פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ט

ריש לקיש איקלע לבצרה חזא ישראל דאכלי פירות דלא מיעשרן ואסיר להו. חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל מיניה ואסיר להו. אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל אדמקטורך עלך זיל הדר. בצר לאו היינו בצרה ומים של רבים אינן נאסרין. משמע הכא דחוצה לארץ פטורה מן המעשר. וכן בפ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי כל בית שאן על ידו. ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח דבחו"ל חייבין בתרומות ובמעשרות בפ' עד כמה בבכורות (דף כז.) ובפ"ק די"ט (דף ט.) דקאמר תרומת חו"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש. וכן רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ובפרק בנות כותים (נדה דף לב.) עובדא הוה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה. ואפילו מעשר פירות וירק היו נוהגין בחו"ל. דבפרק כיצד מברכין (ברכות דף לז.) קאמר דצלף חייב במעשר חו"ל וכן במסכת י"ט (דף יב:) אושפזיכני דרב אדא ה"ל איסורייתא דחרדלא דלא מיעשרן. ותירץ ר"ת דהכא ובחולין איירי בדמאי כדתנן במס' דמאי (פ"א מ"ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. וניחא נמי בהכי הא דקאמר בחולין ודלמא ר"מ נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר ולא משני בדלא בירך על ההפרשה. אלא שמע מינה דמאי הוה ואמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כג.) דספק דבריהם כגון דמאי לא בעי ברכה. ומה שאין אנו מפרישין האידנא תרומות ומעשרות. אומר בשם ר"ת כי הקרקעות עכשיו משועבדים לשרים לטסקא ודינא דמלכותא הוא שאם לא יתנו הטסקא שיהו מופקעת לשרים. ואם כן אינה כשלנו ואנו כמו אריסין בעלמא. ותנן בפ' בתרא דחלה ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא ר"א מחייב פירותיהם במעשר ובשביעית ור"ג פוטר. ולא נהירא כי גם בימי חכמי התלמוד היה להן קרקעות לטסקא. כדאמר (ב"ב דף נד:) מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אעפ"כ היו מעשרין וכי תימא שהיו מעשרין מאותן שאין בהן טסקא. גם האידנא יש קרקעות שאין בהן טסקא. ובירושלמי (פ"ד דחלה) קאמר רבותינו היו מפרישין בחו"ל תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום. מאן רובים. תרגמניא. יש מפרשים גדולים חכמי ישראל באו שמה ודרשו להם שאין צריכין להפריש וי"מ הכתות שהעמידו הכותים לדרוש להם ולהחזיק דתן תקנו לתת להם מעשרות שדותיהן. ואם היו ישראל מפרישין מעשרות היו צריכין ליתן להם. ואפשר שעל זה אנו סומכין. וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. ועוד נראה שלא נתחייבו מעולם אלא הסמוכים לארץ כגון עמון ומואב ובבל ומצרים כדמוכח במסכת ידים (פ"ד) ולפי שהיו שיירות מצויות מא"י לכך חייבים במעשר שלא יבואו להקל בפירות א"י. כמו שמצינו לענין חלה שחלקו בין מקום הסמוך לא"י ובין הרחוק כדתנן בפרק בתרא דחלה שלש ארצות לחלה וכו' חלקו כמו כן במעשר. והרחוקים כמו אלו הארצות לא נתחייבו במעשר מעולם: