פסקי הרא"ש על חולין ט:ח

אמר ליה אביי לרב דימי פשטיה דקרא במאי כתיב א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון דא"ר יהודה אמר רב השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא: אמר רב הונא אם כהן שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע. שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה. וחייא בר רב אמר אפילו שותף באחד מהן פטור מכולן והלכתא כרב הונא דהא אתותב חייא בר רב מהא דתניא הראש שלי וכולה שלך אפילו אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולן וסלקא בתיובתא. ואם אמר כהן לישראל כולה שלי והראש שלך חייב דבתר חיובא אזלינן דתניא הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז זה חומר בזרוע לחיים וקיבה מראשית הגז. אלמא בתר חיובא אזלינן. ואם א"ל חוץ מן המתנות חוץ שיורא הוי ולא מכר לו את המתנות ודכוותה בישראל לישראל מיחייב הלוקח דכיון דשחטיה עליה דידיה רמי למיתבינהו. אבל אם אמר כהן לישראל פרה זו מכורה לך על מנת שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה. דעל מנת לאו שיורא הוא אלא תנאי שמכר לו הכל בתנאי שיהא המתנה שלו ואין בו כח להתנות זה שהתורה אמרה שיתנה לכל כהן שירצה. ולא אמר שהמכר בטל מאחר שאין התנאי מתקיים משום דהתנה על מה שכתוב בתורה והתנאי בטל ומעשה קיים. דכוותיה אמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סג.) בן לוי שמכר שדה ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו משום דסבר הך תנא דע"מ שיורא הוא ושיורא שייר למקום מעשר. אבל בתנאי לא מצי לאתנויי שיתן לו המעשר בכל שנה ושנה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא: לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו בהא אמר נותנו לכהן אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח פי' אף עם הטבח דסבר רב מתנות כהונה נגזלות והוי ליה גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ורב אסי אמר אפילו שקל לו הטבח הדין עמו דווקא ולא עם הטבח. דסבר מתנות כהונה נגזלות והלכתא כרב דרבו של רב אסי הוה: