פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:יט

מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרה"ר. בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראל מותר. בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עובד כוכבים אחת היא. המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם רצה ישראל להוציאו אין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים. פרש"י הך דמטהר יינו דרישא בלא מפתח וחותם ובדכתב ליה התקבלתי כדקתני סיפא. והיא מפרשי ליה לרישא. והקשה ר"ת מהא דפריך עלה בגמרא והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות. וכיון שאין שם מפתח וחותם איך ידעו הרוכלין שהיין של ישראל הוא. ואמאי מירתת העובדי כוכבים מליכנס שם ולשכשך. בשלמא אם מיירי במפתח וחותם מירתת עובד כוכבים שמא יראו הרוכלין דטורח ומזויף ויבינו שהיין של ישראל הוא. וכן דיקלא דלא פסיק רישיה וכי מירתת עובד כוכבים דבשעה מועטת שהוא נוגע. ביין יעלה בראש הדקל ויראה. בשלמא לזיוף החותם צריך שהות זמן מרובה מירתת שמא בתוך כך יעלה ויראנו. ועוד דהיכי. בעי למימר תנא קמא או רבי שמעון בן אלעזר דברשות אחר מותר בלא מפתח וחותם דומיא דברשות העובד כוכבים אסור דהיינו בלא מפתח וחותם לפרש"י. וכיון דליכא מפתח וחותם ברשות עובדי כוכבים אחר אמאי שרו אמאי לא חיישינן שמא ינסכנו הנפקד. הלכך נראה לר"ת דמיירי במפתח וחותם ובדלא כתב ליה התקבלתי. ולפי שהיין של עובד כוכבים ויש לו מלוה עליו לא מירתת. הלכך בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אפילו ע"י מפתח וחותם. כדתניא בברייתא בגמרא גבי יינו של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אסור אפילו מפתח וחותם בידו. וסיפא בדכתב ליה התקבלתי ומותר במפתח וחותם ואפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים. מתוך שפירש ר"ת מתניתין במפתחות ואפ"ה בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור כיון דלא כתב ליה התקבלתי היה נמנע מלשתות היין שקונין עובדי כוכבים מישראל וחותמין אותה חותם בתוך חותם ומוליכין אותה בספינה למרחקים. כיון שהיין של עובדי כוכבים ועובר מהלך כמה ימים בלא ישראל זה אין להתירו משום שיש בו חותם בתוך חותם. דהא כיון דקי"ל כרבי אלעזר דשרי בחותם אחד אין לנו חילוק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם לענין טרח ומזייף. כיון דאסרינן חותם אחד ה"ה חותם בתוך חותם. ושוב נהג בו היתר. דדוקא במטהר יינו של עובד כוכבים הגדל בכרמים שלו שלא טרח בו העובדי כוכבים כל כך ולא הוציא עליו יציאות אינו חושש כל כך אם ירגישו הישראל שיזייף. אבל המוליכין יין למרחקים בטורח גדול וביציאה מרובה וגם קונהו חש לטורחו ולהוצאתו ולא מזייף:

גמ' בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור. ואי איכא רוכלין המחזירין בעיירות בעיר שאין בה דלתים ובריחים שרי. אמר רב יוסף ואשפה כרה"ר דמיא. וחלון כרה"ר דמי ודיקלא כרה"ר דמי. פסיק רישיה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. והלכתא כרבינא לקולא: ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו שלעובד כוכבים ואם מלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. אף על גב שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו. וחכמים אומרים לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר או שיבא ממונה שאין בא לקיצין: יין עובד כוכבים ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו. בחצר אחרת אסור אע"פ שמפתח וחותם בידו. וקי"ל כת"ק דקאי כר' אלעזר דלא חייש לזיופא. הלכך המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו. בבית שהוא פתוח לרה"ר או לאשפה או יש חלון בחצר אחרת הפתוח לרה"ר והבית שהיין בתוכו פתוח לחצר כנגד חלון או דיקלא ולא כתב לו התקבלתי. בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה מותר במפתח וחותם. דמירתת עובד כוכבים לזיופי דילמא חזי ליה ישראל. ושרי אע"פ שיש לו עליו מלוה. ואם ישראל דר באותה חצר מותר בלא מפתח וחותם. ואם אין הבית פתוח לרה"ר אפי' בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ומפתח וחותם בידו אסור. כדקתני בברייתא יינו של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אע"פ שהמפתח וחותם בידו אסור לפי שאין הבית פתוח לרה"ר. ואם מניחו להוציא היין בלא מעות הרי הוא כיינו של ישראל ברשות העובד כוכבים ומותר במפתח או חותם. ואפי' בעיר שכולה עובדי כוכבים דלא חיישינן לזיופא: רשב"א אומר רשות עובד כוכבים אחת היא. איבעיא להו רשב"א להקל או להחמיר. רב יהודה אמר זעירי להקל. רב נחמן אמר זעירי להחמיר. תניא כוותיה דרב נחמן אמר זעירי ארשב"א רשות עובדי כוכבים אחת הן מפני הרמאין. והלכתא כרב נחמן דתניא כוותיה וכת"ק דרשות עובדי כוכבים אחר מותר אם אינו משועבד לבעל היין. כההוא דפרזיק רופילא: