פסקי הרא"ש על חולין ב:ט

מתני' נפלה סכין והגביה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטת בהמה אחרת פסולה ר"ש אומר כדי ביקור:

גמ' מאי כדי שחיטה רב אמר כדי שחיטת בהמה אחרת ולא בגמר אותה שחיטה. איתמר רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף. ושמואל אמר אפילו בהמה לעוף. כי אתא רבין א"ר יוחנן אפילו בהמה לעוף ור' חנינא אמר כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט יביא ואפי' מעלמא א"כ נתת דבריך לשיעורין. א"ר פפא עומדת להטיל איכא בינייהו ה"ג רש"י. ופירש איכא בינייהו דרבי יוחנן ודרבי חנינא. דרבי יוחנן לא מצריך אלא כדי שחיטה. ורבי חנינא מצריך כדי הטלה ושחיטה. ואין גירסא זו נכונה. דרב פפא לא בא אלא לתרץ מה שהקשה נתת דבריך לשיעורין. הלכך נראה כספרים דגרסי אמר רב פפא בעומדת להטילה כלומר הא דאמר ר' חנינא יביא בהמה אחרת היינו בעומדת כאן ואינה מחוסרת אלא הטלה: אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט גסה לגסה ודקה לדקה. ופסק רש"י הלכה כרב משום דקסבר רבי יוסי בר' חנינא כוותיה ואמר דקה לדקה. וממילא שמעינן דה"ה עוף לעוף. ואפשר דלא פסק כרבי יוסי בר' תנינא אלא במה שנחלקו רב ורבי יוחנן והכריע הוא בינייהו. אבל במה שהשוו רב ורבי יוחנן ושמואל דלא בעינן שיעור הגבהה והרבצה הלכה כמותם ולא כרבי יוסי בר' חנינא. אבל לפי אותה גירסא שהיא עיקר דגרסינן אמר רב פפא בעומדת להטיל נראה דרב ורבי יוחנן ושמואל לא דברו כלום בשיעור הגבהה והרבצה. ולא באו לפרש אלא שחיטה דמתניתין אי משערינן בשחיעת בהמה לעוף או נאמר בהמה לבהמה ועוף לעוף. אבל כדי שחיטה לא באו לפרש אם נאמר שיעור שהיית שחיטה לבדה או שמא הגבהה והרבצה הוי בכלל כדי שחיטה. ומה שלא פירשו הם בא ר' חנינא ופירשה ואמתניתין קאי ולא על דברי רב ורבי יוחנן. ואין שום אמורא חולק על רבי חנינא. וכן משמע מתוך דברי רב אלפס ז"ל שהרי הביא כל דברי רב ורבי יוחנן ושמואל ופסק הלכה כרבי יוחנן ושמואל. והביא דברי רבי יוסי בר' חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה. ומאחר שפסק הלכה כרבי יוחנן ושמואל דאפילו בהמה לעוף כל שכן דמשערינן בשהיית גסה לדקה. אלא לא הביא רבי יוסי בר' חנינא אלא לפסק הלכה דהגבהה והרבצה ולהשמיענו דעל זה לא נחלקו רב ושמואל ורבי יוחנן. ומה שלא הביא דרבי חנינא שגם הוא אית ליה שיעור הרבצה ובהכי הוי ניחא טפי כי אין הלכה כרבי יוסי בר' חנינא בכל דבריו. לפי שרבי יוסי בר' חנינא פירש טפי שיעור הגבהה והרבצה. כי יש לדקדק מאחר שפסק רב אלפס הלכה כרבי יוחנן דאמר בהמה לעוף ופסק נמי הלכה דבעינן שהייה כדי הרבצה כי משערינן בהמה לעוף אי משערינן כשיעור הגבהה והרבצה בהמה לעוף אי כשיעור שחיטת בהמה לחודה. ומסתבר דבשחיטת בהמה לחודה משערינן ולא מקלינן כולי האי לשער בהגבהה והרבצה דבהמה לעוף. ובהכי ניחא מה שהביא דר' יוסי בר חנינא לפי שפירש בדבריו הגבהה והרבצה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף. ואע"ג דאין הלכה כמותו. בשחיטת דקה לדקה. בהגבהה ובהרבצה דקה לדקה הלכה כמותו. וכן משמע מתוך דברי רבי חנינא מדקאמר כדי שיביא בהמה אחרת משמע בהמה אחרת כיוצא בזו מדלא קאמר שיביא בהמה וישחוט. והרמב"ם ז"ל כתב ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט. ונראין דבריו זו כמו פשרה ואין נראין דבריו דכיון דמקילינן לפי דבריו לשער בהרבצת בהמה לעוף למה לא נשער בהרבצת בהמה גסה לעוף. ועוד שכתב דמשערינן בהרבצת דקה לדקה ולח בהרבצת גסה לדקה וא"כ למה נקל בעוף לשער בהרבצת בהמה. וגם כתב אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וכדי שישחוט שחיטה גמורה הרי זו ספק נבלה ולא ידעתי למה הכניס ספק בדבר דודאי נבלה היא. ומדקאמר שחיטה גמורה משמע כדי שחיטת כל הסימנים ולא מסתבר כן דברוב סימנין סגי. ואע"ג דמקילינן להצריך כדי הרבצה. לפי שהרבצה הוי בכלל כדי שחיטה לפי שאי אפשר לו לשחטה עד שירביצנה. אבל מכי שחט רוב סימנין אזלא לה הכשר שחיטה: אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר. בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו. ותפשוט לה מדידיה. התם בדלא שהה. בעי רב הונא בריה דרב נתן שהה במיעוט סימנין מהו תיקו. וכל תיקו דאיסורא לחומרא.