פסקי הרא"ש על חולין א:ו

והיכא דראה אחד ששחט ואזיל ליה לעלמא ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דתניא לקמן (חולין דף יב.) הרי שמצא תרנגולת בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצאו שחוט חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין. ואיכא מאן דסבירא ליה כלישנא קמא דרבינא. דבתרא הוא. דלא אמר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ואנן לא סבירא לן הכי דמסקינן בגמרא מבתר רבינא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ואי קשיא לך הא דאמר רב הונא לקמן (חולין דף ט.) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דשמעת מינה דספק שחיטה לחומרא וקיימא לן דהלכתא היא. התם כגון דאיתיליד ריעותא בסכין. אבל הכא כיון דקיימא לן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמאן דאתידע לך במה נשחטה דמי. הלכך איתא להאי ואיתא להאי ולא קשיין אהדדי ומה שכתב רב אלפס והיכא דראה אחד ששחט לאו דוקא ראה דהא מייתי ראיה ממצא תרנגולת שחוטה בשוק אלא משום דבעי לסיומי ואזיל ליה לעלמא ולאשמועינן דאי לא אזיל לעלמא לא סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובעי למיבדקוה. וראה אחד ששחט דקאמר פירוש שראהו מרחוק ולא היה יכול לידע אם שחט יפה דאי הוי דאחרים רואין אותן אפילו לרבינא נמי אי ליתיה קמן דליבדקיה שחיטתו כשירה. ומדברי רב אלפס ז"ל אין להוכיח אי בעינן מוחזקין. שהרי הוצרך להביא ראיה דלית הלכתא כרבינא אף על גב דבתראה הוא בהך לישנא דמומחין. אבל אין ראיה שאין הלכה כמותו בלישנא דמוחזקין. ויש שדקדקו דלא בעינן מוחזקין מהא דקאמר להך לישנא דמוחזקין לעלופוי לא חיישינן. ואין נראה לי ראיה דאף על גב דכולהו לא סברי כרבינא בלישנא דמומחין הוצרך רב אלפס להביא ראיה דלית הלכה כרבינא משום דבתרא הוא. ומתוך דברי רב אלפס משמע דדין אחד למומחה ומוחזקין היכא דאיתיה קמן צריך לבודקו וגם לשאול אם נתעלף. והיכא דליתא קמן שחיטתו כשירה מההיא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק: