פסקי הרא"ש על מגילה ג:כד

מתני' האומר יברכוך טובים ה"ז דרך מינות על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות משתקין אותו האומר מזרעך לא תתן למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמין ומעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין ואין מפטירין במרכבה. ורבי יהודה מתיר רבי אלעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים:

גמ' ת"ר יש נקראין ומתרגמין נקראין ולא מתרגמין לא נקראין ולא מתרגמין מעשה בראשית נקרא ומתרגם ולא חיישינן דלמא אתו לאשיולי מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה מעשה לוט ובנותיו נקראין ומתרגמין ולא חיישינן לכבודו של אברהם מעשה יהודה ותמר נקראין ומתרגמין דשבח הוא ליהודה משום דאודי. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודו של ישראל כי היכי דתיהוי להו כפרה הקללות והברכות נקראין ומתרגמין ולא יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא הגומר את כולן וה"מ קללות שבתורת כהנים כמו שאכתוב בפ' בני העיר (ס"י) אזהרות ועונשין שבתורה נקראין ומתרגמין ולא חיישינן דלמא אתי למיעבד מאהבה ומיראה. מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם מעשה אבשלום בנשי אביו נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודו של דוד אביו מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם הודע את ירושלים נקרא ומתרגם ומעשה באחד שקרא לפני ר' אליעזר בהודע את ירושלים אמר לו לך והודע את תועבת אמך ולית הלכתא כוותיה והמרכבה קוראין אותה ברבים מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. מעשה בר' חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא החזן ויהי בשכון ישראל וגו' ואמר למתורגמן לא תתרגם אלא אחרון ושבחוהו חכמים מעשה עגל השני נקרא ולא מיתרגם פירוש משום כבודו של אהרן ואלו הן מעשה עגל השני מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד וירא משה את העם ועוד פסוק אחד ויגוף ה' את העם. ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין מ"ט משום ישא. מעשה אמנון ותמר לא נקראין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון נקראין ומתרגמין לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא: ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים חריונים דביונים לאכול את חוריהם לאכול את צואותיהם ולשתות את שיניהם את מימי רגליהם למחראות למוצאות רבי יהושע בן קרחה אומר למחראות כשמה מפני שגנאי הוא לע"ז אמר רב נחמן בר יצחק כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא דכתיב כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדו גו' רבי ינאי אומר לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי (גלה) כבודו אלא כבידו כאלו נטלה כבודו ובטל תאותו ואינו מועיל כלום דהוא לשון ליצנותא אמר רב הונא בר מנוח %משמיה דרב אחא בריה דרב איקי שרי ליה לבר ישראל לומר לנכרי שקיל ע"ז ואנחה בשי"ן תי"ו שלך. והאי מאן דסני שומעני' שרי לבזויי' בשי"ן וגימ"ל וגרסינן בסנהדרין (דף נב.) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כמאן כי האי תנא. תוספתא (פ"ג) הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים. מצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל דוקא כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד ומלתא דסברא היא ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף ה"ז מגדף (קידושין דף מט.) כגון ויראו את אלהי ישראל אם תרגמו כצורתו וחזו ית אלהא ישראל ה"ז בדאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואם הוסיף מדעתו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל ה"ז מגדף אלא כתרגום אונקלוס וחזו ית יקרא דאלהא דישראל תורגמן העומד בפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף אא"כ הוא אביו או רבו סנהדרין קה: דאין הרב מקנא בתלמידו מאלישע דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ולא האב בבנו מדוד שאמרו לו ייטב אלהים את שם שלמה משמך וגו': 0הדרן עלך הקורא את המגילה עומד