פסקי הרא"ש על יבמות י:ג

מתני' האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון ואחרון ממזר:

גמ' ת"ר זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה וא"ת והא מוכח בגיטין דף פ: דאפי' לרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק דסתמא דהש"ס בפרק הזורק מוקי ההיא משנה דכל העריות שאמרו צרותיהן מותרות דקתני בה כל הדרכים האלו בה כרבנן דר' עקיבא מדבעי התם נישאו אין אבל זינו לא ותהוי תיובתא דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ובנישאו דוקא הוא דמחמיר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו והוא הדין לזינו ומסייע ליה לרב המנונא וההיא סוגיא על כרחין אליבא דרבנן דאי כר"ע פשיטא דאפילו זינו אסורה ליבם אפילו ליתא לדרב המנונא כדמוכח בסוטה פרק היה מביא (סוטה דף יח:) דקאמר התם אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא ופריך אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה ואם אינה נאסרת עליו בזנות לא מצי משקה ומשני הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוה לה כערוה ויש לומר דלרבנן לא הוי ממזר אלא מדרבנן וממזר דמתניתין משמע ליה מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ואי הוה מוקמינן רישא כרבנן וממזר דקתני היינו מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים א"כ היכי מצי למיתני בסיפא האחרון אינו ממזר כי היכי דקנסינן לה לגבי בעל שהולד ממזר וכשר הוא מן התורה הכי נמי קנסינן לה לגבי בועל אפילו לאחר מיתת הבעל או גירושין אסור בה והולד ממנו ממזר. ואם תעמיד סיפא בנישאת בעדים ולכך לא קנסוה אי סיפא בעדים רישא נמי בעדים א"כ גבי יבמה למה קנסוה להיות ממזר. ויש אומרים דהיכא שבא הבעל וקנסוה חכמים שהולד ממנו ממזר קנסוה נמי לגבי השני דהולד ממנו ממזר אף לאחר מיתת הבעל או גירשה אבל היכא דמת הבעל במדינת הים כיון דלא שייך קנס לגבי בעל לא קנסוה נמי לגבי שני. ואינו כלום דעיקר קנסא לשני הוא שנישאת לו באיסור ואגב השני קנסוה נמי לגבי ראשון. ואע"פ שפירשתי דלרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק מדרבנן אין להקשות מהא דאמר ר' יהושע בפרק קמא דף טו: גבי בני צרות מעידני לכם שהם בני כהנים גדולים דאפילו לבית שמאי דלדידהו הוי בני יבמה לשוק לית בהו פסול שאני התם דליכא טעמא דמיחלפא כיון שלא נשאו בטעות אלא בהוראות ב"ד ולא דמי למי שהלך בעלה למדינת הים. ואי תקשי לך מההיא דאמרינן לקמן בפירקין (יבמות ד' צד.) אלא כי איצטריך לר' עקיבא סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין חיישינן אקילקולא ודייקא ומינסבא קמ"ל אלמא משמע דלרבנן ליכא קילקולא ביבמה לשוק בשמועת טעות כשנישאת לשוק י"ל דההיא סוגיא לא סברא כסתמא דהש"ס דגיטין אלא סברא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי בפ' הזורק ה"ז כמו שאפרש לקמן אי נמי כיון דשכיחי טובא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא היא דלא חיישא אלא אקלקולא דאורייתא אע"ג דבעלמא חיישא אפי' אקילקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפי' אקילקולא דאורייתא לא חיישא הילכך אין תימה דלא איצטריך ליה לאשמועינן דאקילקולא דרבנן לא בחיישינן ובירושלמי משמע דלרבנן לא הוי ממזר מיבמה לשוק דמוקי למתניתין דהזורק דתנן הכונס את יבמתו והלכה צרתה וכו' כר' עקיבא דקאמר עליה אלו דברי ר' מאיר דקאמר משמיה דר' עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה: אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהיה בה הויה לזר ואפילו לרבנן דרבי עקיבא דכוותייהו סבירא ליה לרב מדאמר לעיל בפ' החולץ (יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולר' עקיבא הוי ממזר כדאיתא בפ' עשרה יוחסין (קידושין דף עה:) ועוד לקמן בשמעתין דקאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה וא"ר יוחנן לאו משנתינו היא זו האומר לאשה וכו' ודחי הא מני רבי עקיבא היא מכלל דאיהו קאמר אפי' לרבנן ושמואל אומר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא א"ל רב מרי בר רחל לרב אשי הכי אמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אמר רבא השתא דאמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אם היה יבמה כהן חולץ ושריא ליה איתגורי איתגיר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו. היה אומר ר"ת ז"ל דוקא היכא דבעי יבם ליבומה אבל אי לא בעי ליבומה חולץ לה ושריא להאי דקידשה דבקידושין לא קנסינן אפילו אשה שהלך בעלה למדינת הים כדתנן לעיל שמותרת לחזור לו ולא החמירו עליה משום חשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אלא דוקא היכא דעבד איסורא כדפי' לעיל וכי היכי דבנתקדשה מותרת לחזור לבעל הוא הדין אם מת הבעל או גירשה מותרת לחזור למקדש דלא אשכחן שאסרוה לשני אלא היכא דאסורה גם לראשון וכ"ש ביבמה דבמזיד לא מיתסרא דאין להחמיר בה יותר מבאשת איש. וכן הורה רבינו תם ז"ל הלכה למעשה באשה שלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגור לא לאוסרה על המקדש פריך אלא דמשמע ליה הא דקאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה בעל כרחו קאמר שכופין אותו דאי לאו הכי מאי קמ"ל דאי לאשמועינן דמותרת למקדש הא לא איצטריך ליה לרב אשי לאשמועינן דמלתא דפשיטא היא כדפרישית לעיל ומש"ה פריך עלה איתגורי איתגור דמשום שקדשה באיסור יחלוץ לה יבם בעל כרחו ומעיקרא אי הוה בעי הוה מיבם ולא הוה כפינן לחלוץ תתעגן כל ימיה ולא תנשאי לו אבל אם מדעתו חולץ מותרת לו ואין זה איתגורי איתגור וא"ת השתא נמי מאי קמ"ל דנותן לה שני גט והותרה לו אי לאשמועינן דבעיא גט הא לא איצטריך דכבר פסק אמימר הלכתא כשמואל. ואומר רבינו תם שכופין אותו ליתן גט שלא יהא חוטא נשכר ודוקא נתקדשה אבל נישאת אפי' רצה היבם לחלוץ לא שבקינן לה תותי בעלה דאסורה לשניהם ותצא. אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה אי קידושין אין בה נישואין נמי אין בה אלא אימא קידושין ונישואין אין בה תימא מאי קמ"ל דכי היכי דקדושין לא תפסי בה נישואין נמי לא תפסי בה הא מלתא דפשיטא היא היכי תיסק אדעתא למימר דקידושין לא תפסי בה ונישואין תפסי בה ונראה דהא לישנא דרב גידל פליגא אהך סוגיא דגיטין פרק הזורק וסבירא ליה כי ההיא דירושלמי דמוקי מתניתין דהזורק כר' עקיבא אבל לרבנן אין ממזר מיבמה והכי קאמר כי היכי דקידושין לא אסרי איבם נישואין נמי לא אסרי לה עליה דלית ליה השתא דרב המנונא וכיון דבזנות דמזיד לא מיתסרא לא אסרינן לה נמי בנשואין שוגג דהא דקנסינן באשה שהלך בעלה למדינת הים בנישואין שוגג היינו משום דבזנות מזיד מיתסר מדאורייתא כדקאמרינן לקמן (יבמות דף צד:) אשה דבמזיד אסירא מדאורייתא בשוגג נמי גזרו רבנן ולא חייש נמי השתא דאתי לאחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי בעית אימא מאי נישואין יש בה בזנות כדרב המנונא דאמר רב המנונא יבמה שזינתה אסורה ליבמה ואיבעית אימא לעולם כדאמרינן מעיקרא קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דאי לא קנסינן לה אתי למימר דגם באשת איש נמי לא ניקנוס ולהכי קנסינן לה אף ביבמה כל י"ג דברים אבל משום לתאי דידה אין ראוי לקנוס כיון דבמזיד לא מיתסרא אין לקונסה נמי בנישואי שוגג כדפרישית ואין לאוסרה איבם משום שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא נושא חלוצתו דהא אפילו באשת איש לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה דלא בעינן למיקנסא משום דלא עבדא איסורא מותרת לחזור לו אלא משום טעמא דקנסינן לה והני תרי לישני בתראי דרב גידל כסוגיא דגיטין דפ' הזורק דלרבנן הוי ממזר ביבמה. ונראה דהלכה כהני תרי לישני בתראי דרב גידל דאפי' לרבנן הוי ממזר ביבמה לשוק מדרבנן כשנשאת בטעות מדאתיא סוגיא דגיטין כוותייהו ואע"ג דליתא לדרב המנונא כדפסיק בסוטה מ"מ מטעם דמיחלפא הוי ממזר ויש מפרשים סוגיא דגיטין מטעם דמיחלפא מיתסרא איבם דתצא מזה ומזה אבל ממזר לא הוי לרבנן כדמוכח בירושלמי ואי אפשר לומר כן דהא אמר כל הדרכים האלו בה ומיהו את"ל דהלכתא כירושלמי וכלישנא דרב גידל דלרבנן לא הוי ממזר מ"מ תצא וכן פסקו ר"ח ורב אלפס ז"ל ואפי' לרבנן והביא ראיה מן הירושל' והכי איתא התם פ"ז ה"ה יבמה שנישאת בלא חליצה ר' ירמיה אמר זה חולץ וזה מקיים ר' יהודה בן פזי בשם ר' יוחנן אמר תצא ר' יוסי בר אילעי אומר תצא ר' יוסי שאל לרבי פנחס היאך ר' סבר א"ל כרבי ירמיה א"ל חזור בך דאל"כ אנא כתיבנא עלך זקן ממרא אמר רב זבידא מתניתא מסייע לר' יוחנן תצא מזה ומזה וי"ג דברים בה דברי ר"מ שאמר משום ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה הא לצאת תצא וס"ל לירושלמי דמטעם אחלופי אמרו שתצא אבל לגמרי כאשה שהלך בעלה למדינת הים לעשות הולד ממזר כולי האי אין להחמיר משום איחלופי ובהא פליגא גמרא דידן אסוגיא דפ' הזורק. ובעל הלכות ז"ל כתבו שומרת יבם שנתקדשה נותן לה גט ומותרת ליבם אבל למקדש אסורה עולמית שלא יהא חוטא נשכר ואם נישאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה. וכתב ר"ח ז"ל דלאו דסמכא הוא דכיון דבירושלמי קאמר תצא משום שלא נוציא לעז על בניה אין לנו לחלק בין יש לה בנים לשאין לה בנים ובמסכת גיטין פ' הזורק קתני גבי יבמה שנשאת בלא חליצה כל הדרכים האלו בה אלמא אפילו יש בנים תצא ומסתבר דלא א"ר ירמיה זה חולץ וזה מקיים אלא בשיש לה בנים ואהא פליג רבי יוחנן ואמר תצא אבל בשנתקדשה תצא מן המקדש נראה כדבריהם כך כתב ר"ח מיהו נראה דברי ר"ת ז"ל עיקר היכא דלא ידעה שהיה לה יבם ונתקדשה בשוגג שאף לדברי בעל הלכות מוכח כך שלא אסרה למקדש אלא משום שלא יהא חוטא נשכר והיינו דוקא במזיד. והלכה למעשה נראה דאם נישאת לשוק בנישואי שוגג תצא וכל הדרכים האלו בה כסוגיא דפרק הזורק וכתרי לישני בתראי דרב גידל ואם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל אם היתה סבורה שלא היה לה יבם ונתקדשה אם חלץ לה יבם מותרת למקדש: