שדה מגרש ריג

חסר יו"ד ראשונה אם כתבו מלא יש לכתוב גט אחר

ודע דבסידור גט זה נמצא עמי גדול אחד ש"דר לן מר מע"הק טבריא ת"ו הרב המו' מר שמואל דב כהנא נר"ו והוא עם ביתי שני בשלישי וקורבה זו בד"מ לכ"ע כשר כנז' בח"מ סל"ג ובחליצה נמי כשר כמ"ש מור"ם סקע"ט אף שיהא מצד האבות ובשגם מהר"י מינץ דכ"ט ע"ג וכ"ה בס"ה בסוף ס' ג"פ כתבו לא יהיו הדיינים קרובים ז"לז וכ"כ בס' דבר משה ח"א בס"ה ובס' עולת שמואל וכ"כ בס' יא"ה ח"ב דק"ל הנ"מ קורבה פוסלת מן הדין שכן מוכח מסתמות דבריהם והבו דלא להוסיף עלה דאפילו זה חומרא בעלמא דהגט לא בעי דיינים מהדין כנודע דכל עיקר האיסור הוא שהעדים לא יהיו קרובים ז"לז ולא לבעל ולא להאשה אבל אם הם קרובים להמסדר או להסופר אין קפידא כמובן מלשון מור"ם סק"ל וכ"ש הדיינים זה עם זה וכמו שכתבנו לעיל בתחילת קונטריס זה ובשגם מוכרח שיחתום עמי בשטר ההרשאה מ"מ כיון דאנו כשירים מצד הדין אין לדמות זה לעידי הגט דאפי' רביעי ב"ד נהגו להחמיר כמ"ש ה' ב"ש בס"ה והטעם שההרשאה גופה אינו מן הדין כמ"ש מרן ומור"ם סקמ"א ותו דהקיום גופיה שאנו מקיימים עידי ההרשאה מדרבנן ובאגב ראיתי להרב כרם שלמה א"ה סנ"ז דתמה על מור"ם דבס"ה ס"א כתב לכתחילה לוקחין עדים שאין להם שום קורבה אפילו ד' ב"ד וציין ממהרי"ל ובחליצה סקס"ט כתב שני בג' כשר וציין מת"הד סרכ"ו וחליצה חמירא מהגט דהויא דין דבעינן דיינים ע"כ ויותר היה לו לתמוה דבחליצה כתב מהרי"ל והדיינים לא יהיו קרובים ז"לז וטבע הלשון מורה דוקא בקורבה הפוסלת מן הדין ונאמן עלינו מור"ם שכתב בשמו בגט להחמיר רביעי ב"ד נמי וא"כ לא על מור"ם בלבד תלונתו כי אם על מהרי"ל עצמו ותו יש להרגיש על מור"ם דכתב מת"הד להחמיר בשתי בנות אחין אבל שני בשלישי כשר ואמאי בהא נקט כוותיה דת"הד ולא כמהרי"ל דבחליצה דוקא בקורבה הפוסלת מן הדין ושתי בנות אחין בד"מ כשר דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן ולעיקר קושיתו על מור"ם י"ל דשאני ליה עידי הגט מדייני חליצה דבעידי הגט הוא דחיישינן לב"ד טועין וכמ"ש מהרא"י בפסקיו סרי"ז אבל גבי הדיינים עצמם דיבואו להכשיר עצמם במה שאינו מן הדין לא אמרינן. ואיך שיהיה בנ"ד דאנן שני בשלישי גם להת"הד דהחמיר בנישואין ב' בנות אחין או שתי בנות אחיות מ"מ מקיל שני בשלישי וכ"כ גם מהרי"ל וכ"פ מור"ם וכן סבר מהרש"ל בתשו' ס"ץ ועיין להרב זכ"ל ח"ג דקכ"ג ע"ד מכוון למה שכתבנו וגרע מזה היקל בס' תורת חסד סקי"ט בחליצה שלישי בראשון אע"ג דלר"ת פוסלו בד"מ כמ"ש מרן ת"מ סימן ל"ג

(מ"ד) באחד בשבת בה' ימים לירח טבת שנת ח"א ושש מאות ושמנה לב"ע נתן גט כריתות משה הלוי בן יחזקאל הלוי לאשתו דמתקריא ברכאנה בת אליהו הכהן ועידיו חיים בן אברהם ויצחק בן יעקב. והנה המגרש הזה בפי הכל קורין לו לוי וכשעולה לתורה קורין לו בסתמות לוי בכבוד בסיבת שאין מצוי לוי אחר שיצטרכו לקרותו בשמו ונראה כיון דאנן הורגלנו לכתוב כהן ולוי בגט כשנכתוב משה הלוי בגט יכירו וידעו כי מה שקורין לו לוי לא ששמו לוי אלא שהוא מזרע הלוי ותו כיון דקורא בב"הכנ אחר הכהן הוכחה לזה ומ"ש בכנ"הג סקכ"ט הגב"י אות צ"א באשה שנקראת שמחה ואח"ך קראו לה עזאילה ע"ש משפחתה יש לכתוב שמחה המכונית עזאילה וכיוצא בזה כתב הג"פ שם שיש משפחות כשהאשה יולדת נקבה והבעל אינו בעיר אינם משימים לה שם עד שיבוא אביה ולמאי דביני ביני קורין לה על שם משפחתה וכשיבוא אביה קורא לה שם עצם ומשום ששם העצם בא לה אחר גדלותה רובא קרו לה בשם ראשון שהוא שם משפחתה יכתבו תחילה שם העצם המכונית ע"ש משפחתה ולכאורה ה"נ צריך לכתוב המכונה לוי דשנייא נדונים הנז' דאעיקרא לא נהגו לכתוב החניכא בגט וכמבואר בדברי הג"פ שם משא"כ לדידן דכותבין כהן ולוי אין צריך בירור אחר וראיתי לה' יד אהרן ח"ב דקכ"ו במתגרשת ששמה כהנה מפני שהיא בת כהן שיש לה שם עצם וכן שם כהנה שהיא אשת כהן דהרב בעל פני משה ומהרא"א צ"ל שם העצם המכונית כהנה אבל מהר"א מוטאל כתב דאצ"ל כהנה כי אם פב"פ הכהן ע"כ ואסיק דלדידן שאנו כותבים כנויים בגט צריך לכתוב כהנה וכו' יעו"ש ומסתמות דבריו נראה גם במקום שכותבין כהן ולוי צ"ל כהנה כיון שתלה הדבר בכנויים מ"מ יש לחלק בין המגרש למתגרשת כמו שכתבנו וכן ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"ז ע"ד לא הצריך לכתוב כהנה אלא במקום שאין כותבין כהן ולוי והאמת ששם במזכרת הגיטין להרב פני משה אשר בס"ס ג"פ תב כותבין כהן ולוי בגט ואעפ"כ כתב כהנה וכ"ה במזכרת הגיטין להרב המכתב אכתי יש לחלק בין המתגרשת כהנת או המגרש כהן דבעלייתו לתורה יוודע לרבים. ובזה יעלה מן הישוב מאי דלכאורה יקשה לנו ממ"ש הב"י סקכ"ט בשם חיים שקורין אותו ביבאנטי ובשם ביבאנטי קורא בתורה וחותם בו יכתבו ביבאנטי דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים משמע מתוך הקונדריסין דאם כתב חיים אינה מגורשת ע"כ וה"נ דאין כאן שם קריאת משה ניכרת כלל אין לכותבו ע"כ דהכא קריאתו בתורה ראשון אם הוא כהן או שני אם הוא לוי מוכחת עליו דיש לו שם העצם ותו דיש לחלק בשני שמות גמורים כראובן ושמעון דחיים ביבאנטי אע"ג שהוא שם ופירושו חשבינן ליה כשני שמות גמורים משא"כ שם וכנויו עמו וכן מצאתי מפורש בס' לח"ש דקנ"ג ע"ד הגם דכ"ע קרו ליה לוי דעתו להלכה במקום שכותבין כהן או לוי דאין לחוש לכתוב המכונה ולמעשה צריך ישוב דלא כהרב דברי אמת ס"ג וכתב שיש סמך לדברי הרב הנז' ממ"ש בשם כהנה ע"כ ולדידי אין לדמות כהנת דאין לה פרסום כמו כהן דמפורסם בקריאתו לתורה וכן לוי ואף שהוא כתב דלמעשה צ"י הנה הרב קול אליהו ח"ב במחנהו ששם דק"ג מבואר כן מדבריו שכתב דמאי דהוצרך לכתוב דמתקרי לוי משום דאין מנהגם לכתוב כהן ולוי בגט

ובהיותי עסוק בזה נמצא עמי מעלת הרב הנז"ל מר שמואל נר"ו ובהיותי נושא ונותן עמו בזה כה דיבר אלי דאם נכתוב דמתקרי במקום שלא נהגו לכתוב כהן או לוי הוא בא לתקן ונמצא מקלקל שאם יכתוב דמתקרי הרואה גט זה יאמר שאין גט זה לאותו שיחוסו כהן או לוי אלא למי ששמו כן לשם עצם וראיה מרב כהנא דכתבו התוס' שיש שנים אחד יחוסו כהן ואחד ישראל ושם עצם שלו כהנא וכן לוי הנז' בש"ס והראיה במקומות דכותבין החניכא