פסקי הרא"ש על חולין ג:יב

ניקב הלב לבית חללו. בין לבית חלל גדול בין לבית חלל קטן טריפה מדקאמר לבית חלל סתמא ולא קאמר לבית חללים דהוה משמע לבית חלל הגדול שנכנסין בו כל החללים כדקא"ר שמעון לבית הסימפונות ומפרש ליה דוכתא דשפכי כולהו סימפונות. קנה הלב רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו. מאי קנה הלב. אמר רב נחמן בר יצחק חלב שעל דופני הריאה אמר אמימר משמיה דרב נחמן תלתא קני הוו. חד פריש לליבא. וחד פריש לריאה. וחד פריש לכבדא. דריאה כרואה. דכבדא ככבדא. דליבא פליגי בה. מר בר חייא מתני איפכא. דריאה ככבדא ודכבדא כריאה. פירש רש"י מסתברא כלישנא קמא דקם ליה רבי יוחנן כשיטתיה דאמר לעיל (חולין דף מה.) ניקב למטה מן החזה נידון כריאה. ור"ח ז"ל פסק דאזלינן לחומרא וכולהו במשהו. ומרבי יוחנן אין ראיה דנקב הקנה למטה מן החזה קאמר וכולהו בכלל: נשברה השדרה ונפסק החוט שלה. ת"ר חוט השדרה שנפסק ברובו טריפה דברי רבי. רבי יעקב אומר אפילו ניקב. הורה רבי כרבי יעקב אמר רב הונא אין הלכה כרבי יעקב. וכמה רובו. רב אמר לו רוב עורו אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד. וכן הלכתא. ואם הומרך או נתמסמס פסול. הומרך שנשפך כקיתון. נתמסמס שנימס כדונג מפני האש וכשמעמידו אינו יכולה לעמוד פסול ואם אינו יכול לעמוד מפני כובדו בעיא היא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא. אבל נתמזמז שנתרוקן מעט כשרה. מיתיבי בהמה שנתמזמז מוחה טריפה ההיא נתמסמס איתמר ומדמקשה ממוח אחוט השדרה אלמא המרכה והמסמסה פוסלות במוח. וכתב רבינו אליעזר הלוי שמעשה בא לידו שנמצא בתוך קרום של מוח מים ונתחסר המוח כשיעור מקום המים והיה המוח מקיף המים סביב סביב שלא היו מגולים כלל והכשירו. וכן מצא אח"כ בהלכות גדולות שכתב כיון שהמוח מקיף את המים הדרא בריא. אבל כשאין המוח מקיף סביב סביב מכל רוח טריפה. עד היכן חוט השדרה שאם נפסק פסול. א"ר יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות. ומפרש לה דעד אחת טריפה. שלישית כשירה. שניה איני יודע. בעי רב הונא בריה דרב יהושע עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל בעי רב פפא את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו. בעי רב אשי את"ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו וכיון דלא איפשיטו הני בעיות כתב רב אלפס ז"ל דכולהו טריפות אבל פרשה שלישית כשירה: בעופא רבי ינאי אומר עד בין הגפיים. ורשב"ל אומר עד למטה מאגפיים. כתב רבינו שמשון דיש להסתפק אם למטה ממקום חבורו בגוף קאמר או למטה ממקום ששוכבות על הגוף דהיינו למטה מסוף עצם של כנף המחובר לגוף והאיר ספיקא איכא נמי לספוקי על בין אגפיים אי בעי למימר עד בין תבור אגפיים לגוף או בעי למימר בין שכיבת אגפיים על הגוף. דהא אבין אגפיים דרבי ינאי קאי ריש לקיש ואמר למטה מן אגפיים. ולי נראה דתרוייהו אחבור אגפיים קיימו ומשום דקשיא ליה מאי איכא בין אגפיים ובין למטה מאגפיים וכי כחוט השערה למטה מהאגפיים נחלקו. אלא אמקום חבור אגפיים לגוף קיימי. וא"ר ינאי עד בין אגפיים ולא עד בכלל. וריש לקיש אמר עד למטה מחבור אגפיים. ואין לפרש עד בין שכיבת אגפיהם על הגוף דעל שיעור ארוך כזה לא מתפרש שפיר עד ולא עד בכלל. ועוד דהפליג מחלוקתן: ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום. אוקימנא כר"ש בר רבי. ולאו הכי הלכתא. אלא בעינן דנשתייר ממנו כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה. במי רבי ירמיה מתלקט מהו. כרצועה מהו. כזית מרודד מהו. תיקו. ואזנינן לחומרא: ואם נדלדל הכבד ומעורה בטרפשא כשרה. דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה: