פסקי הרא"ש על יבמות י:א

האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין:

גמ' אוקימנא לרישא דמתניתין דקתני תצא מזה ומזה שנשאת ברשות בית דין ובעד אחד דאי איתא שני עדים לא צריכה לב"ד ומשום הכי תצא מזה ומזה דאע"ג דאקילו בה בית דין למישרייה בעד אחד משום עיגונא היה לה ליתן עיניה על חומר שבסופה ולדקדק יפה אם מת בעלה ולא לסמוך לגמרי על עדות של עד אחד וסיפא דקתני נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות בית דין אלא בשני עדים ולפיכך מותרת לחזור לו דהויא אנוסה דאמרינן מאי הוה לה למיעבד וכן אמר רב לא שנו שלא ברשות אבל ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בשני עדים ולפיכך מותרת לחזור לו דהויא אנוסה דאמרינן מאי הוה לה למיעבד וכן אמר רב לא שנו אלא שנישאת בעד אחד אבל נישאת בשני עדים לא תצא מן היתרא של בעלה הראשון ולית הלכתא הכי אלא לא שנא נישאת ע"פ ב"ד בעד אחד ולא שנא נישאת על פי שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה דאמרינן לקמן (יבמות דף צא:) רב פפא סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא דהא תנן כל הני מתניתא אמר ליה ולאו שנינהו א"ל ואשינויא ניקו ונסמוך אלמא דלית הלכתא כרב דאמר לא תצא מהיתרא הראשון ולא כרבי שמעון דאמר נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואע"ג דאמר רב הכין הלכתא לא סמכי' עליה. וצריכה גט מזה ומזה בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט אי הכי סיפא דקתני נתקדשה מותרת לחזור לו הכא נמי לימא גזירה שמא יאמרו גירשה זה וקידש זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט. סיפא אמרי קידושי טעות הוו. רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן. פי' דעבדא איסורא קנסו רבנן וחשו לגירש זה ונשא זה ולא רצו להתירה משום נשואי טעות אבל סיפא דלא עבדא איסורא לא חשו לגירש זה ונשא זה והתירוה מטעמא דקידושי טעות ודלא כרב אלפס ז"ל שכתב אלא רישא דעבדא איסורא משמע דהשתא הדר ביה מטעמא שמא יאמרו ואי אפשר לומר כן דהא לקמן (יבמות דף צד:) גבי אשת אח ואחות אשה לא מצרכינן גט אלא לר"ע ודוקא כשקידש אחיו אבל לרבנן וגם לר"ע כשנשא אחיו אינה צריכה גט ואי טעמא משום קנסא לחודה התם נמי הוה לן למיקנס כיון דעבד איסורא אלא ודאי תרתי טעמי בעינן הלכך כשנתקדשה דלא עבד איסורא ובאשת אחיו ובאחות אשה דליכא שמא יאמרו אינה צריכה גט: ואין לה כתובה מ"ט תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה בעיניו להוציאה: ולא מזונות מ"ט דתנאי כתובה ככתובה דמיא וכיון דלית לה כתובה לית לה תנאי כתובה ולא פירות שאכל הבעל מנכסי מלוג אחר שנשאה ואע"ג שאינו חייב בפרקונה: ולא בלאות מה שבלה מנכסי צאן ברזל ואבד לגמרי אינו משלם תחתיו אבל הבלאות שהן קיימין נוטלתן כדגרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית דף קא. והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שבכניה ויוצאה מסייע ליה לרב הונא דאמר זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין ירושלמי. ה"א ולא פירות א"ר אבינא שאינה יכולה להוציא ממנו פירות הדא דתימא כשאכל עד שלא בא הראשון אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה ממנו ואם נטלה מזה ומזה תחזיר הדא דתימא כשנטלה כתובה זו או מזונות משבא הראשון אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמה דלא מפקא מיניה כך לא מפיק מינה: