ראש יוסף על פסחים לח

ובשלה במים. ואם לש אדעת לבשלה פטור. אא"כ נמלך ואפה דוקא באלפס לר"י או בתנור לר"ל. ולפ"ז בבלילה רכה אפילו לש אדעת לאפות בתנור לא מהני אא"כ אפה בתנור. אז חייב בחלה, וטעמ' דמלת' דכתיב ראשית עריסותיכם דמשמע עיסה עבה וכתיב באכלכם מלחם הארץ משמע עיסה שתהא ראוי' ללחם. כדרך העיסה לעשות ממנו לחם והיינו עבה ודעתם ללחם לאפות. אז חייבת בגלגול אף נמלך ובישלה הא רכה דלא עריסותיכם מקרי אין חייבת בגלגול אעפ"י שלש ע"מ לאפות כי נמלך ובשלה פטור אא"כ אפה הרבה בתנור חייב אח"כ ולפ"ז א"ש דפרט ד' דברים הספוגין כו'. דרכה אעפ"י שלש ע"מ לאפות בתנור כי נמלך ובשלה פטור לר"י בחמה ולר"ל באלפס. הא עבה חייב כי דעתו לאפות אעפ"י שנמלך. וכפי דעתי ההדיוטית תראה שבספרי ש"ע דפוס אמשטרדם ופיורדא נפל טעות בשכ"ט סעיף ג' עיסה שבלילתו רכה. ועבה צריך להיות. דרכה אין תלוי בדעת. וז"ש בס"ב עיסה בלילה רכה אם אפה בתנור או באלפס חייב. וכמ"ש רבינו הש"ך ז"ל שם אות ב' דאלו עבה חייבת כו'. והיינו כשדעתו הי' לאפות אעפ"י שלא אפה אח"כ ובסעיף א' פרט ג' דברים דפטורים. היינו רכה. אעפ"י שדעתו הי' לאפות כי הדר בישלה. דאל"כ איזה חילוק יש בין הני לעבה הן אמת שהר"מ ז"ל פ"ו מבכורים הלכה י"ג פירש כר"ש אלא שלא חילק וסתם בין בלילה רכה או עבה ואף את"ל סתמ' כפירושו. מ"מ הי' לבאר ברכה מאי דינה. ולא עוד אלא שהר"ן ז"ל בשמעתין הקשה עיסה תחלתה סופגנין וסופו עיסה (דהיינו אפה אח"כ בתנור) חייבת. ומ"ש מהקדישה וגלגלה ופדאה פטורה. וי"ל דהתם מחוסר מעשה (פדיה) משא"כ כאן דמעשה מוציא מידי מחשבה יעו"ש. והיינו שתחלתה לש עבה ע"מ לבשלה. ואח"כ נמלך ואפה דהוה מעשה (ולפ"ז בש"ע שם ס"ג ונמלך לעשותה לחם. היינו מעשה שאפה דוקא שמעשה מוציא מידי מחשבה לא מחשבה מידי מחשבה). ומ"מ קשה בלילה רכה מה מהני אפיה אח"כ כיון דמחשבה אין מועיל לה אלא ש"מ דברכה נמי מהני מחשבה אם לש רכה ע"מ לאפות חייבת אם לא שנאמר גלגלה בהקדש ופדאה פטורה. היינו כשבישלה אח"כ. ומחשבה תחלה היתה בהקדש הא אפה אח"כ חייבת בפדאה. ואמנם הרמז"ל פ"ח מביכורים ה"ו לא הזכיר כלום אם אפה אח"כ. ובי"ד ש"ל ס"א עיסת גוי פטורה. משמע אפילו אפה הישראל אח"כ כשהי' לאחר הגלגול ברשות ישראל שלקחו מגוי לאחר הגלגול פטורה. ואיך יאמר בשכ"ט ברכה אם אפה אח"כ חייבת כיון דלא מהני בה מחשבה כאמור וכ"ת אה"נ אם קנאו ישראל ואפה חייבת. הא בורכא דהרי הפרישה קרא תגר על נשים שלוקחין (בינק) [בצק] מגוי ואופין דלאו שפיר עבדי ואמאי. וש"מ דאפי' לא מהני. וא"כ לכאורה קשי' משכ"ט לש"ל

שם חלוט של בעלי בתים ר"ל אמר הללו מעשה אלפס ור"י אמר כו' ר"ל אכל הני ד' קאי כפירש"י וכולן מעשה אלפס הן. וי"ל למה פרט חלת המסרת. ולר"י נמי בחמה הא חלת המסרת מחבת הוא כדמתרגם מחבת מסרת. ואפ"ה פטור דמיירי ע"י מים או משקה דמודה ר"י כמו דמייתי בירושלמי הביאו התוס' ע"ב ד"ה דכולי עלמ'. א"כ לוקמי' כל הד' על ידי משקה. ועיין ר"ש פ"א דחלה מ"ד וה' יעו"ש

שם במצה הינא ובאלפס. עיין מהרש"א ע"ב תוס' ד"ה דכ"ע לר"ת דלמא בעבה דא"כ הוה מצה עשירה כמ"ש ר"ת דף ל"ו ב' ד"ה פרט לחלוט יעו"ש. אבל הא דסופגנין בלילה רכה הוא. ועוד דעבה אפילו בחמה חייב משעת גלגול. וכן לחמי תודה לענין דהוה לחם. אבל לומר דהוה מצה בכך ואין בא לידי חימוץ עוד פשיט' דבמצת פסח לא בא לידי חימוץ. עא"ח תס"א ומהרש"א כאן

ע"ב תוס' ד"ה ותנא קמא כו'. א"א שלא יתבשל מעט וחסר שיעורי' עיין בפריי ליו"ד ק"ה ובש"ך אות ה' דתתאה גבר. ואדמיקר בלע כדי קליפה מפליט ומבליע לא מבשל וא"כ אין כאן בישול כלל וכי אפיה אח"כ שיעור חלה יש בכאן וצ"ע

בד"ה דכ"ע מעשה אלפס כו'. מדאמר דכ"ע פטורים ועוד דיתיב רבה ורב יוסף כו'. אפשר מדהוה מ"ל נמי דכ"ע אלפס חייב ופליגי בחלוט ברותחין. ואח"כ בתנור או אלפס לת"ק חייב ולר"י אפוי מעיקר' בתנור ותנור ל"ד ה"ה אלפס. ומיהו ז"א. ומ"ש רבה לכאורה רב יוסף שפיר אליב' דר"ל מבעי' דפוטר בהדביק אי אבוקה נגדו מהו. אבל רבה י"ל דלר"י מבעי' לי'. אי דוקא בהרתיח חייב ואהא פליג ר"ל ובריית' דאלפס חייב. ומצה אלפס תנאי הוא ת"ק ור' יהודא. ור"ל פוסק כר' יהודא ור' יוחנן כת"ק. אלא דהתוס' ד"ה הדביק פירשו דרבה לר"ל מבעי' לי'. גם רב יוסף י"ל דמבעי' בשמן ומשקה דמודה ר' יוחנן מבעי' לי' אי אבוקה נגדו אפשר אף על ידי משקים נמי תנור חשוב הוא וצ"ע

רש"י ד"ה ות"ק כו'. בריית' משנה היא פ"א דחלה מ"ו יע"ש. ומ"ש מקולי ב"ש והא דלא תני לה בעדיות גבי מקולי ב"ש. משום דאיכ' דמפיך ואמר מחומרי ב"ש והא דאמר וחכ"א באלפס פטור בתנור חייב באלפס בהרתיח ולסוף הדביק נעשה כבתנור או ממש הוה כתנור

ד"ה ת"ק סבר כו'. דקודם לישתן כו'. אבל מעשה אלפס שלא נאפה אלא על האור כו'. ואפי' הדביק כו'. אלא האפוי בתנור. יש לפרש דפליגי בהדר אפיה בתנור דלת"ק אם אפיה באלפס חייב. (ור') [ור"י] דוקא בתנור וי"ל דקודם לישתן היינו דנותנין רותחין ואח"כ לשין ומבשלין. ובלילה עבה ות"ק פוטר מעיסה. דנהי דבלילה עבה חייב לר"ת כדאית לי'. ולר"ש כדאית לי'. אפ"ה הואיל וכבר מבושל קודם לישה לאו עריסותיכם מקרי (דבלילה) [דבישול] לאו בלילה מקרי. אבל אפוי באלפס לחוד מקרי לחם כו'. ומיהו ר' בהרתיח מודה דהוי ממש תנור דאל"כ מנ"ל לר' יוחנן דתנאי דלמ' בהרתיח פליגי. אבל ברי"ף ור"ן משמע דר' יהודא דוקא תנור קאמר אלא דת"ק דפוטר מעיסה והיינו בישלה אח"כ דלאו בלילה מקרי ובעבה כדפרישית הא מעשה אלפס בכל ענין חייב וצ"ע בכל זה. ואי"ה יבואר באורך וכאן אין להאריך

גמרא אמר רבה כו'. אפשר סובר רבה דפלוגתייהו דר"י ור"ל בהרתיח ואח"כ הדביק. ור"ל פוטר ובריית' דאלפס חייב בחלה ויוצאין במצה אלפס כת"ק דר' יהודא דאלפס חייב. ור' יהודא דוקא האפוי בתנור ופסק ר"ל כר' יהודא ומבעי' לי' לר' יוחנן בהדביק ואח"כ הרתיח לר' יוחנן מהו והשיב דהוא פלוגתתן דהרתיח הוה ממש מעשה תנור

תוס' ד"ה אמר לך ר' יוחנן תנאי כו' היינו ר"י יש לראות דלמ' זה וזה לחייב בחליטה שנילוש עבה אח"כ דמחייב הואיל ונילוש אח"כ כי יש עושין כן וקמ"ל דחייב בלישה וחכמים פוטרים דלאו לישה מקרי אלא דהדר אפיה בתנור. אבל מעשה אלפס לת"ק נמי פטור בבלילה רכה. והכא מחייב בלילה עבה ואפילו בישלה אח"כ וצ"ע. ויתר הדברים בסוגי' העמוקה הזאת אי"ה יבואר באורך

דף לח ע"א גמ' אמר רב אסי חלה ומצה ואתרוג הזכיר ג' דברים לא זו אף זו ל"מ חלה דבריית' מפורשת לימא מסייע אפילו מצה דלחם (לחם) ואפילו אתרוג דל"ת תרי עריסותיכם ויליף מצה, אבל אתרוג לא ורב אסי לשטתי' בסוכה ל"ה א'. דבעינן ממון הא לר"ח בר יוסף דלא בעינן ממון יוצא במצה. וכר"ע לעיל וחייב בחלה ויוצא באתרוג. וכ"כ הכ"מ פ"ו מבכורים וכבר זכרנו לעיל מזה. ויש לראות ר"ח בר יוסף דלא בעינן דין ממון. איך יחלוק על ברייתא דעיסה מ"ש דלר"מ פטור מחלה (בסנהדרין תנן ואינה אלא ברייתא) וי"ל דשאני חלה תרי עריסותיכם כתיב כדאמר הכא. משא"כ מצה ואתרוג מלכם לא ממעט דין ממון. וקשה להרמז"ל איך פסק פ"ו מבכורים ה"ד דאפילו בחלה חייב בירושלים. וי"ל דסובר תרי עריסותיכם חד לגוי וחד להקדש או כדי עיסת מדבר. עיין תוס' לעיל ה' ב' ד"ה אבל כו'. והלח"מ פ"ו ממצה כתב דמ"ש הרמז"ל פ"ג ממ"ש ונ"ר הי"ז מ"ש ממון גבוה בגבולים כמ"ש בסנהדרין קי"ב ב'. והוא דוחק דמשמע ודאי אף בירושלים ממון גבוה וכפסק הלכה בקדושין נ"ד ב' יעו"ש. ואמת בפ"ד מעכו"ם הט"ו לא ביאר אוקימתא דרבא בסנהדרין קי"ג א'. וש"מ להיפוך דסובר כאתקפתא דרב יוסף בגבולין כ"ע מודים מ"ש ממון הדיוט הוא וכ"פ בירושלים. ומ"ש פ"ו מביכורים מ"ש בירושלים חייבת בחלה הא בגבולין פטורה. דאין בה היתר אכילה והיתר אכילה כ"ע בעינן כ"ש לר"ח בר יוסף. וראיתי להלח"מ שם הרגיש וכתב פ"ו מבכורים ואין משם ראי' ומפ"ג הי"ז דמ"ש ונ"ר היה להביא כאמור. ואגב גררא ראיתי לאתמוהי מ"ש בסנהדרין א"ר חסדא בגבולין ד"ה פטור ופריך לי' מעיר הנדחת ומה קושיא דמש"ה פטור דאין בו דין היתר אכילה וכר"ח בר' יוסף דעכ"פ היתר אכילה בעינן וכ"ת דאמרינן הואיל בלכם הא ליתא ויבואר בתו' ד"ה אתיא לחם יעו"ש

בתוס' ד"ה אתיא לחם כו'. חשיב שפיר שלו כו' הנה בלכם אי אמרינן הואיל [צ"ע] במושבותיכם אמרינן הואיל. אבל בלכם אי שייך הואיל איכא לעיונא בי' דאי אמרינן הואיל א"כ אמאי אין יוצא הואיל דנטמא פריק וכמ"ש רש"י לקמן ד"ה או דלמא חד הואיל ובידו לגרום טומאה יעו"ש וכ"ת לא אמרינן בלכם הואיל מאחר שכעת אין שלו תריץ לי ההיא דמי שאיסורו משום טבל. דהא כ"ע מודים דהיתר אכילה בעינן כדמסיק בסוכה ל"ה א'. וע"כ הואיל ואי בעי מפריש ומיהו מהא דדמא הואיל ומפקיר והוה עני בדרבנן אמרינן הואיל לא בדאורייתא וצריך לחלק בין לכם דין ממון דלא אמרינן הואיל ובין היתר אכילה דאמרינן שפיר הואיל ומה"ט אף ישראל בתרומה שם יוצא באתרוג ולפ"ז מ"ש הרמז"ל פ"ו מביכורים ה"ד עיסה של מ"ש בירושלים רבותא קאמר וכ"ש חוץ לירושלים כאתקפתא דרב יוסף בסנהדרין קי"ב ב' בזה והבן

שם גמרא אתיא לחם. לחם וא"ל עיסה במי פירות אמאי חייב בחלה (עי"ד שכ"ט) ואמאי לא גמרינן לחם לחם ממצה שאין יי"ח בנילושה במי פירות. ושמא הג"ש לא נתקבלה אלא לענין מה שקרוי לחם במצה ה"ה כאן וכן להיפוך ומי פירות לחם קרוי ומעוני ממעט הא לחם הוה שפיר ודע דהרמז"ל פ"ו מביכורים אין סובר ג"ש לחם לחם אלא כתב אין חייב בחלה אלא ה' מינים שאין קרוי לחם אלא הני וזה כת"ק דר"ש בחלה בירושלמי פ"א הביאו הר"ש שם. (ובאמת בירושלמי איתא מלחם ולא כל לחם יכול דוקא חטה ושעורה ת"ל עריסותיכם ריבה ש"מ דלחם סתם הכל במשמע. והר"מ כתב דלחם אין משמעותו רק חמשת המינין וצ"ע) ובפ"ו מה' חמץ ומצה הלכה