שדה מגרש רה

דף פ"ט ע"ב ובברכות דף מ"ב ועיין במדרש חזית בפסוק מעולפת על ר' אלעזר בר"ש יעו"ש וכן באיכה רבתי ע"פ ויגרס בחצץ בר"י בן בתירא אחר שכבר אכל סעודה המפסקת זימן אותו ריש גלותא לסעוד עמו ואכל כדי צרכו עד שתמה עליו ריש גלותא יעו"ש. ובשיור פאה בקערה אינו אלא משורת ד"א ובעירובין דף נ"ג ריב"ח לא נזהר בזה ומ"ש בסנהדרין דף צ"ד מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק ע"כ היינו על תענוגי העולם בבשר ועופות ודגים יתר על שיעור סעודה תדע דבשבת דק"מ ע"ב איתא רב חסדא אמר אנא לא בעניותי אכלי ירקא משום דגריר ולא בעתירותי אכלי ירקא אמינא היכא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי ע"כ. ולכאורה הוא מנגד להך דסנהדרין אם לא שנאמר דבמה ללפת סעודתו שאני ור' יוחנן שהיה בזמן רב חסדא כמ"ש במקום אחר אמר על רב שאמר צריכים אנו לחוש לדברי זקן ראב"ע שנתן שיעור לממונו שאז באכילת ירק או דגים או בשר דאמר אבא ממשפחת בריאים היה אבל אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנוני ור"ן סיים כגון אנו לוין ואוכלין כמ"ש בחולין דפ"ד אלא דמדרך הרפואה אמרו בגיטין דף ע' אכול שליש ושתה שליש והניח שליש לכשתכעוס תעמוד על מלואך ע"כ. והסכמנו לכותבו כיון דרובא קרו ליה הכי בפניו כמו שהעידו בני הכפר ההוא והוא אין לו בזה שום גנאי. והמתגרשת הנז' שאלנוה ע"ש אביה כי היא נאמנת בזה ואמרה שלא הכירה אותו אלא שבן אחיה שנלב"ע אמר לה ששם אביה מכלוף אך בני הכפר כולם אמרו שלא הכירו בו אלא בשם לוי ובהיותנו בזה מן השמים אנהרינהו לעיינין שנמצא ביד אחד מבני הכפר ההוא ש"ח שחייב אחיה לאחרים ונכתב שמו מכלוף בן לוי ובודאי דטעתה בין אחיה לאביה וכיוצא בזה כתב הג"ף בין טעות שם אביה לאחי אביה ולכן כתבנו בת לוי. והגט הראשון נפסל מחמת שלא נכתב תיבת דתיצביין בשגם שכתב מרן סקכ"ו אם חיסר תיבה אחת מהטופס אם אינו משנה הענין אינו נפסל בכך וה"נ כיון שכתב למהך להתנסבא לכל גבר יהיה מה שיהיה כרצונה או שלא כרצונה מ"מ הפר"ח כתב ע"ד מרן הנז' מ"מ לכתחילה לא תתגרש בגט זה

(י"ב) בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח אלול ש' ח"א וחמש מאות ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות יצחק בן חנן לאשתו יזה בת אברהם (היו"ד בחי"ריק והזיי"ן בפ"תח) ועידיו שלמה בן רחמים ומרדכי בן יצחק ול"ש לא נמצאו זולתם ומחשש שלא יאמרו הבן חתם בגט אביו כמו שחשש הרב פ"הא ח"ד דף י"ב ע"ב אמרנו להעד שישלש בן יצחק בן יעקב. ושורש שם המתגרשת מלשון די שכן המנהג מי שהוליד נקבות רבות קורא לאחרונה שבהם כן כלומר די מהולדת נקבות ואין לחוש בקריאתה כלשון ולפני המזבח יזה שבע פעמים היו"ד בחי"ריק וזיי"ן צי"רי דכשכותב שם אביה יכירו וידעו שכך שמה וכמש"ל מיסוד הג"ף בשם שלום וכן יש להוכיח ממ"ש מהריט"ץ סי' רל"ב בשם עפיה שצריך לכתבו בה"א לבסוף אע"ג דכתוב עפיה שפיר ביו"ד חי"ריק והוא לשון ענף. ואירע בתיבת וכדו שהאריך הוי"ו קצת עד שנראית ואינה נראית כנו"ן ארוכה אע"פ שיש שנוי בנו"ן ארוכה שהוא כזיי"ן משא"כ צורת הוי"ו עכ"ז שמא יקראנה תינוק דלא חכים ולא טיפש נו"ן וכמ"ש האמ"ל דנ"ט ללמוד כן מדברי הב"י וכ"כ בלד"א דף ל"א ועיין להג"ף סקכ"ו סמ"ו שלא התיר מהריב"ל בזה אלא במקום עיגון או שכבר ניתן הגט ועיין להרב פנים מאירות ח"א סי"ט שכתב כל שהווי"ם ארוכים אין להשגיח בתינוק כי אינו בקי בווי"ן ארוכין והרבנים הנ"ל לא הזכירו מדבריו אבל נ"ד שנא ושנא דאינו ברור לנו שכ"כ ארוכה והבאנו תינוק דלא חכים ולא טיפש וקראה וי"ו והכשרנוהו

(י"ג) בשלישי בשבת בשלשה ועשרים יום לירח אלול ש' ח"א וח"מ ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות יוסף בן אליהו לאשתו זמרדה בת יהודה ועידיו שלמה בן רחמים ומרדכי בן יצחק. ושם זמרדה בזיי"ן אע"ג דמרן בתשו' דף פ"א קרא ערער על חכם שבמצרים שכתבה בזיי"ן ולדעתו דינה בשי"ן וכ"כ כנ"הג ומהר"א מוטאל הנה הג"ף סקכ"ח ס"ג ובעז"נ דכ"ו הביא ממהרימ"ט דהאמת עם החכם שבמצרים שכן בערבי האבן הזאת זמרד וכן תרגמה רבינו סעדיה והרד"ק וכן מוכח מהתרגום ורבינו בחיי כמ"ש הרב ג"ף שם וכ"ה במהריק"ש ובהמני"ח וזה תלוי במבטא הלשונות כמ"ש שם וכ"ע דאם היה הגט במצרים לא היה מרן מערער ע"ז וכ"כ הרב פאת ים דס"ה. ומה שכתבוה באל"ף תחילה בדקנו בגיטין ישנים ואינה באל"ף תחילה ובודאי מטעם הנז"ל בשם מבארכה דה"נ עיקר השם זמרד ובשגם במבטא אומרים אזמרדה אין האל"ף מעיקר השם והרב פאת ים שכתבה גם בלמ"ד שהטיל אל"ף אחר הלמ"ד ובשני יודי"ן והאשה ההיא מפה העירה כמ"ש שם ומצא כתוב בכתובתה זמורידה וחשש לשם זה ורמזו במתקריא ע"ש היינו משום ששם קרו לה איזמיראלדה לפי שאינם בקיאים בשם ערבי וכמ"ש מהריט"ץ סימן רל"ב. וממה שנמצא שכתוב בכתובתה זמורידה מוכח שבפה העירה אין מטילין אל"ף בתחילת שם זה וכעת לא שמעתי שם זמורידה בפה העירה. ואירע בגט זה בשיטה בסופה תיבת דתיצביין הניח הסופר חלק שיעור שני אותיות וכתב בריש שיטה שאחריה מה שצריך לו עיין להרב פ"הא ח"א דע"ט שיטייטו אותו החלק בדיו וכ"כ הג"ף סקכ"א אם הניחו העדים חלק לפני חתימתן

(י"ד) בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח שבט שנת ח"א ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות יעקב דמתקרי עקיבה בן כליפה לאשתו מרים דמתקריא מרומה (המ"ם שניה בפת"ח) בת מרדכי דמתקרי דוכה (בכ"ף רפויה) ועידיו יוסף בן אליהו ומשה בן יוסף ולפי ששם העד הראשון בשם אבי העד השני מחשש כנז"ל אמרנו לו שישלש משה בן יוסף בן ראובן. ודוכה לא ידענו פירושו ולא ידענו שיש בו חשש גנאי וידענו דאינו קיצור שם אלא כנוי בעלמא ומשפטו המכונה. מרומה ידענו שהוא קיצור שם מרים ואע"פ שיש לטעות בו לקרות המ"ם שניה בצי"רי מלשון הדבר מרומה כבר כתבנו לעיל מהרב ג"ף דאין לחוש. ואמרו לנו קצת ב"א דהמגרש הזה קרו ליה עגבאני והוא קיצור משם יעקב בפה העירה כנודע אבל זה שמו יעקב ועקיבה ונסתפקנו בו אע"פ ששם יעקב ועקיבה קרובים זה לזה מ"מ לא ידענו אם הוא קיצור ליעקב וצריך לכתוב יעקב דמתקרי עגבאני או קיצור