פסקי הרא"ש על חולין א:ח

אמר רבי זירא ליבן סכין ושחט בה שחיטתה כשירה שחדודה קודם לליבונה. והא איכא צדדין בית השחיטה מירווח רווח. רב אלפם לא הביא הך דר' זירא. וגם הרמב"ם ז"ל כתב ליבן סכין ושחט בה שחיטתו פסולה. וטעמייהו משום דאמרינן לקמן בפרקין (חולין דף יז:) רב יימר אמר אבישרא ואטופרא צריכה ואתלתא רוחתא לא צריכה מי לא אמר רבי זירא ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה שחדודה קודם לליבונה וקשה לן והא איכא צדדין ואמרינן בית השחיטה מירוח רווח. וקיימא לן כרב אשי דמצריך אבשרא ואטופרא ואתלתא רוחתא א"כ לית לן בית השחיטה מרווח רווח ואיכא צדדין וטריפה. וה"ר יונה ז"ל דקדק מדקאמר מי לא אמר ר' זירא ולא קאמר דאמר רבי זירא אלמא הלכה פסוקה היתה בימיהם ומקשה ממנה כמו ממשנה וברייתא. וי"ל דאפשר דהלכה כר' זירא דמירווח רווח להנצל מכוויית הלבון שאין מתפשט לצדדין. אבל מורשא של סכין יוצאה ומתפשטת ונרווחת בצידי השחיטה וקורעתו. ומה שלא השיבו כן משום שנראה להם דבר פשוט וקל לחלק ולא חשו להשיבו ועוד יש לחלק דשאני התם שיודע שהסכין מלובן ומכוין שלא יטנו לצדדין אבל פגימה שבצדדין אם לא יבדוק תחלה פעמים שיש שם פגימה ואין יודע ולא יזהר מלהטות. וכן כתב הראב"ד ז"ל דעד כאן לא שרי רבי זירא אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא לפיכך צריך בדיקה אתלתא רוחתא שאין סומכין על זהירתו אפילו הוא אומר אני אשחוט ולא אטה. כדרך שאמרו לעיל (חולין דף ב:) ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר וכל שכן כאן שאין יודע שיש שם פגימה שאין נזהר מלהטות. ואפילו בדיעבד אם לא בדק אתלתא רוחתא פוסלין אותה שמא הטה. והא איכא צדדין. מכאן משמע שאם בשעת שחיטה איתרמי נקב בושט כנגד מה ששחט טריפה כי הכא דבעי למיסר משום צדדין: