פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:י

ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדא ההוא עובדי כוכבים ידיה ושקליה. אמר להו רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך ובירצוה עד דשפיא. אבל אי לא נקטוה לידיה היה אוסר היין בהנאה בהוצאת ידו אע"פ שטרוד בהוצאת האתרוג ואתיא כרבי נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה א"נ אפילו כרבנן ואינו טרוד בהוצאת האתרוג כמו במדידה שהוא טרוד אף בהוצאת היד לכוין המדידה. ומה שלא אסר היין בהנאה בהכנסת היד. לפי שהיה נבהל וטרוד בהוצאת האתרוג. ור"ת פי' דבהכנסה היה סבור שהיה שמן ולא בהוצאה. כדאמרינן לעיל גבי חרס. וההיא דחרס מיירי שלא הרגיש שהיה יין. והראב"ד ז"ל כתב שאם אפילו נודע לו שהוא יין אחר שהכניס ידו ולכשידע משך ידו והוציא מותר בהנאה. ומגע שלא בכוונה קרינא ביה כיון שבתחילת נגיעתו לא היה יודע שהוא יין ומיד שידע הוציא ידו משם מחשבתו ניכרת שלא נתכוין לנסך: