פסקי הרא"ש על חולין ה:א

אותו ואת בנו נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין:

גמ' ת"ר אותו ואת בנו נוהג בנקיבות ואין נוהג בזכרים. חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקיבות. מ"ט דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקיבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים לא חייב אלא בנקיבות אף כשחייב באותו ואת בנו לא חייב אלא בנקיבות. לא אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בו מזומן כשאינו מזומן. תאמר באותו ואת בנו הואיל ועשה בו מזומן כשאינו מזומן יכול יהא נוהג בזכרים ובנקיבות. ת"ל אותו אחד ולא שנים. ומאחר שחלק הכתוב זכיתי בדין. חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקיבות ולא בזכרים אף כשחייב באותו ואת בנו אינו נוהג אלא בנקיבות ואם נפשך לומר אותו כתיב דמשמע זכרים ולא נקיבות הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו וחנניא כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שבט כרוך אחריו דמשמע נקיבה הילכך נוהג בין בזכרים בין בנקיבות: א"ר הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא. תנן רבי יהודה אומר הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהם חמור מותרים זה בזה הנולדים מן החמור אע"פ שאביהם סוס מותרים זה בזה. אבל הנולדים מן החמור והנולדים מן הסוס אסורין זה בזה. איבעיא להו מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דאין חוששין לזרע האב. או דלמא ספוקי מספקא ליה. למאי נ"מ למשרי פירי עם האם. אי אמרת מיפשט פשיטא ליה פירי עם האם שרי. ואי אמרת מספקא ליה פירי עם האם אסור. תא שמע דא"ר הונא בריה דרב יהושע הכל מודים שפירי עם האם אסור. ש"מ ספוקי מספקא ליה שמע מינה: