פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ז

ועוד היה אר"ת אפילו יהיה הלכה כשמואל בההיא דהלוקח עבדים אפי' הכי הלכה כרב דתינוק בן יומו עושה יין נסך. דשמואל לא פליג עליה דרב אלא להך לישנא דרוקן ומדרסן טהור. ואפשר דלא שמיע ליה לשמואל הך ברייתא או סבירא ליה כמאן דתני טמא. וכן פסק בה"ג דתינוק בן יומו עושה יין נסך. וכן כתב רשב"ם וריב"ן בשם רש"י שכתוב בתשובות הגאונים דבזמן הזה אין איסור הנאה במגע עובד כוכבים ביין של ישראל דעובדי כוכבים עכשיו אין רגילין לנסך יין לעבודת כוכבים וחשיבי לענין ניסוך כאין יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה. והוו לה כתינוק בן יומו שעושה יין נסך לאסור בשתיה ולא בהנאה. ועל זה סומכין בהרבה מקומות ליקח יין נסך מן העובדי כוכבים בחובותיהן. וגם אם נוגע עובד כוכבים ביינו של ישראל מוכרו לעובד כוכבים ואין נראה לר"י דהא דתינוק בן יומו אין עושה יין נסך לאסור בהנאה לרב לא הוי טעמא משום דאין יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה. דא"כ היה לו להתירו אפילו בשתיה. כדשרי בברייתא בני השפחות. אלא טעמו משום דאין מתכוין למגע. דהא מדמי לה לעיל לנוגע בחמרא שלא בכוונה. וא"כ עובדי כוכבים בזמן הזה יאסרו בהנאה דהא מכווני למגע וקיימא לן לפי האמת דחמור כוונת מגע בלא כוונת ניסוך מהיכא דליכא כוונה כלל. דנגע בלוליבא או בקנה שלא בכוונה מותר בשתיה. ואילו מדדו בקנה או התיז את הצירעה שמתכוין למגע ולא לנסך אסור בשתיה. וה"ה לענין היתר הנאה יש לחלק בין מתכוין למגע בלא ניסוך ובין לא כיון למגע ואין נראה לחלק ולומר דודאי יש לאסור במדדו בקנה אע"פ שלא נתכוין לנסך הואיל ויכול לבא לידי ניסוך. אבל עובדי כוכבים בזמן הזה אין יכול לבוא לידי ניסוך כלל. דאשינויי דחיקי לא נסמוך להתיר מגע עובד כוכבים בהנאה. ומתוך הלכה לא מצינו היתר הנאה במגע עובד כוכבים אלא כמו רב אשי לקמן דשרי למישקל דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה. או ימכרנו אותו העובד כוכבים לעובד כוכבים אחר כאילו היה היין שלו ומוכרו לצורך עצמו. ואפשר אותם שנהגו היתר הנאה במגע עובד כוכבים סמכו על זה דקי"ל כרבנן דרבי נתן דאמרי מדדו בין ביד בין ברגל ימכר. ועובדי כוכבים בזמן הזה כל נגיעתן הויא כנגיעת מדידה. ועוד דנגיעתן אינה יכולה לבוא לידי ניסוך. מיהו לכאורה משמע דהלכה כרבי נתן דהא לקמן גבי אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא דקאמר נקטו לידיה דחייש שמא ישכשך בהוצאת ידו אע"פ שלא היה מכוין אלא להוצאת האתרוג. וי"ל דאתיא אפי' כרבנן דמודד טרוד יותר במדידה ממה שטרוד להוצאת האתרוג ועי"ל דאע"ג דאסרה בהוצאת האתרוג אי לא נקטוה לידיה. מ"מ יש להתיר בעובדי כוכבים בזמן הזה כיון שאינם מכוונין לשכשוך כלל ועוד כוון דאין עובדי כוכבים מנסכים בזמן הזה כלל יש להתיר. מידי דהוה אגילוי שאין אנו מקפידין עליו כיון שאין נחשים מצוין בינינו. ואע"ג דלאו ראיה גמורה היא דניסוך הוי דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו אע"פ שבטל הטעם. ולא דמי לגילוי שלא נאסר אלא מחמת סכנה ובמקום דליכא סכנה לא גזור. ובכמה דברים אין אנו נזהרין משום שנאמר שומר פתאים ה'. מ"מ יש להביא ראיה להתיר מהא דאמר פ"ב (דף סה.) רב יהודה שדר קרבנא לאבודרינא ביום אידם. וכן רבא לבר שישך משום דקים להו בגוייהו דלא פלחו לעבודת כוכבים ולא אזלו ומודו. ואמאי והא לא מפלגינן לעיל בריש מכילתין בשום עובדי כוכבים והוי דבר שבמנין. אלא ש"מ דמתחילה לא גזרו אלא על אותן דפלחי לעבודת כוכבים. וכן נמי י"ל ביין נסך שלא גזרו אלא על אותן המנסכין. ומיהו טעמים הללו מספיקין למגע עובד כוכבים ביינו של ישראל. אבל סתם יינן שאסרו בהנאה משום בנותיהן אין שום טעם להתירו. ומיהו י"ל שמתחילה לא היו אוסרין סתם יינן אלא בשתיה. מידי דהוה אשמן ופת ושלקות. אלא משום שהיו רגילין לנסך אסרוהו בהנאה כיון שנתנסך לעבודת כוכבים והאידנא שאין מנסכין דין הוא שנעשה יין כשמן ושלקות. ומ"מ ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה. והנח להן לישראל שהן שוגגין ואל יהו מזידין: