פסקי הרא"ש על מגילה ג:כג

וכהן שנושא את כפיו מאי מברך אמר רב חסדא ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. וכי עקר כרעיה למיסק אומר יהר"מ שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך ישראל שלא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וכי מהדר אפיה בצבורא אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמו שהבטחתנו בתורה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' (שם דף מ.) העם בשעת ברכת כהנים מה הן אומרים ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה אמר רב חיננא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא בעי למימרינהו יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים אמר ר' אבהו מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו א"ר אלעזר (ברכות דף לב:) כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו. גרסינן בפרק בשלשה פרקים בשנה (תענית דף כו.) הכהנים נושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום. שיכור אסור בנשיאת כפים מנא לן אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין: תנו רבנן (ר"ה דף לא:) (סוטה דף מ.) אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהון לדוכן וזו אחת מתשעה תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי: האומר איני עובר לפני התיבה וכו'. מ"ט חיישינן שמא מינות נזרקה בו: