שדה מגרש רג

מזה מ"ש הרב דברי אמת שם על נדון מהר"י אלמידה שם שכתב לאה במקום רחל וגזזו וכתב רחל שדעתו להכשיר והן אמת דכתב הרב פאת ים דנ"ט ע"ד שטעה וכתב תיבה העומדת בראש השיטה במקום שהיה לו לכתוב הנזכרת ופיסלו משום דהתם בראש השיטה וכשיגרר תיבה העומדת שכתב ויניחנה חלק יהיו השיטות אחת ארוכה ואחת קצרה ועוד שלא חתך עד שכתב תיבה הנזכרת והו"ל מחוסר קציצה כשכתב תיבה הנזכרת אבל בנ"ד ליתה להאי דהרי תיבת חמש גרר אותה והשלים המ"ם של אלפים ואח"ך כתב וחמש כדינה ומה שיש להסם בחלק הזה מטעם ממה דקי"ל שיעור בין תיבה לתיבה כמלא יו"ד קטנה והכא איכא טובא אין חשש עיין בח"ד להרשב"ץ להרש"ץ סיו"ד ובס' פאת ים דף ס"ו ע"ב ובלח"ש דף קמ"ג

והעד הראשון הוא עובר אורח ואמר שקבלה בידו שביום המילה קראוהו בשני שמות ביחד חיים שלמה וכן קרו ליה כל בני עירו ואע"ג דבעיר זו שחתם בה לא ידענא אם האמת כדבריו כיון דהוא עד לא נ"מ מידי דהעד לעולם חותם בשני השמות יחד בלא דמתקרי כמ"ש מור"ם סקכ"ט סי"ח ושם אביו אריה ידוע ששם אביו כותבין על פיו אפילו במגרש עצמו כמ"ש מור"ם סי' ק"ך מהב"י

(ז') באחד בשבת בחמשה ימים לירח אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות ושמנה לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן כליפה המכונה עגיל (בגימ"ל דגושה) לאשתו תברה בת יוסף ועידיו יוסף בן משה ומרדכי בן יצחק. ולפי שעה לא נמצאו עדים אחרים יען כי שם העד הראשון כשם אבי המתגרשת ושמא יאמרו אביה חתם בגיטה ואמרנו לו שישלש ובזה מספיק כמ"ש הרב המני"ח דנ"ז בשגם שמו ושם אביו כשם המגרש ושם אביו. וכנוי עגיל כיון דרובא הכי קרו ליה כתבנוהו ועל הרוב פירושו בית מנוס שכן מי שיתבעו אותו למשפט מפציר ומפייס לאיזה אחד להצילו ובערבי אומרים אנ"א עאג"ל עלי"ך ואין זה גנאי אדרבה שבח הוא לו שב"א חסים בצל קורתו ובלשון מקרא נמצא כזה טבעת עגיל בגימ"ל רפויה. ושם תברה ע"ש שהיא יפיפיה ביותר וכן בערבי קורין לקורא של דקל הנז' בברכות דף ל"ג ופירש בו הרמב"ם בפ"ח דברכות שהוא לבן ביותר ונקרא בערבי גו"מאר וכן הזהב החשוב שהוא דק כעפר קורין לו תב"ר ולנקבה קורין תברה דומיא לשם דהב"יי שפירושו מוזהבת כזהב כמ"ש הרב עז"נ דל"ג ע"ב וכיון שהוא שם ערבי משפטו בה"א לבסוף. ואירע בגט זה שהסופר אחר שכתב וי"ו יו"ד מתיבת וישראל התחיל לכתוב גג הרי"ש ותכף נזכר ואמרנו שימתין עד שייתיבש ויגרר קצי מהגג שכתב באופן שיניח בו דבר מה ויוסיף עליו כל דהו מצד ימין אצל היו"ד ובצד הגרר יעשה שני יודי"ן אחרים ויערבם עם אותו יו"ד ונמצא נעשית שי"ן ע"י כתיבה וכשהגרר תוך האות אין לחוש וכמש"ל ועיין בס' פאת ים דס"ב ע"ג כיוצא בזה ותיבה זו היא מהטופס וכמ"ש מור"ם סי' קכ"ה סי"ו

(ח') בשלישי בשבת בחמשה ועשרים יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות פרג,י המכונה אמין בן משה לאשתו מזלה דמתקריא זאלה בת כליפה ועידיו ישראל בן חיים וחי בן אהרן. והנה שם זה שרשו פר,ג שפירושו ישועה והרב עז"נ הביא ממהריק"ש כתוב באל"ף אחר הרי"ש ודלא כמהראנ"ח שכתבה אחר הפ"א משום דמהריק"ש על הגט ממש קאמר אבל הי"א דף קט"ו כתב מהרב דבר משה ח"א סע"ב ממהר"י פאלק שכתבו בלתי שום אל"ף כלל וכ"ה בהריב"ש סקע"ט שהביאו הרב עז"נ שם דף ח"י וכ"ה בהרשב"ץ ח"ג סימן רנ"א ורנ"ב וכן במהרימ"ט ח"ב א"ה סי"א וכן כתבו המני"ח וכ"כ הרב דרכי נועם א"ה דס"ב בשם פר,ג אללה וכ"כ הלח"ש דק"ס ע"ד ואין סברא לחלק בין פר,ג לבד ובין פר,ג אללה וכ"כ בס' פ"הא ח"ג דף ל"ב אלא דהרשב"ש סשס"ד כתבו מלא וממה דהרב יא"ה שם על דברי הרב דבר משה שם דאיירי בפר,ג אללה מרמז על דברי הג"ף דאיירי בשם פרג, מוכח דהכל אחד כמ"ש וכיון דרובא סברי לה דיכתבו בלי אל"ף כלל עשינו כן. אלא שמצאתי להרב פרג,י אשר במצרים הובא בגו"ר א"ח כלל ב' ס"ב וכן שם כלל ג' ס"ג וכן שם בי"ד כלל א' סט"ו ובא"ה כלל א' סט"ו וכלל ד' סי"ב ובח"מ כלל ה' ס"ו חתום באל"ף אחר הרי"ש והעד העיד בנו הרב חיד"א בש"הג ח"א דמ"ב שהיה מדקדק גדול אך הרב חיד"א עצמו בספריו הקדושים כשמביאו שינה את טעמו דבספרו הבר"י סקנ"ג ורי"ו ורצ"ז ות"ץ ובשיו"ב ששם סי' רצ"ז כתבו בשני אלפי"ן אל"ף אחר הפ"א ואל"ף אחר הרי"ש ואלו שם בבר"י סי' ר"א ורכ"ב ובח"ש ח"ב סימן ל"ח אות ס"ד ושם בש"הג ח"א וכן בח"ב ד"ג כתבו בחד אל"ף אחר הרי"ש לבד כמ"ש בגו"ר שם ובג"ף סי' קכ"ט וכן בעז"נ דף י"ד מוכיח מחתימת הרבנים אלא שיש לחלק בין כתבם ממש לדפוס וכמ"ש בספר טיב גיטין דל"ג ע"ד וכל קבל דנא נמצא להרב פרג,י שואט נז"י מעו"בי תונס יע"א שיש לו כמה שירים על שמו הטוב באר"ש ערבה וצוחה פרג,י לבד בלי שום אל"ף וידוע דעו"בי תונס ופה מתא הכל מקלי"ם אחד ואף אם נאמר דאותו הרב שבמצרים חותם בחד אל"ף אחר הרי"ש ודאי שיש חילוק במבטא בנינו לבינם ששם קורין אותה מלעיל ולכן מטילין אל"ף אחר הרי"ש ולא כן במבטא פה העירה וכן עו"בי תונס דרוב המבטאות שלנו ושלהם שוין ואין קריאתה מלעיל. ובכנוי הנז' אמין בסיבת עשויה שבכפר ששם היה קוצב שער לבעלי הפחמים ואפילו שהיום אינו הכי קרו ליה רוב המון ישראל ואין זה גנאי אדרבה שבח הוא לו שהטעם שנקרא כן ע"ש נאמנותו ואפילו שלא בפניו קורין לו לאמין לא איכפת דהרי ד"מ למי שאומר קרא נא לי לאברהם וכיוצא היתכן לכתוב בגט לאברהם ואין זה ענין לשם אלגוהאר דכתב בו מהרימ"ט דכותבין בא"ל דבה"א הידיעה שאני כגון אלגאזי אלחאדב וכיוצא וכבר כתבנו לעיל בזה בס"ד בשם מבארכה. וסדר כתיבתה כך ולא אאמין להברת הפת"ח דזרות לכתוב אל"ף אחר אל"ף וכמ"ש הג"ף סקכ"ט סקל"ז בשם אלגיריאה. ולכותבו בה"א ואל"ף יש לטעות לקרותה באל"ף נעה כמו יגעת ומצאת האמן ויש כאן שנוי מלשון אמין שאין האל"ף אלא שמושית ואינה נרגשת כ"כ. ומה שהטלנו יו"ד אחר המ"ם כדי שלא לטעות לקרות אמן שפירושו קבלת דברים שכן פירוש אמן בתורה ובנאמנות כתיב ביו"ד בתורה בס' לך לך והאמין בה' ויפג לבו כי לא האמין להם וכן בס' תבוא ולא תאמין בחייך וכן והן לא יאמינו בי ויאמינו בה' חוץ ויאמן העם בס' שמות שכתוב חסר יו"ד וכן בשופטים סי"א ובישעיה סכ"ח ונ"ג ובירמיה ס"מ מלא ביו"ד וכן באיוב בשני מקומות ובמשלי סכ"ו ובירמיה