פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ה
Rosh on Avodah Zarah 4:5 · פסקי הרא"ש על עבודה זרה · free full Hebrew text
Open in the reader →ההוא עובדא דהוה בבירם דהוי סליק עובדי כוכבים בדיקולי לאיתויי לוליבא. בהדי דקנחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא בלא כוונה שרייה רב לזבוני לעובדי כוכבים. א"ל רב כהנא ורב אסי והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך. אמר להו אימור דאמר אנא בשתיה בהנאה מי אמרינן. ה"ג רש"י ונגע ברישא דלוליבא בחמרא והוה ליה מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה. ומסקינן דאסור בשתיה. וקשה לר"ת היכי מדמי מגע של גוף התינוק למגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר ומיהו הא לא קשה כולי האי דרש"י חשיב הא מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים קטן בגופו. אבל הא קשה היכי סלקא דעתייהו דרב כהנא ורב אסי דרב יאסור בהנאה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה. מי עדיף ממדדו בקנה דקתני במתני' ימכר אע"פ שכוון העובד כוכבים ליגע אלא שלצורך המדידה נגע וכל שכן היכא שלא כוון כלל ליגע. ואפי' ר' נתן לא אסר בהנאה אלא במדדו ביד דכוון ליגע אבל נגע בו בלוליבא לא עדיף ממדדו ברגל. או דריסת העובד כוכבים ברגל דאמר דלר' נתן שרי בהנאה ועוד קשה מדאמר לקמן (עבודה זרה דף ס:) איתיביה רבינא לרב אשי נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו. בחמתו אין שלא בחמתו לא. התם דקאזיל מיניה ומיניה פי' שנגע עובד כוכבים עד שנפל לבור ושלא בחמתו חיישינן שמא נגע ביין ונסכו. אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ביין. ואע"פ שנוגע ביין ע"י החבית הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי בשתיה. אי נמי שלא בחמתו הוי מגע עובד כוכבים בכוונה ע"י ד"א ואסור בהנאה. דלא שרו רבנן מדדו בקנה בהנאה אלא משום דכוון למדידה. אבל אם לא כוון למדידה אסור להושיט בו ידו. ועוד קשה דלקמן גרסינן בכל הספרים אמר רב הלכה כרבן שמעון אלמא בכוונת ניסוך על ידי דבר אחר מתיר רב בשתיה והכא קאסר שלא בכוונת מגע. לכך נראה לר"ת גירסת רבינו חננאל וה"ג רב אלפס דלא גרסינן ברישא דלוליבא. אלא נגע בחמרא דה"ל מגע עובדי כוכבים בגופו שלא בכוונה. אבל מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה שרי אפילו בשתיה. והא דאמר לקמן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא והא קנגע ביה בנטלא וה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה. ה"פ והא קנגע ביה בחמרא כשהוא שואב בנטלא שהמוזג כלי מלא ומושיטו לחבית נוגע ביין שבכלי. מיהו קשה למה הוצרך הספר להזכיר לצורך מה עלה לדקל אם לא שאירע המעשה כך שנגע בלוליבא בחמרא. אמנם בראיות גדולות יש לקיים גירסת הגדולים. ואפשר מי ששאל השאלה בבית המדרש סיפר המעשה כמו שהיה. וכן נכתב בספר. ומחמת שראו כתוב לאיתויי לוליבא דדיקלא חשבו לומר בודאי בלוליבא נגע בחמרא ולכך נכתב והגיהו ונגע בלוליבא בחמרא: