פסקי הרא"ש על חולין ה:ג

תנו רבנן אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו. בכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו. וא"ר חסדא הכל מודים בצבייה ובנה תייש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנו כל דהו ופליגי בין בתייש הבא על הצבייה בין בצבי הבא על התיישה וילדה בת ואותה בת ילדה בן ושחיט לה ולברה ובין לרבנן ובין לר"א מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין לזרע האב וקמיפלגי בשה ואפילו במקצת שה. רבנן סברי שה ואפילו מקצת שה ור"א סבר שה ולא מקצת שה. ופליגי בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא. ובצבי הבא על התיישה ולמלקות. והלכה כרבנן. ורב אלפס ז"ל לא הביא בהלכות משום דאמרינן ב"ק דבכורות דף ז. א"ר יהושע בן לוי לעולם אינה מתעברת טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה. ולא גסה מן הדקה ולא דקה מן הגסה. ולא בהמה מן החיה ולא חיה מן הבהמה. חוץ מרבי אליעזר ומחלוקתו. והלכה כרבי יהושע בן לוי דלא אשכחן אמורא דפליג עליה. ועוד דפריך התם ממילתיה דריב"ל אהא דקאמר ואיזו זה טמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא. ומי מיעברה והאמר ריב"ל וכו'. ומשני רבי ירמיה דאיעבר מקלוט בן פרה ואליבא דר"ש. ואנה ראה דבטמאה וטהורה הלכה כמותו אבל לא בבהמה וחיה. כדתניא התם דף ח. כל שתשמישן ועיבורן שוין יולדין ומגדלין זה מזה. ובחיה ובבהמה אפשר דהלכה כר"א ומחלוקתו ועיזי דבאלא קיימא לן כאמימר דשרי תרבייהו: תנן כלאים פ"ח מ"ו שור הבר מין בהמה. רבי יוסי אומר מין חיה. ופסק הרמב"ם ז"ל כרבנן ויש ספרים שכתוב בהם א"ל רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דתאו נינהו. אלמא דהני אמוראי בתרא סברי דתא דמתרגמינן תורבלא חיה הוא: אותו ואת בנו נוהג בבהמה ואינו נוהג בחיה ובעוף. דת"ר ת"כ פ' אמור שור ולא חיה. והלא דין הוא ומה אם בהמה שאין במצות כסוי הרי היא במצות אותו ואת בנו. חיה שהיא במצות כסוי אינודין שתהיה במצות אותו ואת בנו ת"ל שור ולא חיה. שה ולא עופות. והלא דין הוא ומה בהמה שאין באם על הבנים הרי במצות אותו ואת בנו. עופות שהיא באם על הבנים אינו דין שיהיו באותו ואת בנו. תלמוד לומר שה ולא עופות:

מתני' השוחט ונמצאת טריפה השוחט לעבודת כוכבים השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבין השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו: