פסקי הרא"ש על חולין א:ז

אמר רבא ישראל עבריין לאכול נבלות לתיאבון בודקין סכין ונותנין לו ומותר לאכול משחיטתו. ולא חיישינן שמא ישהה שמא ידרוס. דלא שביק היתרא ואכיל איסורא. ואפילו לא אכל ממנו דאלפני עור חייש אבל בלא בדיקת סכין לא מהני אפילו אם ישראל יוצא ונכנס כי היכי דמהני בעובד כוכבים דלא אשכחן בעובד כוכבים שיהא צריך בדיקת סכין בישראל יוצא ונכנס. משום דעובד כוכבים מירתת לפי שיודע שאין ישראל סומך עליו וירא שמא יבדוק הסכין אחריו הלכך נזהר מלשחוט בסכין פגום. אבל ישראל עבריין לא מירתת כי הוא סבור שלא יבדקו אחריו לפי שמחזיקין אותו כישראל. הלכך קאמרגמרא לעיל אי דליתיה לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי דלמא בסכין פגומה שחט ודוקא בודק סכין ונותן לו אבל אין ליתן לו לשחוט ולבדוק הסכין אחר השחיטה כדאמר רב אשי לעיל אבל אם לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו. דמשמע אין ליתן לו לכתחלה לשחוט על סמך שיבדוק הסכין. דחיישינן שמא לא יבדוק אחריו וקאכיל איסורא. דאם היה סכינו פגום לא טרח לתקנון והלכתא בהך כרבא דמייתי לה גמרא סייעתא מהך ברייתא הכל שוחטין אפילו עובד כוכבים ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר ומוקי לה במומר לאותו דבר. ואע"ג דדחי ליה גמרא ומוקי לה במומר לעבודת כוכבים וכדרב ענן. הא איתותב רב ענן. וא"כ לא מיתוקמא ברייתא אלא במומר לאותו דבר אבל עבריין לעבירה אחרת עסקינן לקמן (חולין דף ה.) עבריין לדבר אחד לא הוי עבריין לכל התורה כולה חוץ מעבריין לנסך יין ולחלל שבתות בפרהסיא ולא בעי בדיקת סכין. דדוקא עבריין לאותו דבר דדש ביה הוא דקאמר רבא דבעי בדיקת סכין. והרמים ז"ל כתב פ"ד מהלכות שחיטה דישראל עבריין לאחת מן העבירות צריך לבדוק לו סכין. ואפשר דסבר כיון דחזינן שלתאותו עובר אחת מן העבירות שבתורה חיישינן דפקר שלא לטרוח לקיים שום מצוה כהלכתה. ונקט רבא עבריין לאכול נבילות לאשמועינן דשרי לאכול משחיטתו ע"י בדיקת סכין ולא אמרינן כיון דדש ביה כהיתירא דמי ליה ועבריין להכעיס פר"י כיון דאינו חושש לזבוח הוי כעובד כוכבים דאינו בר זביחה ואסור לאכול משחיטתו אפילו בדק לו סכין ואפילו ישראל עומד על גביו. וכן מסתבר. ואף על גב דתניא בהך ברייתא דשחיטת כותי מותרת וכן בברייתא דלעיל דמתיר בישראל עומד על גביו בחותך כזית בשר ונותן לו. מסקינן לקמן (חולין דף ו.) דבדורות אחרונים עשאום כעובדי כוכבים גמורים: