פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ח

ההוא עובדא דהוה במחוזא. על עובד כוכבים לחנותא אמר להן אית לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא. הוה יתיב חמרא בדוולא שדא ביה ידיה ושיכשך ביה אמר האי לאו חמרא הוא. שקליה מריה בריתחיה ושדיוה לדנא. שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים. אף יין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא דלא נתכוין אלא לידע אם הוא יין והוי כמו מדדו ביד דימכר. איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי: איקלע רב נחמן למחוזא על רבא לגביה א"ל כהאי גוונא מאי. אמר ליה אסור ואפילו בהנאה. א"ל והא את הוא דאמרת וכי שיכשך עושה יין נסך. א"ל אימור דאמרי אנא לבר מדמי דההוא חמרא. אבל דמי דההוא חמרא מי אמרי. וקיימא לן כרב נחמן דתניא כוותיה דתניא אגרדמים עובד כוכבים שקדח במניקת והעלה יין לפיו או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו. וממאי דהאי אסרוד הנאה הוא. מדלא קתני ימכר כדקתני סיפא. דקתני סיפא חרם עובד כוכבים שהושיט ידו לחבית של יין וסבור של שמן הוא ונמצא של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר. והשתא איתותב רבא מהך דאגרדמים דהוי' נמי שכשוך גרוע שלא כיון אלא לטעום יין ואסרו בהנאה. ותרוייהו עדיפי ממדדו ביד דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא כיון אלא למדידה להנאתו של בעל יין ולא לאוסרו עליו. אבל בהאי עובדא ניכר מתוך מעשיו שכעס העובדי כוכבים לפי שכחדו ממנו היין ונתכוין לאוסרו כדי שימכרנו לו. וכן באגרדמים דרכן לנסך מה שהן שותין ואין בעל היין מפסיד בכך אם ניסך מה ששתה. ור"י פירש דשרייה רבא לזבוני יין המשוכשך לעבודת כוכבים לפי שנתערב בדנא ונתבטל שם. ולא דמי לסתם יינן שאסר רשב"ג לכל הפחות דמי היין המעורב (לקמן עבודה זרה דף עד.) דסתם יינן חמיר טפי ואינו בטל בתערובתו. והחולקין עליו דימו אותו לסתם יינן ואיתותב מההיא דאגרדמים שחזרת הטיפה אוסרת כל החבית. כדתניא בתוספתא אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזיר לחבית או קדח במניקת ונפלה ממנו טיפה כל דהו אסור. שטיפת היין אסורה. ואוסרת בכל שהוא. והשתא לא דמי לההוא דמדדו ביד כלל. דהכא לא איירי אלא בתערובת ומחמת שהאיסור קל רצה לבטלו: ירושלמי עובד כוכבים מהו שיעשה בפיו יין נסך. רבי אדא בשם ר' זעירא אין העובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. רבי נחמיה בשם ר' אבהו העובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. וכן תניא גרדמים שטעם מן הכוס או מן המניקית והחזיר לחבית אסור. על דעתיה דרבי אדא בשם רבי זירא והוא שהחזירה העובד כוכבים. ועל דעתיה דר' ירמיה בשם ר' אבהו ואפי' החזיר ישראל ולפי התוספתא דקתני במניקית ונפלה ממנו טיפה כל שהוא אסור שטיפת היין אסורה ואוסרת בכל שהוא. משמע שהעובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. וכן עמא דבר: רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בר נהוראי הוי יתבי וקא שתו חמרא. אתא ההוא גברא א"ל תא ואשקיין. לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוה. חד אסר אפילו בהנאה. וחד שרי אפי' בשתיה. אמר רבי יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי. מאן דאסר אמר לך מימר אמר האי עובד כוכבים ס"ד דרבנן כי הני שיכרא קא שתו וידע שיין היה ונגע ביה ונסכיה. ואע"ג דאוקימנא באוריק ארוקי ולא נגע ביין מ"מ כיון שהיו סבורין שהוא ישראל לא נזהרו בנגיעתו והוא כיון לנסך ונגע בו. ומאן דשרי אמר לך מימר אמר האי עובדי כוכבים ם"ד דרבנן כי הני חמרא קא שתו ואמרו לדידי אשקיין אלא ודאי שיכרא שתו. והא קחזי ליה. בליליא. והא קא מורח ליה. בחדתא. והא קנגע בנטלא. לא צריכא דקמוריק אורוקי וכחו שלא בכוונה לא גזרו רבנן: אמר רבי יוסי אמר רבי יוחנן יין שמזגו עובד כוכבים אסור משום לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. בעו מיניה מרב הונא עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת. לזורקו בגת בעוטה שהתחיל היין לימשך. ומבעיא ליה אי אסור מידי דהוה איין שמזגו עובדי כוכבים שזורק מים ליין אסור דלמא נגע וכן הכא נמי. או דלמא לא דמי דהתם מדקדק העובדי כוכבים למוזגו כראוי בצמצום וחיישינן אגב טירדא דלמא נגע. א"ל אסור. ואף על גב דשרינן זריקה (לקמן עבודה זרה דף ס:) הכא דמי קצת למזיגה הלכך אסור לכתחילה ובדיעבד שרי והוא הדין נמי אם שפך עובד כוכבים מים לתוך יין ולא כיון למזיגא שרי. דדוקא במזיגה אסרו משום לך לך דקרוב ליגע. אבל בשאר זריקות לא אסרו חכמים. ואף אם קלוח של מים יורד מיד העובד כוכבים לתוך היין מותר. דאפילו למאן דאמר נצוק חיבור. ה"מ חיבור יין ביין. אבל חיבור מים ביין לא אמרו. והביא הרמב"ן ז"ל סעד לזה מן הירושלמי רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא יין שמזוג בחמין אסור בצונן מותר. יבא עלי שלא עשיתי מימי. ר' יוסי אזל לצור חמא שתון חמר וחמין וארמאי מוזג. אמר לון מאן שרי לכון. והיינו טעמא לפי שלא היו רגילין למזוג אלא בחמין לכך היו מתירין במזיגת צונן לפי שאין זה דרך מזיגה וכ"ש אם זרק מים ליין שלא לשם מזיגה. ולפי מנהגינו אין חילוק בין חמין לצונן: