שדה מגרש רט

וכתב בס' גט מקושר למהרי"ן ובשם אביהם יש להקל יותר ועיין בס' נחפה בכסף ח"ב דפ"ד ע"ג ומה שרמז שם מה גם בגט שכבר ניתן וכיוצא בזה היקל ה' פר"ח באותיות הצריכות ליגע ולא נגעו שלכתחילה תנשא זולתי אם הם בתוכף. ודע מ"ש הכהן בגט זה ובגט שלמעלה מזה ג"כ אע"ג דמרן כתב דלא נהגו לכתוב כהן ולוי משום דאנן לא הוברר לנו מנהג הראשונים ואולי שהיו כותבין ושלא ליכנס בשום ספק דאם נכתב לכ"ע כשר ואם לא נכתב יש מי שפוסל כמ"ש מור"ם סקכ"ט ס"ז ויעו"ש בג"פ סל"ה וסק"ט לכן הנהגנו לכותבו

(כ"ה) בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח אב שנת תמ"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות רחמים דמתקרי חומאני לאשתו ברכאנה בת יהודה ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן וברכה בן אברהם. ושם רחמים עולה בו לתורה וחותם בו אך כ"ע קרו ליה חומאני שהוא קיצור משם רחמים כנודע בפה העירה. וברכאנה נגזר משם ברכה כשם החותם השני הביאו מהר"א מוטאל ועיין בעז"נ בשם באראכאת וכן הרב ד"מ ח"ב דקמ"ו ומה"ט אל"ף תמורת הפת"ח כמ"ש הם ז"ל בשם באראכאת. ופירוש ברכאנה זה הוא בדגשות הכ"ף

(כ"ו) בחמישי בשבת בחמשה ועשרים לירח אב שנת ח"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות מוסה המכונה שינין בן סעיד לאשתו גאליה דמתקריא גולה בת שמאי ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ויצחק בן חיים. ודע ששם מוסה הוא ערבי של משה כמ"ש הג"ף סקכ"ט סס"ט ועיין עוד מה שרמז הרב י"א ח"ב דקי"ב ובהריב"ש סקע"ו כתב מוסי ביו"ד ואינהו בדידהו ואנן בדידן ובש"ס דיומא דף ד' רבי מוסיא וכן יש בירושלמי הרבה מזה אך לשון הש"ס הוא לשון תרגום לא כן הערבי בה"א לבסוף וכן ראיתי להרשב"א ח"ה סצ"ה דכתב דין מוסא באל"ף ובספר אורים גדולים דמ"ד ע"ג נסתפק בזה אם קראו מוסה ביום המילה ובס' פ"הא ח"א דס"ח דכתוב בצד"י ודאי שהוא ט"ס וכן בח"ב דל"ד ע"ד ודאי שהוא ט"ס ושם דף ל"ו ע"ב כתבו בסמ"ך אך כתבו ביו"ד לבסוף אך גם שם ט"ס וכמ"ש הוא עצמו בח"א שם על דברי הריב"ש הנ"ל וכן כתבו מהר"י אדרבי סקפ"ט והא ודאי אם נודע ששמו העיקרי משה וכן קוראין לו בתורה וכן חותם אלא דכ"ע קרו ליה מוסה ראוי לכתוב במקום שכותבין כל הקיצורים משה דמתקרי מוסה וכמ"ש בס' פאת ים דס"א ע"ד אבל במגרש זה חקרנו עד מקום שידינו מגעת ואמר כי מעולם לא נודע בשם משה כלל אלא בשם מוסה ולכן לא כתבנו אלא שם זה. והנה כנוי זה פירושו מכוער שכן בערבי קורין לו בכפרים לדבר רע שי"ן ואע"ג דהוא שם גנאי וכמ"ש בתענית ד"ך בעובדא דר"א בר"ש מ"מ מלבד שלפעמים בשביל ע"הר קורין לו כן ע"ד מ"ש כי אשה כושית לקח עוד ההוא אמר דהוא עצמו ברוב כתביו חותם בזה הכנוי שינין בלי שמו מוסה ועליית ס"ת אין להם בכפר ההוא יען כי מנהגם שמוכרים העליות של ס"ת משנה לשנה וכל הקונה עליה אחת הוא עומד לקרות בתורה מעצמו רק כשעושים נדבה בב"הכנ עושים לו מי שברך. ואיברא דהרב חיד"א בח"ש ח"א כתב להחזיק שם האשה במי שברך בב"הכנ של נשים הוי כקס"ת וא"כ אפוא מיעוט כתביו דחותם מוסה וכן מי שברך בנדבתו בב"הכנ הוו רובא כנגד רוב כתביו דחותם שינין לבד ובשנוי שהוא לסיבה קלה הסכים הג"פ דעושים עיקר מעליית ס"ת וחתימה ואם עליית ס"ת וחתימה סתראי נינהו אזלינן בתר רובא ואם ליכא למיקם עלה דמילתא צריך ב' גיטין יעו"ש ובר מן דין כיון דשינין אינו מן השם הוא זה בשגם קריאת העולם כן וכן רוב כתביו כל שיש קריאת העולם או קס"ת או חתימה בעיקר השם יצחק צריך לכתוב שניהם יצחק דמתקרי חקין כמ"ש בג"פ שם סס"ח ושם אין שם רוב ומיעוט כשני שמות מחולקים ומ"מ בשגם לכאורה הוא שם גנאי כיון דחותם בו רוב כתביו והכי קרו ליה כ"ע ראוי לחוש לו ואין זה ענין למ"ש ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"א ע"ד דכל שהוא דרך זלזול הגם שהוקבע לו וקרו ליה רובא דעלמא כל שאינו חותם בו ועולה בו לתורה אין לכתבו ע"כ דהרי הכא חותם בו מה גם לדעת הרב המכתב סי"ד דקריאת רובא דעלמא עיקר גדול והוא הראשון ושם החתימה לטפל ועיין לה' מהר"י כולי בס"ס עז"נ סוף סס"ו הביאו בס' דבר משה ח"ג א"ה סי"ב דמ"ה ע"ג ועיין מ"ש עליו מהרי"ן בס' גט מקושר דק"ב מה גם דאולי לא כיוונו בזה לגנאי רק לע"הר כאמור. ושם גאליה באל"ף אחר הגימ"ל וכמ"ש הג"פ בעז"נ ממהריק"ש וכ"כ ה' המני"ח וה' חיד"א שם ומשפטו בה"א לבסוף. דמתקריא גולה והוא קיצורו של השם. ובשם אביה שמאי ידוע דבכל הש"ס כתוב באל"ף אחר המ"ם ומהר"א מוטאל כתב כיון דבד"ה תוב ב"פ חסר אל"ף כן ראוי לכתבו ואילו בשם שמלאי כתב לכותבו באל"ף כמו שהוא בש"ס אע"ג דבעזרא נכתב חסר אל"ף ולא ידעתי מה הפרש יש בין זה לזה וטפי עדיף לכתבו מלא שלא יבואו לטעות בו לקרותו שמי בצי"רי כמו מן שמי מן יומא דנן וכו' וכ"כ בספר ב"ש ממהרש"ל לכותבו באל"ף

(ז"ך) בשני בשבת בשמנה ועשרים יום לירח טבת שנת תמ"א ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן יוסף לאשתו אם אסעד ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים. ושם אם אסעד הם שתי תיבות אע"פ שהוא שם אחד כמו שם טוב יום טוב וכיוצא וכמ"ש בס' עז"נ ובה' המני"ח. ושם אביה להיות שנפל לנו ספק לא כתבנוהו ומה גם בשם אבי המתגרשת יש להקל יותר כנודע

(כ"ח) בחמישי בשבת בשבעה עשר יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות מרדכי בן יצחק המכונה כרוף לאשתו דמתקריא גויהרה בת כליפה ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ושלמה בן רחמים. וכנוי זה לא הוברר לנו שהוא גנאי שפירושו טלה וכ"ע קרו ליה לאביו הכי ולא ידענו בסיבת מה קרו ליה הכי ונמצא בס' עבודה בפיסקא המתחלת אתה כוננת טלה טהור מכבש נבחר שקאי על יצחק אבינו א"כ אינו שם גנאי. ועיקר שם האשה גוהרה ונשתקע ממנה ועכשיו כ"ע קרו לה גויהרה ורמזנו בתיבת דמתקריא לשם גוהרה כמו שכן עשינו כמה פעמים בנדון כזה

(כ"ט) בשני בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות חי דמתקרי הילוף בן מכלוף דמתקרי הילוף לאשתו מסעודה בת אברהם ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק. והנה שם הילוף