פסקי הרא"ש על יבמות י:ב

א"ר יצחק מנין שהפקר ב"ד היה הפקר שנא' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ר' אלעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו: והולד ממזר מזה ומזה בשלמא משני הוי ממזר אלא מראשון אם החזירה וילדה לו בנים אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא וקא שרינן ליה בממזרת אמר שמואל אסור בממזרת וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אסור בממזרת ואמאי קרי ליה ממזר דאסור בבת ישראל. תניא אמר ר' אלעזר בן יעקב שמעתי שב"ד היו מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו ולא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך שוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך: ולא זה ולא זה מטמאין לה דכתיב כי אם לשארו ואמרינן שארו זו אשתו וכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה כתובה מאי עבידתא והא אמרת אין לה כתובה א"ר פפא כתובת בנין דכרין מהו דתימא איהי דעבדא איסורא קנסוה רבנן לזרעה לא קנסו רבנן קמ"ל: מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן ואחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם מדאורייתא ולא מדרבנן: