פסקי הרא"ש על חולין ג:יא

ניקב קרום של מוח רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה. פירש"י קרמא עילאה ואע"ג דלא אינקב תתאה. ועל דאמרי לה קרמא תתאה לא פירש כלום. ויש ספרים שכתוב בהם ואמרי לה עד דאינקב תתאה. ונראה שכך היתה גירסת רש"י ולכך לא הוצרך לפרש דממילא משמע דבעינן דאינקוב תרוייהו. ורבינו שמשון ז"ל כתב לעיל גבי חסרון דגולגולת שאם ניקב העליון בלא התחתון טריפה. דהתחתון רך ועתיד לינקב. ומשמע מלשונו שאם ניקב התחתון בלא העליון כשר שהעליון חזק ומתקיים וכן משמע לאותה גירסא דעד דאינקוב תחתון דמילתא דפשיטא היא דלא מיטרפא בנקיבת התחתון . ור"ת ז"ל פסק כלישנא קמא לחומרא. ורב אלפס ז"ל כתב נקב קרום של מוח קרמא תתאה טריפה. בקרמא עילאה כשירה. וסימניך חייתא דמתנח ביה מוחא. ונראה שהוא מפרש דהני תרי לישני פליגי הכי דלישנא קמא סבר דהטרפות תלוי בעילאה ולא בתתאה ולישנא בתרא סבר דתליא בתתאה ולא בעילאה. ופוסק כלשון שני לפי שר' שמואל בר נחמני וריב"ל מהדרי למיתב סימנא בקרום התחתון משמע שצריך להכירו לפי שבו תלוי הטריפות וזקיני ראב"ן ז"ל פסק דבעינן תרוייהו. דבכי האי פלוגתא דקרום הוי נמי פלוגתא בריאה. וכי היכי דבריאה מסיק דבעינן תרוייהו ה"ה נמי בקרום של מוח ועוד הביא ראיה לקמן (חולין דף נו.) מעוף של מים דהכתה חולדה על ראשה ואינו ידוע אם ניקב קרום של מוח קאמר דמכניס אצבעו לתוך פיו ודוחק למעלה אם מבצבץ המוח ויצא בידוע שניקב הקרום ופריך הניחא למ"ד עד דמינקיב קרמא תתאה אלא למ"ד אי מינקיב עילאה אע"ג דלא מינקיב תתאה טריפה דילמא קרמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב. מכלל דלמ"ד תתאה אינקיב היינו שניהם מדלא חיישינן דילמא תתאה אינקיב עילאה לא אינקיב. ולאו ראיה היא כיון דהכתה על ראשה לא ינקוב התחתון בלא העליון. אמר רבה בר בר חנה אריב"ל וכנגדם בביצים ניכר. אמר רבי שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא מוח וכל מה שבקדירה נידון כמוח שאם ניקב הקרום במשהו טריפה. התחיל לימשך נידון כחוט השדרה שאם נפסק רובו של עור טריפה. ומהיכן מתחיל לימשך. אריב"ל כמין שני פולין הן ומונחין ע"פ הקדרה. מן הפולין ולפנים כלפנים. מן הפולין ולחוץ כלחוץ. ופולין עצמן איני יודע. ומסתברא פולין עצמן כלפנים: