פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:ב

מתני' עבודת כוכבים שהיה לה גנה או מרחץ נהנין ממנה שלא בטובה. ואין נהנין מהן בטובה. היתה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה. פירש רש"י בטובה בשכר ולא נהירא לר"ת דא"כ בשכר ולא בשכר הוה ליה למימר. ולעיל בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מד:) פי' רש"י בטובה שמחזיק טובה לכומרים. ונראה שמותר לטחון ולאפות בתנור וריחים של כומרים שעושין בשכר ואין מחזיקין להן טובה. ועוד נראה דאפילו בשכר מותר כיון שאין התנור וריחים עומדים בחצר עבודת כוכבים. כי ההיא דמרחץ של אפרודיטי. ולא דמי ליריד של עובד כוכבים דאסור לתת מכס לעבודת כוכבים. דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך עבודת כוכבים ונויה ותקרובתה. אבל האידנא אינו אלא חוק הכומרים והנאתן ואין עושין מהן צרכי עבודת כוכבים. כההיא דאמר בשילהי בן סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) הני קווקי ודימונקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמו שאני. ובירושלמי דפירקין גרסינן וכן בתוספתא חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהן. ואם היו מעלין שכר למדינה מותר לשכור מהן אע"פ שהן עושין לצורך עבודת כוכבים. גבאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם: ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שגובין לאלילים מותר ליתן להם:

גמ' אמר אביי בטובה בטובת כומרים. שלא בטובה שלא בטובת כומרים. לאפוקי בטובת עובדיה דשרי: איכא דמתני לה אסיפא. היה שלה ושל אחרים נהנין ממנו בטובה ושלא בטובה. אמר אביי בטובה בטובת אחרים. שלא בטובה שלא בטובת כומרים. מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפי' בטובת כומרים שרי:

מתני' עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה /מיד ושל ישראל עד שתיעבד. עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. וישראל אין מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה ביטל משמשים. הן מותרין והיא אסורה: כיצד מבטלה. קוטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה. פחסה אע"פ שלא חסרה בטלה. רקק בפניה השתין בפניה גררה בטיט זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה. מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכ"א לא בטל:

גמ' וכי מאחר שלא חסרה אמאי בטלה. א"ר זירא שפיחסה בפניה. מכרה או משכנה וכו' זעירי א"ר חנינא ור' ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל ד"ה בטל. וחד אמר אפי' בצורף ישראל מחלוקת. וקיימא לן לחומרא:

מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת. בשעת מלחמה אסורה. בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרין מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים: שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמר להן אם לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה ולבנה כוכבים ומזלות יאבד עולמו מפני השוטים. אמרו לו א"כ יאבד דבר שאין לעולם צורך בו. ויקיים דבר שיש לעולם צורך בו אמר להם אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן. שיאמרו תדעון שהן אלהות שהרי לא בטלן: