פסקי הרא"ש על חולין א:י

סכין ששחט בה טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר מדיח בחמין. וחד אמר בצונן. והלכתא אפילו בצונן. פירש רש"י ואע"ג דפסקינן הלכתא דבית השחיטה צונן. גבי סכין של היתר הוא דפסקינן הלכתא להיתירא דלא מתסר בבליעה זו דקשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה. אבל גבי סכין דאיסורא של עובד כוכבים דלעיל לא פסקינן הכי. מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע. ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה וכו' והא דאמרינן בפרק בתרא דמסכת ע"ז דף עו: דאפילו לחתוך בה צונן צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע דהיינו בסכין שחותכין בו איסור תמיד ונדבק בו השמנונית ואין יוצא בלא נעיצה. אבל הכא באקראי בעלמא הוא ואין רגילין לשחוט בו טריפות לא בעי נעיצה. והא דפליגי הכא בסכין טריפה היינו לשחוט בה אבל לחתוך בה רותח אפילו שחט בה כשירה אמרינן בפרק כל הבשר (חולין דף קיא:) סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח אפילו הדיחה האפילו לחתוך בה צונן אמר לקמן דבעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסא ואסכין קאי כדמפרש לקמן. אבל לשחוט בסכין ששחט בה כשירה לא מיתסר אע"פ שמלוכלך הרבה בדם לפי שבלאו הכי יש דם הרבה בבית השחיטה ולא בלע לה משום דטרידי סימנים לפלוט דם וגם מישרק שריק. אבל שמנונית דטריפה מיבלע בלעי. והאידנא נהיגי טבחי לקנח הסכין בשיער הבהמה בין שחיטה לשחיטה והשיער קשה והוי כמו בליתא דפרסא: