פסקי הרא"ש על חולין ט:ז

אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי מצוה הוא או זלזולי מצוה הוא. ופשטינן ליה ונתן ולא שיטול מעצמו. אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא כיון דשמענא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמינא הבו לי. כיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא כי יהבו לי שקילנא כיון דשמענא להא דתניא הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנים חולקין משקל נמי לא שקילנא בר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא. ולפרוס ידיה. אנסו ליה עידניה כלומר חולי במעים הוה ולא היה יכול לשהות נקביו לפיכך לא פירס ידיו: אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשיבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא. ואע"ג דלא אתא לידיה במכירי כהונה ולוייה. רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בר חנא בר אבא וא"ל למר יוחנא בר חנא בר ביזנא עבד להו עגלא תלתא. אמר ליה רבא לשמעיה זכי לי מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא. זכי ליה. רבא אכל רב ספרא לא אכל אקריוהו לרב ספרא בחלמיה מעדה בגד ביום קרה. אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה דילמא משום דעברית אשמעתיה דמר אקריון הכי. א"ל כי אמרי אנא אחר שמעיה על כרחיך מזכי ליה וכי אמרי אנא למאן דלא איפשר ליה רבא אפשר ליה אלא מאי טעמא אקריון הכי כלפי רבא ולקריוהו לרבא. נזיף הוה. מההוא מעשה דתענית דף כד: דאטרח קמי שמיא ואתא מטרא בתקופת תמוז ואיתחזי ליה אבוהי בחילמיה ואמר איכא דאטרח קמי שמיא כולי האי ושני דוכתיה ואשכח לדוכתיה דמרושם בסכיני. יש מפרשים נזוף הוה בשביל זה המעשה והכי מסתבר טפי דבההוא עובדא דתענית קאמר ההוא גברא דמתחייב נגידא בבי דינא דרבא נגדיה רבא ומית. אישתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעוריה וכו' ועל ידי אותו מעשה בקש רחמים ובא מטר. ובימי רב יוסף לא היה רבא ראש בית דין להלקות. כי אביי מלך אחר רב יוסף ורבא אחר אביי: