שם עצם משפטו המכונה. והמתגרשת המכונית חולה אמרו לפי שעיניה אינם כשאר ב"א לפי שהלבן נכנס בשחור וקורין לו בערבי חוול לזכר וחולה לנקבה וכמ"ש בס' חוט המשולש למהר"י דיואן בש"ות סיו"ד דף ה' ע"ד וכיון דכ"ע הכי קרו לה בפניה כתבנוהו ואע"ג דנראה שהוא גנאי הואיל והוא סימן שבגופה ניתן ליכתב כמו שכתבנו לעיל בכנויים בארוך וגוץ וסמכנו על הת"הד ומזכרת הגיטין להרב המכתב בפניו שחורות וכן הרב לב שלמה בכנוי דישלאן יעו"ש ואין זה כשם חוולה הנז' בב"ש ובגיטין שבס"ס המכתב דהתם נגזר משם חוה. ואמרו לנו שפעם אחת היתה דרה בחצר עם השכנים ואחד מהשכנים בראותו זריזותה קראה בודה שפירושו מחצלת גסה עשויה מגמי והיא קלה ביותר ויש איזה ב"א קורין לזכר בודי ולא חששנו לכתבו יען כי הרב דבר משה לא חשש להשם שקורין לו אחד או שנים ובשגם חלקו עליו כנודע תיסגי לן אם הוא שם גמור משא"כ בכנויים דלאו מעיקר הדין הוא והאמת ששם בודי לזכרים ידענו דעיקרו משם יהודה וא"כ הוא קיצור שם אבל המתגרשת הזאת א"א לומר כן כיון ששמה זמרדה ולא יהודית דהויא כשם יהודה. ודע אע"פ ששם אבי העד הראשון כשם אבי המגרש לא חששנו לשלש הואיל והעד חותם כהן ניכר דאין להם קורבה זה עם זה

(נ"ב) בשני בשבת בי"א יום לירח אדר שנת ח"א ושש מאות ותשע לב"ע נתן גט כריתות רחמים דמתקרי רחימה בן סעאדה לאשתו מזלטוב דמתקריא זאטובה ודמתקריא בובה בת אברהם ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים. ושם רחימה הוא קיצור משם רחמים ואביו סעאדה נגזר משם סעיד סועידה סעידה סעדאת סעודי הנז' בשמות למהריק"ש ולהמני"ח ומשפטו באל"ף במקום הפת"ח דאל"כ יתחלף בשם סעדה לנקבה שיש הרבה נשים נקראים כן. וזאטובה ידענו שהוא קיצור משם מזלטוב ובובה הוא קיצור לשם זאטובה ולכן נכתב עיקר השם תחילה מזלטוב ואח"ך קיצורו זאטובה ואח"ך קיצור הקיצור בובה וכיון דשורשם ל"הק מזלטוב סופם בה"א. ואירע בגט זה שלא נכתב בדלא אניסנא בחד שיטה אע"ג דהבא"הט סקכ"ו כתב ממהר"א ששון בחד שיטה וכ"כ בספר נ"ש מרבו אכן הרב מהרא"ש גופיה כתב אם כבר כתב בשני שיטין אין לפוסלו והביאו בס' מכתב לחזקיהו וכ"כ בספר אגורה באהלך דמ"ג ובס' לח"ש דקמ"ג. ואירע עוד אחר שכתב לכל גבר במקום דתיצביין כתב דתיהויין והיה לנו שעת הדחק ואמרנו לו שיגרר רגל הדל"ת ויערב גגה עם היו"ד של הרי"ש של גבר להיותה רי"ש ארוכה והתי"ו והיו"ד והה"א יגררם ויניח מקומם חלק ואח"ך יגרר רגל הנו"ן ויעשה מהוי"ו עם היודי"ן ועם גג הנו"ן אות דל"ת של תיבת דתיצביין ויגמור שאר האותיות שצריך לו לכתוב ובלבד שלא יכתוב על הגרר כלל ואם הגרר תוך האות אין לחוש וכמ"ש לעיל ואח"ך הרגשנו ששם המגרש כשם אבי העד השני ושמא יאמרו הבן חתם בגט אביו והרב פאת ים לא חשש לזה אלא שחבריו רבו עליו וכן אנו חששנו לזה כנז"ל אך שעת הדחק היתה

(נ"ג) ברביעי בשבת בכ"ז יום לירח אדר שנת ח"א ושש מאות וט' לב"ע נתן גט כריתות רחמים בן דמתקרי רפאלי לאשתו מזלטוב בת אברהם ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים בן לוי ושלשנו בו מטעם הנז"ל. וכתבנו בן דמתקרי רפאלי הן אמת דעל הרוב עיקר השם רפאל ע"ש המלאך וחזן הכנסת שקוראו בתורה אמר שקוראו רפאלי אך חזן אחר בא בימים אמר שאותו חזן שקראו רפאלי טועה הוא וכיון שהכל יודעים ומכירים בו בשם רפאלי עשינו ממנו עיקר ולחוש לשם רפאל שעל הרוב כן הוא רמזנו אותו בתיבת דמתקרי וכמ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"א בשם עזר דומה ממש לנ"ד ואין זה ענין למ"ש ה' ג"פ בשם גימא וחנונא דאין לנו אלא שם המוחזק בפנינו כל שלא ידענו בבירור שאין זה עיקר השם ע"ש משום ששם הדבר שקול משא"כ כשעל הרוב אין זה עיקר השם שאני ואע"ג כשיש ספק בשם האבות אנו מדלגין אותו שאני הכא דעמדנו על הענין דעל הרוב כן הוא וכן משמע מדברי החזן הזקן אבל מחמת דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא לא כתבנוהו בפירוש לדעת מהרימ"ט גם כשלא נודע שיש לו שם אחר אלא בספק ש"ד לכתוב מתקרי או מתקריא ובשגם חלקו עליו וכמ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"ב דמ"ד ואיהו גופיה שם דמ"ה ע"ד בשם עזר אע"ג דקרוב לודאי שאין מי שקורא עזר אלא אלעזר והסכים לכתוב אנא דמתקרי עזר יעו"ש

(נ"ד) באחד בשבת בכ"ה יום לירח תמוז שנת ח"א ושש מאות ותשע לב"ע נתן גט כריתות שלמה בן יצחק לאשתו מזלה בת זבולן ועידיו