פסקי הרא"ש על חולין ג:י

אמר רב יהודה אמר רב נקבה הגרגרת כנפה כלומר נקבים דקים כנפה מצטרפין לרובא. אם עומדים בהיקף הגרגרת ודווקא נקבים שאין בהן חסרון אבל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר. ואם ניטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר. בעופא פירש"י נקבים דחסרון בעוף דליכא בגרגרת דידיה כאיסר בכמה שיעורו. מקפלו חותך למטה מן הנקבים ובצדיהן עד שיוכלו לקפל את הרצועה שהן בה על פי הקנה ומניחו למקום הנקבים על פי הקנה אם חופה בין הנקבים והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה אע"ג שבנקבים גרידא ליכא רובא טריפה הואיל ויש בה חסרון ושיעור סמיכת נקבים זה לזה כנפה. דהא אנקבה כנפה קיימינן. נפחתה פירש"י נפחתה כמין דלת ולא נטל הפחת אלא תלוי ועומד זקוף כדלת במזוזתו. כדי שיכנס איסר לרחבו. ושיעור גדול הוא זה מאיסר. דהכא בעינן נכנס ויוצא משום דאין כאן חסרון שהדלת סותם את הנקב. ומתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע דהא דקאמר בעופא לא קאי אנקבה כנפה. אלא קאי אשיעור חסרון דגרגרת ומיבעי ליה בעוף שאין בגרגרת שלו כאיסר מה שיעור חסרונו. ומפרש דשיעור חסרונו בחפיית רוב פי הקנה. שהרי כתב אותו בתר אם נטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר. ובנפחתה כתב ואם נפחתה הגרגרת כגון שנקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אמר רב נחמן אין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו. ולפי שהנקב מפולש משני עברי הגרגרת מיטרף בשיעור קטן. וקשה לפירושו דהא בעיא היה לו לבעל הש"ס לקובעה אמתניתין דלקמן עד כמה תחסר הגרגרת עד כאיסר. עוד מאי קמיבעי ליה האי שיעור היאך משערים בעוף טפי מבשאר שיעורין כיוצא בו. כגון חסרון דגולגולת שהוא כמלא מקדח לב"ש ולב"ה כסלע. ושיורא דכבד שהוא כב' זיתים ובעוף שאין בכבד שלו ב' זיתים מאי שיעוריה. אלא ודאי מילתא דפשיטא הוא דכל הני שיעורין בבהמה גדולה. ובבריה קטנה משערין לפי קוטנה כמו שפירש הריב"ם גבי תפיסת יד. הילכך נראה כפירש"י ומיבעי ליה על כנפה. דמשערינן השלם עם הנקבים לכאיסר כשהן מקורבים כנקבי הנפה שסופן ליחסר. ומיבעי ליה בעוף דכי משערינן שיעור חסרון שלו כנגד איסר בבהמה גדולה קטן מאד שיעור חסרונו. אי מחמרינן בשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון. ומשני דלא אלא שיעור אחר נתנו לו חכמים מקפלו ומניחו על פי הקנה . נסדקה לארכה א"ר יוחנן אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשירה. וכן הלכתא ואם נקב למטה מן החזה נידון כריאה במשהו. דכיון שאינו מקום שחיטה נידון כריאה: