ראש יוסף על פסחים ו

גמרא דבי ר"י כו'. ולפירוש התוס' ד"ה ונרות מנר יהי' הקושיא מה ואומר כיון דנר לחודי' אין ראי' כלל אם לא נר מנרות א"כ למה לי נר כלל ומתרץ דיש לפקפק ולומר מנרות ג"כ אין ראי' דקולא הוא ולכך למפקפק מביא עוד ראי' ויהי' ב' ג"ש א' נר מנרות וא' נרות מנר

דף ח ע"א גמרא אין בודקין לאור חמה ולבנה ואבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה. הנה מסידור ברייתא הל"ל לא זו אף זו ואם נאמר בי"ג מיירי אפשר דסידרא נקט ואם נאמר בי"ג צריך לבדוק בלילה כמבואר בתל"ג קשה. ובירושלמי מקשה וכי יש חמה בלילה תפתר כשלא בדק הדא אמרת אפילו ביום צריך נר ול"ת ביום נמי מחשיך. וקשה דלמא ה"ק אין בודקין לאור החמה לכתחלה להמתין עד י"ד שחרית. וי"ל דרנב"י אמר ב' טעמים. א' בשעה שמצוין רושם. וא' נר יפה כמ"ש הט"ז בתל"א אות א'. א"כ משמע לי' מפני שאור הנר יפה קאי אכולהו וקשיא לי' שפיר מה אריא שיפה א"נ אכסדרה דאור החמה דיו אפ"ה לכתחלה לא דאין רושם ובצפרא דהיינו עמוד השחר שיש רושם כמ"ש רש"י דף ד' א' ד"ה נבדוק מצפרא שלא המתין עד הנץ החמה (שיכנס ויצא בכי טוב) מ"מ באותו שעה אין חמה עד שעה וחומש שעה וע"כ תפתר כו' וס"ל בי"ג צריך לחזור ולבדוק אף באכסדרה ועימ"ש רש"י ד"ה לאורה

רש"י ד"ה לאורה לאור שלה ואין צריך להביא לה אור הנר בלילה של"ת לאור הלבנה קאמר לשון נקבה (כי מקבלת משמש וברכת הלבנה בלשון נקבה נאמרה) לז"א דוקא לחמה וכ"ה בש"ע לאור החמה דיו יע"ש. ויהי' לאורה מפיק הא לאור שלה של אכסדרא וביום קאמר כשעבר ביום ד'. ורש"י פי' לכחחלה ואמנם מלת להביא ולא כתב א"צ לבדוק בלילה לאור הנר. אלא ה"ק אם נזכר ביום י"ג א"צ להמתין להביא נר בלילה ועיין פר"ח ויבורר אי"ה בפריי לא"ח ועט"ז בתל"ג מ"ש אין בודקין לכתחלה באבוקה

ד"ה כל דלא תנא מקום שמכניסין וי"ג שאין ואולי ספק חמץ קאמר וצ"ע

ד"ה חורי הגבוהים יותר מדאי כו'. ולא פירוש כמה עיי' טור וש"ע וט"ז כתב כי בבלי מבואר ואין מבואר. ויבואר שם

ד"ה ורפת בקר שאם הי' חמץ הבהמות אכלוהו. יראה מספק חמץ ולא ודאי חמץ ושאני חצר דודאי גררוהו ועיין א"ח ויבואר

גמרא אבוקה נאמרו ד' טעמים. א' אין יכול להכניס לחורין כו' (ה"ה) הב') [זה אורו מלפניו] וזה אורו לאחריו אפילו כמה נרות ביחד אין מחוברין שיכול להכניס א' מהן לחוד אפ"ה אסור שבעוד מחוברין בידו על הבית אורו לאחריו והאי בעית אפילו חלב ושומן בעית ומקטף אקטופי למעט קי"ן בל"א עצים דמשחן או נר העשוי מזפת וכדומה ועיין א"ח. ויבואר שם בפריי וכאן אין להאריך ועמ"א

רש"י ד"ה החולקת וד"ה ומפסקת יש הפסק חולקת פירוש כתו' באין ברירה ואין צורך אלא אורחא דמלתא נקיט שמעמידין כך ומפסקת משמע כתו' מפסקת החדר או תשמיש הבית. ולרש"י עיקר חסר דהא תחתי' מיירי ומש"ה פירש מפסקת ל"ד אלא יש הפסק ותחתי' קאמר

ד"ה ומפסקת בין שולי' כו'. לרש"י א"ש דנקיט בשני' חולקת ועצים ומפסקת דאי הוה אמר חולקת ומפסקת ועצים. ה"א מפסקת בין שולי' לארץ ועצים מלאו החלל משא"כ לתו' קשה למה הפסיק בין חולקת למפסקת בעצים

בתוספת בד"ה מטה החולקת כו' ותו לא ר"ל גם לא בתוך הבית רק מטה המפסקת וע"כ פירשו חולקת ומפסקת שמונחת באמצע זה פי' על מפסקת לומר שמופלגת מכותל וחולקת מכותל לכותל ולא פירשו כרש"י מופסקת בין שולי' לארץ דברייתא א' הטעם דיעבור תחתי' במדלא (לתי' א') ושני' רבותא קאמר הואיל ויש עצים. י"ל הו"לל ויש הפסק אבל השתא קרי' בי' מופסקת מכותל שמונחת באמצע (ואם שחסר הנח) משום דלא משמע שבשביל כך אלא כו'. זהו גירסת רש"ל דגורס אלא. ולפ"ז אין עצים ואבנים מעלה ומוריד אלא רק דאין דרך. לשוח ומהרש"א מוחק אלא (ט"ס שם במהרש"א וצ"ל רש"ל הגיה אלא) והנה למהרש"א הסברא חיצונה שאין דרך לשוח כו' ובלא ברייתא שני' הי' יכול להקשות (כי השני' מחליש קצת הקושיא) אלא די"ל אף שאין נוח תשמישה גזרו חז"ל. ופריך משני' דא"צ אלמא כל דאין נוח תשמישה א"צ ה"נ בא' אין דרך. ומשני הא דמדליא הא דמתתי ודאי ב' הברייתות מדליא ומש"ה בעינן בשני' עצים אלא לסברתו קאמר הא דסברתך דאין דרך. אמת היא במתתי אבל מדליא דרך. וכהנה בכתובות כ"ז עיר שכבשוה כו' וע"ש בתוס' ולא לשנויי ברייתות. ולרש"ל זה דוחק בתרתי לכן גורס אלא. ומקשי ב' ברייתות דוקא אהדדי ומשני הא ברייתא מדליא ושני דמתתי. והקשה מהרש"א אם כן למה לי עצים ואבנים והנה לרש"ל בתי' השני נוכל לומר אמת שיש חילוק בין עצים ואבנים אלא מקשה משני' דאכתי אמאי א"צ בדיקה הא יכול לעבור עלי'. וע"כ דאין דרך ונוח לעבור עלי' אם כן ה"ה כאן סברא חיצונה דאין דרך לעבור תחתיו והמ"ל ולטעמיך למה לי עצים כו'. ומתרץ הא ה ימיא שני' מדליא וכפי הטבע מדלי' גם רגלי' גבוהים ולסייי עכ"פ ד' ימים זא א' מתתי הלכך אף ביש עצים או אין עצים צריך בדיקה שיכול לעבור עלי'. ואמנם הטור מחלק בין עצים לאין עצים. ע"כ כתי' א' כמ"ש הב"י. והדין עמו דאל"כ בחלוקה דמתתי אמאי א"צ הא יכול לעבור עלי'. אלא זה יורה כמהרש"א והבן

בא"ד ור"ח עיין מהרש"א משא"כ לאית ספרים י"ל כתירוץ ב' והוה קצת רבותא ולתי' א' רבותא גמורה. והוי יודע שיש הפרש בין תו' לטור כי לחו' צד הפנימי החדר ולטור צד"ה בה"ב שאם אין חלוקות אף צד הפנימי שאין יכול להשתמש ביד כ"כ עובר מצד השני ויהי' זה צד החיצון

גמרא רשב"ג אומר השייכות. דאמר חורי בית א"צ באין נח תשמישו אמר מטה צריך. אעפ"י שלכאורה אין נוח כו'. והא דלא משני כאן תינוקת מצוין כמ"ש דא"כ מה אריא הגבוהים כו'. ומיהו לירושלמי יש לומר לישנא אידי ואידי בעילאי וכאן בידוע ששימשו בני אדם גדולים שם וש"מ כטור ופסק כבבלי עט"ז

ע"ש והתניא אוצרות יין צריך אוצרות שמן א"צ מסיים כן דסמך אקושיא שני'

תוס' ד"ה הכא כו' והא דמשמע כו'. הנה מפורש שם רשב"ג כל שאין הכלב כו' ולא פליג אלא מפרש דברי ת"ק. די"ל שם בלא ביטלו ולאחר זמן איסורו דאיכא ב"י ד"ת וכאן בביטלו ואמר אין מחייבין לבדוק ור"ח דאמר שם וצריך שיבטל מוקי כרנב"י סכנת גוים ועל זה כתבו דמשמע דפחות מג' צריך בדיקה

ע"ב גמרא מאי סכנה אי נימא סכנת כשפים כי אשתמש היכי אשתמש ואי קשיא הגוי שימש שלא ירא הוא. וחיישינן שלא יפול חמץ תוך הפסח לבית ויבא לאכול דאם כן ביטול למה לי הואיל ואין שלו דקאמר מבטלו בלבו אף דת"ק אמר כן מ"מ פלימו מודה לו בזה. עמ"ש בפריי לה"פ על מ"ש המ"א על ע"ש בתל"ג שלא הבין דברי הגמרא וכאן אין להאריך

והא אמר ר"א שלוחי מצוה אין נזוקין כו'. ולעיל לא מתרץ שכיח היזקא דשם אין ברי והא דלא משני כאן מחט עמ"א וב"ח תל"ג והיינו אי כפירש"י נאבד לו כבר לא עתה ועמ"ש בפריי לא"ח שם. רש"י ד"ה הכי קאמר וכו' משום דלא אמר חסורי מחסרא אמר דנרמז בכל

דף ט ע"א משנה אין חוששין שמא גיררה כו'. מבית לבית וממקום למקום דא"כ כו' קשה א' וכי מפני שאין יכולין לתקן בחצר היכי דאפשר לתקן ממקום למקום כמ"ש תו' ע"ב ד"ה ולא חיישינן נתקן ועוד הסידור במשנה הל"ל אין חוששין ממקום כו' דא"כ מבית ומחצר כו'. יבואר בגמרא. ובירושלמי כמדומה הנוסח להיפוך יע"ש. ומלת שמא שב על הגרירה כי הנטילה ודאית שראינו שנטלה כמ"ש רש"י לקמן לכאן ורש"י במשנה מציין אין חוששין במלת כו'. והתחיל ממקום. ומ"ש רש"י בתי החצר דחצר א"צ בדיקה עכ"פ בספק חמץ דעורבים יאכלוהו

גמרא חיישינן ובעי בדיקה ב' מלות מיותרים ונראה כי אכלתי' ספק הרגיל ודומה לרוב ובאמת ברוב וחזקה כל היכי דיש לתקן בקל על ידי אמירה וכדומה מתקנינן כההוא דלעיל לישיילי' וי"ד א' ואם כן הביטול אין טורח כו' וחיישינן וצריך ביטול. לז"א דמשנה קאי ארישא בודקין וכמ"ש הר"ן ז"ל דבימי האמוראים נתקן הביטול לא בימי המשנה ודי בבדיקה לחוד. וע"ז קאי אין חוששין לבדוק ודייקינן הא חזינן חיישינן ובעי בדיקה והא בדיקה טורח הוא כמש"ל לאטרוחי להאי מאי ואמאי נימא אכלתי'

ואמאי נימא אכלתי'. המקשה סובר דס"ס ברה"י בטומאה לא מהני וע"כ הטעם דאכלתי' ספק הרגיל ובגדר הרוב הוא ובטומאה הולכין בתר רובא. בתוספתא ט' צפרדעים עיין ר"מ ה' א"ה. ה"ה כאן והמתרץ השיב דהתם בצירוף ס"ס עם ספק הרגיל או יאמר דבחד ספק סגי התם דספק וספק הוא ואין שם מוציא מידי ודאי. משא"כ כאן דהביאתו לכאן ויש חזקה קמייתא ומדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ומדרבנן אסור כאן ואין צורך להצטרף ס"ס עם ספק הרגיל ויבואר בפריי עוד בעזה"י וכאן אין להאריך

מהרש"א ז"ל ע"ש ויראה דסידור המשנה ממקום ומבית דא"כ כו' והם דינים נפרדים ממקום למקום בככר קטן לא חיישינן דהוה ס"ס הא ככר גדול דהוה רק ספק אחד שמא לא הביאתו לכאן חיישינן דספקא לחומרא ויש סוף ביד בני אדם ומבית לבית אף ככר גדול לא חיישינן דאם כן אין לדבר סוף אבית קאי ועל צד הפלגה דאף בחצר כו'. ואם כן על סיפא אין קושיא דצריך טעמא בגדול משא"כ במקום למקום. ע"כ בקטן פריך שפיר דס' אחד ברגיל מהני ולשון מהרש"א ז"ל יש לעיין בי' ועיין תוס' ע"ב ד"ה היינו שתי קופות עי"ש

רש"י ד"ה הא חזינן שהביאתו ודאי כן הוא דאל"כ ס"ס הוה ועוד שעדיין אין לדבר סוף והא דלא מציין רש"י לעיל לא חזינן דשקל שהביאתו דשם אין נ"מ משא"כ כאן דחיישינ' היינו דוקא שהביאה הא לא"ה לא אף דחזינן דשקל כאמור

ד"ה הא דאהילות וכו' ודאי אכלה. יש לעיין מנא לי' הא דלמא התם ספק הרגיל וכאן ספק השקול ורבא יפלוג על ר' זירא בלחם דא"נ ספק הרגיל אין מוציא מידי ודאי: