פסקי הרא"ש על עבודה זרה ד:כ

ההוא כרכא דהוה יתיב בה חמרא דישראל ואשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני. אמר רבא אם נתפש עליו כגנב חמרא שרי. ואי לא אסור:

מסקנא דמילתא דיין נסך דסלקא לן מהאי פירקין. הלכתא כרב הונא וכמשנה אחרונה דכיון והתחיל לימשך נעשה יין נסך. והמשכה הוי כפירוש רש"י מיד כשנפרד היין מן החרצנים והזגין לצד אחד אפי' בגת. וכן בגיגיות אם פנה החרצנים והזגין לצד אחד ועשה מקום להתקבץ שם היין או אם לקח מן היין בכלי שלו לשתות ונתכוין בלקיחתו לשלות מך החרצנים והזגין כל שישנו בגיגית קרינא ביה התחיל לימשך: והלוקח יין מן העובד כוכבים צריך שלא יעלים עינו מן הגיגית אחר הבצירה. פן ימשך העובד כוכבים ממנה: ור"ת אסר לדרוך עם העובד כוכבים לפי משנה אחרונה אפילו לגת פקוקה ומליאה. כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין אי אפשר ליזהר ממגען של עובד כוכבים אחר המשכה. ומגעו של עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר כגון ברישא דלוליבא אף על גב דרש"י אסרו בשתיה הדבר מוברר ומוכרע כגירסת רבינו תם בראיות ברורות דמותר בשתייה. וכן דעת הגאונים. ומגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה כגון תינוק בן יומו ונפל לבור ועלה. או מגע עובד כוכבים בכוונה שלא בכוונת ניסוך כגון שהוא טרוד במדידה או בהתזת צירעה או כגון ההיא דאתרוגא. בין ע"י ד"א שמדדו בקנה בין שמדדו ביד. או בכוונת מגע גופו אלא שלא ידע שהוא יין כגון ההיא דחרס כולהו שריין בהנאה. ומגע עובד כוכבים בכוונה בין בגופו בין ע"י ד"א בחבורין שיכשך אע"פ שלא ניסך אסור בהנאה. כגון ההיא דאגרדמים וההיא דשדא ידיה בחמרא בדוולא או הוציא הברזא מן החבית או הכניס אצבעו בנקב החבית לחלל החבית. אבל הניח ידו על נקב הברזא ומנע את היין מלצאת. היין שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה ושלמטה מן הנקב מותר בהנאה. כחו של עובד כוכבים בחבורין כגון דמוריק אורוקי הכיר בו שהוא יין אסור בשתיה ומותר בהנאה לא הכיר בו שהוא יין מותר אפי' בשתייה. ויין שמזגו עובדי כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה. ושלא בחבורין כגון זריקה אפילו בכוונה. מותר בשתיה:

הדרן עלך רבי ישמעאל