פסקי הרא"ש על חולין ח:לח

ובשר שנמלח ושהה שיעור צלייה ואח"כ נתנוהו לכלי בלא הדחה ונתמלא הכלי ציר. דבר זה נעשה בביתו של רש"י והתירו. דמשום הציר אין לאוסרו דאינו דם אלא מוהל הבשר ולחותו. שהרי אחר ששהה כשיעור צלייה מדיחין אותו לבשלו בקדירה ואין חוששין לציר הנפלט ממנו. ואע"פ שהמלח שעל הבשר אסור שהדם מעורב בו ולכך צריך להדיח הבשר יפה יפה קודם שיבשלוהו בקדירה מ"מ אותו דם שבמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו ואין לו כח להבלע בבשר. ואע"פ שנמחה בתוך המוהל כדפרישי' לעיל גבי גומות. ואם באנו לאוסרו מחמת דם המלח שעל הבשר א"כ נאסור כל בשר שמניחין אותו במים להדיחו כי נמחה המלח והדם שבתוכו ונבלע בבשר. דמה לי מים ומה לי מוהל דשניהם היתר הם. אלא ודאי דם המלח נתייבש בתוכו ואין לו עוד כח לצאת א"נ פסק כח המלח מחמת שהפליט את הדם מן הבשר ויצא כח המלח עם הדם ומחמת אותו מלח לא יחשב עוד כרותת לאחר גמר פליטתו. ולא דמי לבר יונה דנפל לכדא דכמכא שהיה נחשב כרותח אם לא היה הכותח נאכל מחמת מלחו. דהתם לא פסיק כח המלח: