פסקי הרא"ש על חולין א:ה

כתב הרמב"ם ז"ל שם ה"ה דשכור שנתבלבלה דעתו שחיטתו פסולה. ומסתבר דמיירי כשהגיע לשכרותו של לוט וכ"כ בעל העיטור:

מתני' בשחיטת עובדי כוכבים נבלה ומטמאה במשא. ואפילו ראו אחרים ששחטו יפה ופירש ר"י הטעם משום דכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו. והרמב"ם ז"ל פירש משום דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואינם דברים של טעם שהתורה הזהירה כשיקרא לך שלא תאכל מזבחו ממה שזבח בתוך ביתו. רבינא אמר הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין אע"פ שאין מוחזקין. והוא שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה אבל אם אין יודעין בו אם יודע הלכות שחיטה לא ישחוט. ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. ואסור למסור לו לכתחלה על סמך שיבדקנו אחר שחיטה. משום דלית ליה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואי ליתיה קמן שלא עכל לבדקו שחיטתו אסורה. או אי אישתלי ולא בדקיה ואכליה איסורא קא אכיל. הלכך לכתחלה אין מוסרין לו לשחוט על סמך שיבדקנו. כדאשכחן בישראל מומר לעבודת כוכבים אליבא דרב אשי ובעובד כוכבים לאביי ורבא שאסור למסור להם לכתחלה לשחוט על סמך שיבדוק הסכין אחריו ושיחתוך כזית בשר ויתן לעובד כוכבים. משום שאסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק הסכין בישראל מומר לעבודת כוכבים ועד שיאכל העובד כוכבים כזית בשר הלכך חיישינן דילמא מישתלי ולא עביד וקאכיל איסורא. וכן בשאין מומחה נמי. ואיכא דאמרי רבינא אמר הכל מוחזקין שוחטין ואע"פ שאין מומחין בד"א ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים שלא נתעלף. אבל אם לא שחט לפנינו שנים ושלשה פעמים לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשירה. כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. פי' רש"י ושוחט אף לכתחלה. דאין לפרש דבדיעבד הוא דהויא שחיטה כשירה ואפי' אין אחרים רואין אותו ולא מצו לאוקומי מתניתין בהכי משום דקשיא להו וכולן דמאי נפקא מינה בלאו הכי נמי לאביי ורבא ורב אשי לא מתוקם להו וכולן אלא אחרש שוטה וקטן והגאונים מפרשין משום דאית להו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוסרין להן לכתחלה לשחוט אע"פ שאין ידוע אם מומחה הוא אם לאו על סמך שיבדקנו אחר שחיטה. משום דאי ליתיה קמן סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין ושרינן ליה. וכן אי אישתלי ואכליה בלא בדיקה לאו איסורא עבד וסמכינן ארובא. הילכך לא חיישינן דילמא אישתלי. ומיהו אי איתיה קמן לא סמכינן ארובא ואסור לאכול עד שיבדקנו. וכיוצא בזה יש דברים דסמכינן ארובא בדיעבד אבל לכתחלה לא. כגון בדיקת סכין אחר שחיטה והריאה שנטלוה זאבים וקשה לי להאי פירושא אמאי לא מוקי מתניתין כרבינא במומחין והכי קתני הכל שוחטין לכתחלה אע"פ שאין מומחין על סמך שיבדקנו אחר שחיטה. ואם שחט וליתיה קמן שחיטה כשירה. וי"ל דלא שייך למיתני הכל שוחטין לכתחלה כיון דמחוסר תיקון הוא אחר השחיטה שאסיר לאכול בלא בדיקה ולא מיקרי כי האי גוונא לכתחלה. וכן כתב רב אלפס ז"ל.