פסקי הרא"ש על חולין א:ט

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה סכין של עבודת כוכבים מותר לשחוט בה מקלקל הוא. ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא. אמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת ומחתך מותר באטמא דקיימי לקורבנא. יראה הא דקאמר אסור לחתוך בה בשר היינו לכתחלה ולא שיאסר הבשר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם שהוא נהנה מעבודת כוכבים ולא דמי לנטל הימנה עצים והסיק בו תנור חדש שאסור התנור או אפה בו את הפת בתנור ישן שהפת אסורה. ונטל הימנה כרכר וארג בו הבגד דאסור דהבגד כולו נעשה באיסור. אבל הכא בשביל חתיכת הבשר בסכין של עבודת כוכבים לא נעשה כל הבשר באיסור. תדע לך מדפריך ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא ואי ס"ד דנאסר כל הבשר אם כן מאי פריך ותיפוק ליה משום שמנונית הא אתא לאשמועינן דנאסר כל הבשר ואי משום שמנונית לא נאסר אלא מקום החתך. וגם אי פריך ותיפוק ליה אהיתירא דמותר לשחוט בה או מותר לחתוך בה קשה מאי פריך הא איצטריך לאשמועינן דהבשר מותר וכח דהיתירא עדיף טפי לאשמועינן דאע"ג דאסור לכתחלה משום שמנונית אם חתך או שחט בדיעבד שלא נאסר הבשר ממה שישמיענו שלכתחלה אסור שזה דבר פשוט. ומיהו צריך עיון במסוכנת אם ראוי לדמותה להסיק תנור חדש ולאפיית הפת ולאריגת הבגד. דשמא היתה מתה אם לא שחטה ויש כאן הנאה מרובה. או דילמא דוקא בתנור ופת ובגד שתקונן ועשייתן נעשה ונגמר באיסורי הנאה אסרו חכמים אבל למסוכנת שכבר גדלה הבהמה ואינה חסירה כי אם להכשירה לאכילה ע"י שחיטה אע"ג שנהנה הרבה בשחיטה על ידי איסורי הנאה לא אסרו חכמים הנאתה בדיעבד וכן מיסתבר. וראיה מדתנן במסכת ע"ז דף סב. השוכר את הפועל לעשות ביין נסך שכרו אסור ומפרש בגמרא משום קנס שקנסו חכמים ביין נסך. אלמא שאין הנאה של איסורי עבודת כוכבים נאסר בדיעבד אלא שקנסו בפועל כדי שלא ישכיר עצמו לעבודת כוכבים. ועוד ראיה מפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) דתנן זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. והחזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ולא קתני ואם זרע אסור כדקתני רישא ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא. אלמא אע"ג דאסור לכתחלה לזרוע תחתיה לא אסרו ההנאה בדיעבד. ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא ומסיק שליבנה באור. דין הכשר סכין לחתוך בה רותח ולחתוך בה צונן ודין סכין שיש בה גומות ודין הכשר סכין הניקח מן העובד כוכבים כתבתי בשילהי מסכת ע"ז. איתמר השוחט בסכין של עובד כוכבים ומיירי בידוע שהוא בן יומא. אבל אם אין ידוע לא בעי לא קליפה ולא הדחה דסתם כלים של עובד כוכבים אינם בני יומן כדפרישית במסכת ע"ז פרק אין מעמידין. רב אמר קולף רבה בר בר חנה אמר מדיח. לימא בהא קמיפלגי דמר סבר בית השחיטה רותח הוא. ומר סבר בית השחיטה צונן הוא. לא דכולי עלמא רותח הוא. מ"ד קולף שפיר. ומאן דאמר מדיח איידי דטרידי סימנים לאפוקי דמא לא בלעי. פסק רש"י לחומרא כרב וכן מסתבר. דרב היה גדול מרבה כדמוכח בריש סנהדרין דף ה. ודוקא בשוחט בדיעבד אבל לכתחילה לא ישחוט בסכין של עובד כוכבים על סמך שיקלוף או ידיח דזימנין דמישתלי ולא קליף וכן פסק רבינו חננאל הלכה כרב. איכא דאמרי דכולי עלמא בית השחיטה צונן. מאן דאמר מדיח שפיר. ומאן דאמר קולף אגב דוחקא דסכינא בלע. מכאן היה מצריך ה"ר יצחק בן מהר"ר מאיר ז"ל לאחר שנקרו וחתכו החלב לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך בסכין דאע"ג דצונן הוא אגב דוחקא דסכינא בלע. ואין ראיה מכאן דאע"ג דאמר בית השחיטה צונן הוא מ"מ הוא חם קצת. וכי האי גוונא דוקא הוא דאמרינן אגב דוחקא דסכינא בלע. אבל בצונן גמור לא. תדע מדדייק בסמוך דהתירא נמי קבלע מאבר מן החי ומשני אימת קבלע לכי חיימא וכו'. והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תיקשי ליה דלא מצי לשנויי הכי אלא ודאי אגב דוחקא דסכינא לא בלע אלא בסוף שחיטה דחיימא. ועוד אמרינן פרק כל הבשר (חולין דף קיא:) צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפא דצנון פליט סכין ובלע צנון. אבל משום דוחקא דסכינא לא: