פסקי הרא"ש על חולין ה:ב

א"ל רבי אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא לריספקי עיין בהנך דדמיין להדדי ועייל. אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא. מאי סימני'. כי הא דאמר אביי עבי קליה בר חמרא צייל קליה בר סוסיא. וא"ר פפא רבה אדניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא. זוטרא אדניה ורבה גנובתיה בר סוסיא. כל הני אמוראי דיהבי בהו סימנא וכן רבי אבא סברי כרבי יהודה. וכן בפרק בתרא דכתובות דף קיא: קאמר יצחק ושמעון ואושעיא אמרו הלכה כרבי יהודה בפרידות. וגם מדמתרגמינן ושור או שה ותורתא או שיתא לה ולברה משמע דאינו נוהג בזכרים ומיהו אשכחן סתם משנה כחנניא בבכורות בסוף אלו מומין מומין אלו דמ"ה: דתנן ואלו כשרים באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו ומוקי לה בגמ' כחנניא ושמואל פוסק בשמעתין כחנניא. ועוד דבפרק השואל דף צה: פליגי אביי ורבא אביי סבר כרבי באשעיא ומתרץ קראי כרבי אשעיא. רבא סבר כר' יונתן ומתרץ קראי כרבי יונתן. אלמא הילכתא כרבי יונתן דהילכתא כרבא לגבי אביי. ולעיל אוקימנא דחנניא כרבי יונתן מיהו אפילו אס הלכה כרבי יהודה כדפסקינן בכתובות הא מסקינן דלרבי יהודה מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא. הילכך אם ברור לן שהוא אביו ודאי אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד. והאי דקתני במתניתין אמה מכרתי לשחוטה ארחא דמילתא קתני דהאם ידוע אבל האב אינו מצוי כל כך שיהא ידוע ובעל הלכות פסק דליתא לדחנניא בענין אותו ואת בנו וכן בשאלתות וכן רב אלפס זכרונו לברכה. ומסתברא כדפרישית כיון דמסקינן דלרבי יהודה מספקא ליה: