פסקי הרא"ש על חולין ח:לו

אמר רב נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמימות שבו. מנא ידעינן וכו'. ואסקה רב אשי דלית ליה תקנתא עד דמייתי תרתי תלת גללי דמילחא ושפי ליה בבי דוגי ובתר הכי שביק ליה עד דציל ושפי ליה ושרי. שהשומן צף למעלה והדם יורד למטה. ואפילו למ"ד אפשר לסוחטו אסור שרי הכא. ולא אמר מיד כשנטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ואיפשר לסוחטו אסור. דכיון שפירש הדם ממנו לגמרי לא נשאר בו לא טעם ולא שום דבר אפילו משהו. וזה היה ידוע להם דשרי ולא דמי לסוחטו דלעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא מתבטל. ונראה דבי דוגי אסור כיון שהדם מונח עליו ונבלע בו והשפוד אינו נאסר דנורא מישב שייב כל הדם ואין מניחו להבלע בשפוד. ורש"י פירש בשם הלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי דמילחא כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים ומתערב עם השומן ולפי שאין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט הילכך אין ליתן כלי תחת הצלי עד שימלחנו וישהה במלח כדי צלייה: א"ר נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחם זה עם זה אסורים ואפילו בכלי מנוקב מ"ט דדגים רפי קרמייהו וקדמי פלטי. ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו. פירש"י הדגים לבדן אסורין והקשה רשב"ם א"כ הוה ליה למימר דגים שנמלחו עם עופות אסורין דאז הוה משמע דאיסורא קאי אדגים לחודייהו וי"ל דא"כ הוה משמע דאף אם העופות לא נמלחו אלא שהדגים נמלחו עמהן אסורין. כמו דג טהור שמלחו עם דג טמא דבסמוך דמיירי בטהור מלוח וטמא תפל. וזה אינו דבענין זה לא היו הדגים אסורין ורשב"ם פירש שגם העופות אסורין לפי שהדגים הנאסרים נעשין נבלה וחוזרין ואוסרין את העופות בצירן האסור שנאסר מחמת דם העופות ולפירוש רבינו אפרים שפירש לעיל בפרק גיד הנשה סימן לא דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב לא יתכן לומר כן. וג"כ לפי מה שפירש גבי גדי שצלאו בחלבו שם סימן כד דלא אמרינן חנ"נ ואוסרת אלא במקום שהאיסור עצמו הנבלע בו הולך ומתפשט עם טעם שלה הנפלט. ומיהו לפי טעם זה יש ליישב קצת ולומר שגם מן הדם הנבלע בדגים יוצא קצת ע"י המליחה שעושה אותה כרותח ונבלע עם ציר הדגים בעופות. דאע"פ שאחר שגמרו הדגים פליטתן אינן חוזרין ופולטין עוד דם העופות להיות מותרין ע"י כך. זהו מחמת שאין פולטין כל הדם. אבל מקצתו פולטין ובולעין העופות ממנו אחר גמר פליטתן ונאסרין בכך. ומיהו קשה לאסור העופות מטעם זה. דלמה לא נאמר דם מישרק שריק במליחה כמו בצלייה דלעיל (חולין דף קיא.) אע"פ שבדגים אין אנו אומרים דשריק דם העופות מינייהו היינו משום דרכיכי ורפו קרמייהו ונ"ל היכא שהדם מרובה על הציר המעורב בו שייך למימר מישרק שריק אבל הכא שרוב הדם נשאר בדגים ומעט ממנו נבלע עם ציר הרבה נבלע עם הציר בעופות ולא שייד למימר מישרק שריק. ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה. דרותח דמליח אינו אוסר אלא כדי קליפה. וגם נראה דמיירי בחתיכות של דגים או דגים שלמים שנטלו קשקשיהן אבל בעוד הקשקשים עליהם נראה לעינים דקמיטי יותר מעופות: