פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ג

לוקחין גת בעוטה מן העובדי כוכבים. אע"פ שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח. אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. פי' רש"י אם נגע עובד כוכבים למה שירד בבור נאסר מה שבבור. ורשב"ם פי' אף בלא מגע עובד כוכבים נאסר היין מכח העובד כוכבים שדורך בגת ונמשך היין לבור מכחו כדאמר לקמן פרק בתרא (עבודה זרה דף עב:) כחו של עובד כוכבים בכוונה הא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן:

גמ' אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך. פי' רש"י שהגת עשויה במדרון ומשעה שנמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין רצונו לומר אם פנה החרצנים והזגין והבדילם מן היין והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון ונשאר עומד היין בפני עצמו אז מקרי המשכה ונאסר במגע עובד כוכבים כל מה שבגת אף אם נגע בחרצנים וזגין. תנן לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח. וכשמאסף החרצנים והזגין ונותנן לתפוח נשאר היין לבדו ונמשך לצד התחתון. ומשני בגת פקוקה ומליאה יוכיון? שהגת מליאה אי אפשר לפנות ולהבדיל כל החרצנים מן היין אלא מן העליונים הוא נוטל ונותן לתפוח ונשארו הרבה חרצנים וזגין עם היין ואין כאן המשכה. וכן כשדורכין בגיגית אין כאן המשכה. אבל אם פינה החרצנים וזגין לצד אחד כדי שימשך היין לצד אחר הוי המשכה. וכל שכן אם הוציא יין מן הגיגית דרך ברזא דהוי המשכה. וכן אם מלא כוסו יין מן הגיגית אפי' ישראל אם כיון לשלותו מן החרצנים ומן הזגין יש לחוש לו להמשכה. אבל אם לקח יין וחרצנים ביחד אפי' עובד כוכבים ושתה ממנו והחזיר המותר אין כאן המשכה. וגיגיות המליאות ענבים ועומדים בבית העובד כוכבים יש לחוש שמא המשיך העובד כוכבים קצת מהם וחזר ומלאם. ואם העלים ישראל עיניו מהן אחר הבציר אסור ליקח מן היין אם לא שחתם הגיגית. וכן משמע בירושלמי דקאמר על מתני' דלוקחין גת בעוטה תני רבי יוחנן והוא שלא העלים ישראל עיניו ממנו. ותו קאמר התם דורכין עם העובד כוכבים ומסייעין אותו עד שיתעלם מעיניהן נתעלם מעיניהן נעשה יין נסך. וגם למשנה ראשונה יש לחוש שמא מחזיר גרגותני לגת. ומיהו איסור אין ללמוד משם דשמא בגת בעוטה יש להחמיר לפי שהיא דרוכה הרבה ועומדת לימשך. אבל בגיגית שלא נדרך היין אפשר דלא חיישינן להמשכה. ומיהו נכון להחמיר כיון דבדבר קל יכול לעשות דבר שנקרא המשכה. ואף למשנה אחרונה מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת פקוקה ומליאה. ור"ת היה אוסר. כי אולי אסרו לפי המשנה אחרונה כל דריכה עם העובד כוכבים אפילו בגת פקוקה ומליאה. כי יש לחוש קודם המשכה אטו לאחר המשכה. אע"ג דלא גזרינן לקמן (עבודה זרה דף נו:) ציור לידיה אטו לא צייר לידיה. התם מינכר מילתא כיון דצייר לידיה אבל הכא כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין נסך א"א ליזהר. ור"ת ז"ל פי' להתחיל לימשך היינו שהתחיל לקלח היין מן הגת. אבל על הגת לא שייך המשכה ולישנא דהמשכה משמע כפי' רש"י. דלשון המשכה בכל מקום הוא משקין הנגררין ארצה ממקום מדרון. כענין ששנינו (מקוואות פ"ה מ"ג) מעין שהוא מושך כנדל וריבה עליו להמשיך. וכן (תמורה יב.) שאיבה שהמשיך וכן זיתים שמשך מהן (שבת קמג:) שמן וענבים שמשך מהן יין. אבל דבר היורד מלמעלה למטה שייך ביה לשון קלוח כדאיתא לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יב.) פרצופות המקלחים מים. וכן היו מקלחין בתוך המים (מקוואות פ"ד מ"ד) או ה"ל למימר לישנא דמתני' משהתחיל לירד. ועוד פקוקה ומליאה לא משמע כפי' ר"ת ובתוספתא משמע נמי כפי' רש"י דעל הגת שייך המשכה. דתניא בתוספתא הלוקח עביט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצדן אסור. וגרסינן בירושלמי עד כאן כשהיה היין וענבים כאחת ונותן לתוך התפוח. היה נותן אלו לעצמן ואלו לעצמן אפי' כן מותר. גממיות מתחת האשכלות מותרות. שבצדיהן הן אסורות. ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן אמר הן עצמן נעשו יין נסך. פי' אפי' שתחת האשכלות כיון שנוטל האשכלות בידו ונותן לתפוח ונשאר היין בעצמו. ואע"פ שמעורב בו גרעינין וענבים שנשרו מן האשכלות. הלכך פי' רש"י עיקר דבכל ענין דהוא פריש היין מן הזגין מיקרי המשכה. ואם נתן סל לתוך הגיגית כדי לשלות ממנו יין צלול הוי המשכה לכל הענבים שבגיגית: ת"ש ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. אמר רב הונא לא קשיא כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה. דתניא בראשונה היו אומרים דורכין עם העובד כוכבים בגת ולא חיישינן להרב הונא. חזרו לומר אין דורכין עם העובד כוכבים בגת משום דרב הונא. וכן הלכתא: ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר א"ר הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת. אבל החזיר גרגותני לגת אסור. ואע"ג דרב הונא קאמר כיון שהתחיל לימשך נעשה יין וא"כ אפי' בלא החזיר גרגותני הגת שהעובד כוכבים דורך בה אסורה. רב הונא דהכא אמשנה ראשונה אמר למילתיה ואשמעינן אע"ג דאין על מה שבגת תורת יין ליאסר במגע עובד כוכבים מ"מ נאסר הוא בתערובת. ונ"מ למשנה אחרונה בגת פקוקה ומליאה ועוד נראה דרב הונא דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה ולא נאסר יין שבגת בהמשכה שנמשכו ענבים ויין ביחד לגרגותני ומשם היין לבדו לבור. כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחד ומשם נמשך היין מן הענבים. דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום. והשתא הויא מילתיה דרב הונא כפשטא דיין שבגיגית ושבגרגותני נאסר במגע עובד כוכבים כי התחילו לימשך אז משום כח העובד כוכבים לפי' רשב"ם. וסבר רב הונא דנצוק אינו חבור. ובשביל שנאמרו דברי רב הונא בבית המדרש אחר שלמדו אותה משנה דירד לבור טעה השומע בדבריו דאמשנה ראשונה אמרה. וקאמר ש"מ דנצוק חבור ולפי דבריו השיבו לו. וניחא השתא לפסק ר"ת דרב הונא חזר בו וסובר דנצוק אינו חבור: