פסקי הרא"ש על חולין ח:לז

פירש רש"י אבל בשר ובשר שמולחים יחד כל מה שזה שוהה לפלוט גם זה שוהה ופולט וכל זמן שטרודין לפלוט אין בולעין זה מזה. וכשנח זה גם זה נח ומיהו עדיין קשה היאך נהגו העולם למלוח הרבה חתיכות זה ע"ג זה והדבר ידוע שאותה שנמלחה תחלה גומרת פליטתה תחלה ואח"כ בולעת מן העליונה ולקמן סימן מט דקאמר לא שנא ומותר משמע לא שנא ואין חלוק בין חתיכה אחת לחתיכות הרבה ומותר בכל ענין. וכן פירש ר"ת ז"ל אלא לא שנא ואע"פ שתחתון גמר פליטתו תחלה אינו נאסר. ונראה דהיינו טעמא דאמרינן דמא מישרק שריק במליחה כמו בצלייה. וכמו שבצלי מותר לכתחלה בשרא עלוי בשרא אע"פ שנצלה תחלה התחתון של צד האור ולא אמרינן שבלע מן העליון. אלא אמרינן דמא משריק שריק ואפילו למאן דלית ליה כבולעו כך פולטו כדפרישית לעיל. הוא הדין במליחת בשרא עלוי בשרא שרי כה"ג. ובדגים דוקא דרפי קרמייהו נוח הדם להבלע בתוכו ולא שריק מעלויו. ומיהו עדיין צריך לדקדק דלפעמים נמצאים גומות מליאות דם על החתיכות התחתונות וחזינן דלא שריק דם מינייהו כיון שנשאר בגומות ואמאי שרי. ורשב"ם נשאל על דבר זה והשיב כיון דדם האיברים דרבנן אין להטריח יותר מדאי. וכיון שעשה כתיקון חכמים למלוח כתיקון חכמים מותר. דאי אפשר שלא ישאר ציר מועט בין חתיכה לחתיכה וכמו שבציר מועט מותר מדאמרינן לא שנא הוא הדין בציר מרובה דמאי שנא האי מהאי. והטעם אע"פ שחתיכות התחתונות בולעות מן העליונות חוזרות ופולטות מה שבולעות. ומה שהקל בה משום דדם האיברים דרבנן. הא ליתא דקודם שפירש אפי' איסור דרבנן לית ביה כדפרישית בפ"ק סימן יט גבי ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא. ואחר שפירש אסור מדאורייתא כדאיתא פרק דם שחיטה בכריתות פ"א דף ד: חמשה לאוין בדם למה אחד לדם האיברים. אין למצוא טעם שהדם הזה דרבנן אם לא נפרש דהא דאמרינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כא.) דם שמלחו אין עובר עליו היינו שאינו עובר עליו אפי' בלאו. כמו שאין עובר עליו בכרת דנפק לגמרי מתורת דם הנפש ואינו ראוי לכפר. ומה שפירש דחתיכות התחתונות אע"פ שבולעות מן העליונות חוזרות ופולטות מה שבולעות צריך פירוש לפירושו דהיאך נוכל לומר דחוזרות ופולטות כיון שכלה פליטת התחתונה קודם העליונה. וי"מ משום דפליטת צירן נמשך הרבה אחר פליטת דמן וכל זמן שפולטות ציר הן פולטות עם הציר כל הדם שהן בולעות מן העליונות אפילו אחר גמר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת דם העופות נמשך אחר גמר פליטת ציר הדגים. ועוד צריך לדקדק נהי שאין לאסור מחמת פליטת העליונות הנמשכות יותר מן התחתונות. מ"מ היה ראוי לאסור מחמת דם הנבלע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר הנשאר בגומא. ואחר פליטת כל הדם והציר הוא נבלע בחתיכה. משום דהוי רותח ואינו חוזר ופולט עוד אחרי שכלתה כל פליטת התחתונה דם וציר בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא אין דם שעליה אוסרת לפי שמועט הוא ובולע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימנו כי אדרבה המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר. אבל הכא שנמחה המלח שעל החתיכה בציר ונעשה צלול היה לו לאסור החתיכה לפי שהציר המעורב בו מבליענו עמו בתוך החתיכה כיון שחשוב הציר כרותח והיה לו לדם לאסור כדי קליפה ואין לומר דלא אמרינן מליח כרותח אלא בשעת פליטה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח. דהא גבי בר יונה דנפל לכדא דכמכא לעיל סימן לב אמרינן מליח כרותח. וי"ל דהמלח שעל הבשר מעכב את הדם הזה מלהכנס בבשר כמו שמעכב את הדם שעליו ואינו נכנס בבשר. ולפי הטעם שהתחתונה בולעת מן העליונה וחוזרת ופולטת צריך להזהר שימתינו לתחתונה עד גמר פליטת העליונה ומיהו יש עוד לומר טעם אחר. שכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אינו בולע דם. וזמן גדול שוהה לפלוט ציר אחר שגמר פליטת דמו. ומ"מ בשר שבתוך הציר או בכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה שאין לו כח לפלוט כיון שהוא שקוע בתוך הציר ובולע: