ראש יוסף על פסחים ח

בדיקה נתקן על הספק. ולא אזלינן כאן לקולא כמ"ש המ"מ. ושאני שאני אומר דעדיף טפי או דכה"ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כמו ספק טרפה שבשלו בקדרה אף לאחר מעל"ע אסור כיון דהספק בשל תורה. עיין י"ד ק"י והוא ממהר"י אבן לב. ה"ה כאן כבר נולד ספק תורה בעודו בפי העכבר לאכילה ולכך הקשה להם דל"ד מיהת להתם והיכי מייתי ראי' באמרו היינו רישא

בא"ד דאיירי כגון שלא ביטלו לכאורה הואיל ונולד הספק בשל תורה. עא"ח. דז"א דאכתי איך אמר היינו רישא והא אכתי ל"ד. וי"ל בנולד לאחר זמן איסור. והוי יודע דמשמע דהוה איסור תורה וכן לקמן ב' צבורין היינו שהצבורין של בעל הבית דאל"כ בלא"ה לית כאן איסור תורה דאיסורא לא ניחא לי' דלקני. ומ"מ קשה ממתניתן מה קאמר דא"כ שבאת לחשוש אין לדבר סוף. ומה ראי' מחצר לחצר. חמץ אחר דרבנן וממקום למקום או בית לבית של אדם אחד דהוה של תורה כשלא ביטלו. כמ"ש תוס' שם וצ"ע

בא"ד דלענין שיביא עכבר לבית. ונמצא קבעי אי שרי לאכילה ולא פירשו כפשוטו לאכילה בשוק בעודו בפי העכבר דא"כ היינו היא היא. אלא הביא לבית ונעלם. ופסקו דא"צ הבית לבדוק ואח"כ נמצא דה"א הואיל ויצא בהיתר קמ"ל דספקא ד"ת לחומרא

בא"ד וא"ת כי אתא כו'. מ"ש מביד גוי וי"ל כו'. אפשר הקישור. דיש דיעות בראינו ונולד הספק במקום הקביעות לא הוה ד"ת אלא דרבנן והתוס' מיאנו בזה דהיכי מייתי ראי'. ותירצו דמן התורה אסור בקביעות בראינו שנולד שם הספק עיימ"ש בפריי לי"ד ק"י

בא"ד ולהכי נמי עיין מהרש"א קבוע דאורייתא בניכר האיסור במקומו וקל הוא בפירש שלא בפנינו דלא גזרינן. וקבוע דרבנן דבר חשוב כמו ב"ח נתנו רבנן דין קבוע בהם. ויש דעה דאפילו פירש שלא בפניו אסור דגזרינן כו'. והא דפריך נכבשינהו אף דאין מבטלין איסור ולמ"ד דרבנן מבטלין א"ש ועמ"ש בפריי לי"ד באורך מדין קבוע

והוי יודע קבוע כמחצה בין להקל ובין להחמיר. וא"כ ט' של חמץ וא' מצה ונכנס לבית לכאורה לתוס' א"צ בדיקה. פירש צריך. וה"מ בניכר אבל נתערבו אם ט' חמץ ואחד מצה צריך בדיקה

דף יו"ד ע"א רש"י ד"ה בזמן הזה. הא פירות הוה דאורייתא עיין בה' תרומות מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל בתרומת פירות אי הוה ד"ת. ובזמן הזה אף בא"י אי לא קידשה לע"ל

בד"ה אחד טמא קבר לרוחבו כו' דאל"כ בב"א נמי טהורים דשמא אין כאן אחד מהם טמא שלא אהילו כלום. והוא פשוט

בד"ה בזה אחר זה אעפ"י שאומר כו'. דל"ת בב"א ד"ה טמאין מיותר דר' יהודא אומר כן בפירוש. וה"א דב"א טמאין שבא לישאל על שניהן ובא לשאול עליו ועל חבירו לפרש בדוחק שמספר המעשה. וממילא כאלו בא לשאול על שניהן. קמ"ל רש"י דאינו כן. ועי"ד קי"א בש"ך לרשב"א בטהרות ה"ה באו"ה הדין כן. ומיהו הא הרמז"ל פסק כר' יוסי. ועמ"ש בפריי שם בזה

בתוספות בד"ה הלך כו'. טבילה והזאה כו'. תרומה טמאה במיתה. הנה טבילה לחודא אמר ר' ינאי הא שיקעתא דמיא זילו טבילו ומשום דחזקה כל היכי דמצי לתקן בקל מתקנינן וכה"ג ברה"ר דל"ד לסוטה רק מטעם חזקה הוה (עיין תו' חולין ט' ב' ד"ה התם) אלא אפי' הזאה שלישי ושביעי וטומאה ז' ימים דהוה טורח גדול אפ"ה דמביא לידי ריעותא שאם יגעו שניהן בככר כו'. ומ"ש דתרומה טמאה במיתה. קשה דתרומה טמאה בעשה וכהן טמא במיתה בתרומה טהורה. עיין מהרש"א שבת. י"ד א' ברש"י ופני יהושע שם. וכבר אתה רואה שתוס' כאן כתבו כן. וכבר כתוב אצלינו במקום אחר מזה ויבואר אי"ה

בד"ה בבת אחת כו'. מדרבנן שא"כ אין לחלק בין ב"א או זא"ז דאוקמי' כ"א אחזקתי'. ויש לראות א"כ מה ראי' מטומאה דאורייתא דמחמירין מדרבנן בב"א. לבדיקה דרבנן דמ"ה בביטול סגי אפשר אפילו בא' לא החמירו חז"ל. ועיין מ"מ פירוש הרמ"זל בכאן ויבואר ועיין במ"מ פ"ב מחו"מ הלכה י"א יראה שהרמז"ל סובר כן. ובפריי לא"ח יבואר אי"ה

רש"י ד"ה רבי יהודא כו'. דכיון דבדיקת חמץ דרבנן לקולא היינו בבטלו או חמץ של אחר דאיסורא לא ניחא דליקני. ויש לראות הא אפילו בלא ביטלו וד"ת אפ"ה שפיר תולין כמו בטומאה דהטעם רק משום חזקה דל"ד לסוטה (עיין תוס' חולין ט' ב' יע"ש) וכאן איכא חזקה. ובשלמא לעיל בט' צבורין כיון שנולד ספק חו"מ בפי העכבר תו לא מהני חזקה כמ"ש שם משא"כ כאן ויבואר ועיין מ"ש ברש"י ד"ה ספק על ותוס' ד"ה ספק על

ד"ה ספק על. ראה שנטל בחצר ונכנס לבית כו'. אפשר כיון לתרץ קושיות התוס' דלעיל בשני בתים ליכא חזקה דהרי ראינו שנכנס לבית א' בדוק. וא"כ יצאו שניהם מחזקה ול"ד לשני שבילים שכ"א שהלך לא אתרע חזקה משא"כ כאן שרואין נכנס להדיא חמץ לבית א' בדוק וכאן ספק על מיירי בראינו עומד בחצר קרוב מאוד לבית. וכנראה מטור א"ח סימן תל"ט. קמ"ל אפ"ה תלינן שלא נכנס לבית. ואמנם הטור כתב לקח עכבר מרה"ר ונכנס לחצר ספק אם לבית והיינו חדושא דל"ת שהחצר ובית של אדם אחד. וא"כ הוה בב"א וכיון דתולין שלא נכנס לבית. ע"כ החצר צריך בדיקה. ומה חזית. נימא לבית נכנס ויצטרכו שניהם בדיקה לזה קמ"ל דל"ד לשני בתים דאנו תולין בחצר נשארה וחצר א"צ בדיקה דעורבים גררוהו. והיינו אפילו בודאי חמץ כמו כאן. ועיין א"ח תל"ג בטור וש"ע. והטור כתב יאכלוהו. ורש"י ימאן בזה. וסובר דודאי חמץ בחזינן שהביאתו לכאן. חצר צריך בדיקה כתי' א' לעיל. ספק וספק. לא כאי בעית אימא ודאי גררוהו. (עיין בר"מ ה' ט"מ מזה. איך פוסק בודאי גררוהו) ומש"ה פירוש שלקח בחצר

בתוס' ד"ה ספק על כו'. אפילו ספקא אחת כו' כדאמר לעיל ולעיל דומה לספק רה"ר כו'. לכאורה ה"פ מדאמר בפלוגתא משמע דתליא פלוגתא ר"א ורבנן. והיינו בככר קטן דהוה ס"ס (כמ"ש בד"ה ספק ביאה) והא אף ספק אחד וחכמים ג"כ מודים כאן דאוקמי' אחזקה באיסור. [ומ"ש] כדאמר לעיל כמו כדפרישית לעיל. בד"ה היינו תשע חניות. עוד הקשו. לעיל דימה לרה"ר. והיינו ביטלו וכאן אמר סתמא הי' לפרש דמיירי בלא ביטלו ומהרש"א ז"ל לא הונח לו בזה ולכן פי' לעיל בב' שבילין. ובתים נמי מטעם חזקה ושני קופות ליכא חזקה דהפירות אפילו הוה נולד הספק קודם החזקה כמ"ש לעיל בד"ה היינו תשע חניות. וכבר התבאר זה שם

בד"ה על ובדק מה יעשה ורש"י פי' כו'. בדיקת חמץ מדרבנן כו' וי"ל דמיירי בלא ביטלו כו' כיון דלא אשכח והוה בספק דלא ימצא וצריך לבטלו וסגי כו'. קשה לרש"ל ב' קושיות. א' למה סיימו וסגי לר"מ אם לא סגי מה יעשה. ב' לרש"י דמיירי בביטלו ובדיקת חמץ דרבנן איך הונח להם מה יעשה. וע"ז תירץ רש"ל דודאי על קושיות מה יעשה י"ל דיבדוק פ"ש בזריזות יותר עם כמה בני אדם כל מה שאפשר לתקן. אלא דקשיא להו אם מיירי בביטלו כפירש"י בכולה שמעתין דמיירי בביטלו. א"כ איך קאמר בפלוגתא דמשמע לר"מ צריך כאן תיקון. והא ל"ד להתם דהוה איסור תורה. משא"כ כאן דהוא דרבנן. לזה כתבו דלא כפירש"י. אלא כולה שמעתין בלא ביטלו. (והביא) וההיא] דב' שבילין נמי מחמת חזקה. ושפיר אמר דפלוגתא. לר"מ צריך ביטול. ולרבנן א"צ ביטול ול"ד להבודק צריך שיבטל. דהתם בית שרגילין כל השנה. יש לחוש טפי דלמא נשאר חמץ גלוסקא יפה משא"כ כאן משום פרוסה אחת. י"ל דא"צ כלל ביטול אפילו מדרבנן. ועיין פר"ח בזה. ומ"ש וסגי אפילו לר"מ כלומר הוא לחזק דבריהם דע"כ בלא ביטלו מיירי דאי כפירש"י דכולה שמעתין בביטלו. איך אמר בפלוגתא דלר"מ צריך תיקון והיינו שיבדוק פ"ש בזריזות ומנא לי' הא דהתם דאורייתא וכאן דרבנן. זה פי' מהרש"ל. ואם באנו לחקור בגלין אי הוה ד"ת או דרבנן כי מ"ה חד בתרי בטל. וקבוע כזה אי הוה ד"ת או דרבנן כמו חניות בנתערבו. ואין ניכר עי"ד ק"י ומ"ש בפריי שם. אבל מהרש"א ז"ל דרך בדרך אחר כמו שאגיד. כי סובר לכ"ע צריך ביטול. אף לרבנן כמו הבודק צריך שיבטל. אלא פלוגתא לר"מ הוה הביטול ד"ת בספק לאו דלא ימצא. מידי דהוה אמי שאכל חלב בשוגג ולרבנן הביטול רק מדרבנן. דלר"מ אין ספק הרגיל מוציא מידי ודאי אף שבדק אמרינן דלא הי' בדיקה גמורה. ואף אם נאמר דסמוך מיעוטא לחזקה הו"ל פלגא מדרבנן זה לרבנן משא"כ לר' מאיר דסמוך מיעוטא לחזקה הוה לי' פלגא מן התורה ופליגי. לר"מ הוה הביטול מ"ה אף שבדק ואף דבכל בדיקות הוה הביטול רק מדרבנן. כאן הוה מן התורה דחמץ לא מקרי אתחזק איסורא. משא"כ כאן דודאי יש כאן חמץ ומיהו לעיל גבי ימצא גלוסקא יפה. פירשנו שהתוס' סוברים הביטול ד"ת וצ"ע יע"ש. ומלת כגון הכתוב בתוספת במקום כיון יבואר אי"ה ואין להאריך כאן

בתוספת ד"ה הניח עשר דר' לטעמי' כו'. עיין מ"מ פ"ב מחו"מ כתב קיי"ל הוא הקבר שאבד. וזה כרבי אף דקיי"ל הלכה כרשב"ג. ויבואר אי'"ה לענין טומאה איך פסק הרמז"ל. ויש סעד מכאן דאמר הניח עשר ומצא תשע. היינו סיפא והיינו אי הלכה כרבי. דלרשב"ג תבדק כל הבית כולה. ואין נ"מ בפלוגתא דרבי ורבנן ויבוא' ע"ב

ע"ב רש"י ד"ה חסורי מחסרא כו' וגבי חמץ לרבנן חוששין כאן פירוש בפלוגתא ממש. משום דהבית טמא מדרבנן הוא. דרוב ב"א טהורים אלא הואיל ונכנס שלא ברשות אדם רשע הוא והוה כמו עם הארץ. כמ"ש הרמז"ל בפירוש המשניות גבי קרדום ובפי"ב מה' משכב ומושב וטומאה זו רק מדרבנן. ה"ה חמץ דרבנן חיישינן. ואמנם לעיל בעל ובדק. ואשכח לא פירוש כלום וגבי הניח ט' ומצא עשר או להיפוך פירש דה"ה חמץ בפלוגתא זו וצריך טעם למה ויבואר

בד"ה ונכנס אחריו אין תולין הככר כו'. ר"ל בעכבר ולכאורה אין תולין הפירורין בו הי' לומר ואולי אף אם מצאו פרוסה ככר עם פירורין. ובצירוף יהי' ככר שלם שהכניס אין תולין שאין דרך של עכבר לפרר שלא בשעת אכילה ואם מצא קצת פירורין שי"ל דרך העכבר לפרר בעת אכילה אפ"ה אין ספק מוציא מידי ודאי לומר אכלתי' והנה יש כאן מקום עיון בר"מ ז"ל ה' חו"מ פרק שני הלכה ח' וט'.