שדה מגרש רא

אין לכתוב אלא שחאדי משום שפירושו שאול כידוע וכ"כ בשם סלימאן ובשם סלים וכ"כ הרב פ"הא ח"א דף ס"ו בשם מרידך שהוא קיצור משם מרדכי דאין לכתוב אימרידך ודלא כהרב זרע אברהם סי"ג וי"ד ברם יש לדקדק עליו דמהא שמעת מינה שיש חילוק בין מרידך למ"ש מהרימ"ט בשם אלג'והר בה"א הידיעה דצריך לכתבו בא'ל משום דבמרידך אין כאן אל"ף בתחילה ואלו שם דף ס"ג כתב בשם אהרה צריך לכתוב אזהר באל"ף ומייתי מדברי מהרימ"ט הנז' בשם אלג'והר דכבר הורגלו בא'ל כמו אלקופא אע"פ ששם הפרח אזהר והרי שם זה הוי כשם מרידך דאין כאן אל כמו אלג'והר ובס' נחפה בכסף ח"ב ספ"ד ע"ד נדחק בזה וסיים וכדאי הם ב"ד שלפנינו שדקדקו בזה וידענו שהאל"ף מעיקר השם וגם אנו סומכים עליהם ולא דקדקנו בזה כלל שלא להוציא לעז ח"ו והכא נמי בנ"ד כ"ש שהראנו פנים לזה שכן צריך להיות ואולי אותם ספרי דבי רב שכתבוה באל"ף בתחילה אע"פ שאינו צריך מחמת שכבר הורגלו לכתוב כן מקדמת דנא לא רצו לשנות מטעם לעז וכמ"ש הרב הנז' בנדונו

והנה אירע בגט זה בתיבת שבוקין שטעה הסופר וכתב וי"ו אחר השי"ן ואח"ך כתב הבי"ת והרגיש בדבר והראה לנו ולפום ריהטא נראה שאין כאן בית מיחוש דאין כאן שנוי הבנה כ"כ אלא שבוקין משמעותו מכאן ולהבא ושובקין משמעותו עבר ובתשו' מרן ס"ח כתב על תיבה זו אף אם לא נכתבה הגט כשר אך דלפי שעה לא מצינו מפורש בנדון זה ממש עלה בדעתנו לגרר יו"ד ראשונה מהשי"ן ואח"ך יגרר ירך הוי"ו ובאותו נקודה שהשאיר בוי"ו יצרפנה עם ב' ראשי השי"ן ותהיה שי"ן שלימה ע"י כתיבה וכיוצא בזה כתב מהריק"ש בהגהותיו סקכ"ה בתיבה חלוקה כשתי תיבות ויש בין החלקים שי"ן ודרך השני שכתב שעליו הסכימו האחרונים שימחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שיאריך בו השי"ן דהוי אות בכתיבה ולא במחיקה ובשגם יש בחלל השי"ן גרר אין לחוש וכ"ה בנדון מהריק"ש דבגט קאמר דוק בדרכו זה וגם בדרכו הראשון ששם וכ"כ הג"פ שם סל"ב בפירוש דהגרר שישאר בחלל האות ש"ד וכ"כ בס' אגורה באהלך דמ"ג שכתב הקו"ף של תיבה זו אחר השי"ן והורה גבר לגרר רגל הקו"ף ולעשות בי"ת וכ"כ ה' פ"הא ח"ג דצ"ה בכתב יו"ד יתירה בתיבת ולאתריכי אחר התי"ו שיגרור אותה ויגדיל התי"ו והרי"ש וזה גרע יותר מנדון דידן שקצת מהתי"ו שהגדיל כתובה על יו"ד שגרר אך הסופר לא המתין לנו ומיהר וגרר גב הבי"ת והשאיר הגגין מה למעלה מה למטה ועירבם עם הוי"ו ונעשית בי"ת בכתיבה ואע"פ שגערנו בו שלא המתין לנו לראות מה בפינו מ"מ גם זה יוכשר דאין כאן גרר אלא תוך חלל הבי"ת

ואירע עוד בחתימת העד רחמים שנדבק קצת מהרי"ש עם החי"ת ואמרנו לו שאחר שיתבייש יגרור בסכין דאתבא דמרן סמכינן שיכול לגרור הדיבוקים בגט ודלא כמור"ם ועיין להרב נחלת שבעה דף ע"ה מ"ש עליו וכ"ש בחתימת העדים שיש להקל כמ"ש מור"ם סימן ק"ל

(ד') גט ד' הבא לפנינו שם המתגרשת תורה ואחר החקירה ידענו שהוא קיצור משם אסתר כמו סתירה שנגזר מאסתר ודינו לכתוב אסתר דמתקריא תורה בה"א לבסוף כמשפט כל שם הערבי ושם אסתר משום שיש עדין איזה ב"א קורין לה אסתר אף בפי הרוב תורה ואין לספק ששמא ע"ד שחביבה כעגלה כמ"ש לולא חרשתם בעגלתי וכו' ואז משפטו באל"ף לבסוף שכן בן בקר תרגומו תורא דמלבד דאין רגילות לקרוא שם זה בעיר הזאת ע"ש זה ולא עוד אלא הרי מצינו כמה שם אסתר בעיר זו שקיצורם כן וזה בכלל כמו שכתבנו. ושם המגרש יעקב וכן קורין לו לתורה אך בפי ההמון עקיבה ואמרו בסיבת שהיה חסר דעת קראו אותו כן וכיון דעיקר שם זה הוא שם קדוש ראוי ליכתב ואין זה בכלל כנוי לגנאי אע"ג דנמשך לו מחסרון דעתו ומלבד זה כבר צדדנו למעלה דבכנוי הנמשך מדבר שאינו בידו אלא בידי שמים כל שקורין לו כן הרוב בפניו ראוי ליכתב ושם עקיבה משפטו בה"א לבסוף כמ"ש הלבוש וכנ"הג בגופו של גט ובס' המני"ח ובליקוטים אשר בס"ס הג"פ ובעז"נ ובס' יא"ה דף קט"ו והרב חיד"א בשה"ג ח"ב דף ל"ו. וראה זה חדש מצאתי בס' כרם שלמה אשכנזי שכתב כל ש"ס בבלי כתוב עקיבא באל"ף ולא כן בכל הירושל' שכתוב בה"א ולדעתו ז"ל בא"י יכתבו בה"א ובח"ל יכתבו באל"ף אלא שלא רצה לסמוך על דעתו

הודעתי הן כתיב כאן כי גיטין הנ"ל היו תחילת שנת תקצ"ח וגוף הגיטין לא נמצאו ומה שכתבתי הוא מהפנקס ויעתק משם כל הכתוב שם ומכאן ולהבא אתיא כתיבה כתיבה מהגיטין עצמם בכל גט שנפל לנו ספק בו בזמן זמניהם בשם יקרא המגרש והמתגרשת ושם העדים ובקיצורי שמות ובכנויים בכל אחד ואחד טועמיה חיים בס"ד

(ה') בשני בשבת בארבעה ועשרים יום לירח סיון שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ושמנה לבריאת עולם נתן גט כריתות רחמים דמתקרי מיני בן יצחק דמתקרי חוגה לאשתו סעידה בת מרזוק ועידיו שלמה בן רחמים ורחמים בן שאול. ולפי שעה לא נזדמנו אחרים ואמרנו להעד הראשון שישלש מחשש שלא יאמרו אב ובנו חתמו בגט ואע"פ שהוא חשש רחוק דא"כ איך יקדים הבן לחתום קודם אביו י"ל שהבן בן תורה ואביו חלק לו כבוד דומיא למ"ש הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם את בנו ואם היה בנו נבון שילמוד יותר ממנו בנו קודמו כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ת"ת ולכן האב נתן לו את הכבוד הזה. ושם מיני ידענו שהוא קיצור שם רחמים ובפי רוב ההמון נקרא כן ובמהרימ"ט הובא בס' מטה יוסף ח"ב דף פ"א ע"ג שם אשה מיני והוא לשון אמנה ר"ל נאמנת ובשמות אשר בס' ב"ש הביא שם מני ושם מוני ואע"ג דבדניאל כתיב מנא מנא תקל ופרסין באל"ף והוא קרוב למבטא הנז' מלבד מה שיש לחלק בין לשון ההוא שהוא לשון ארמי לקיצור שם של ל"הק דבלשון תורה כתיב לימין משפחת הימיני וכן איש ימיני ביו"ד לבסוף אע"ג דזה לשון ימין וזה לשון מספר ומנין וישתנה משמעותו ויהיה פירושו מנין משא"כ מיני של קיצור רחמים ואולי שכוונו כי שם רחמים הוא חסד וצד דרום שהוא חסד נקרא ימין כמ"ש רבינו בחיי ס' ויחי דאל"כ מה שייכות לרחמים עם מיני ותו אם יכתב באל"ף ישתנה משמעותו לשם כלי כמ"ש רז"ל תיקון מנא המ"ם בפת"ח והנו"ן בקמ"ץ ויאמר דמצחק בה כמ"ש הגו"ר בשם סאיסה דיאמרו לגרש העוף ואע"ג דדחה זה מ"מ כל היכא דאיכא לתקוני מתקנינן. וחוגה הוא קיצור משם יצחק כנודע ומחליפין הקו"ף