ראש יוסף על פסחים לז

לאו מיותר הוא. דאצטריך לכמה דרשות (ועיין כ"ח ב' יעו"ש) א"כ מה חזית הך היקשא אימא הך היקשא. מה מרור שאין במינו בכורים. וכפי הנראה לחם האמור כאן וחלה מימעט שאר מינין. ואפשר אורז ודוחן בכלל לחם הוה. ולכך נקטו בדבריהם הכא לחם בעינן ואורז ודוחן מימעטי. ומיהו הא דנקטו אורז ודוחן בלא"ה א"ש דלריב"נ שפיר הוה מקשה ואימא למעט כל חמשת מיני דגן. והיקשא דלא תאכל חמץ באורז ודוחן משא"כ השתא דאורז ודוחן אין מחמיצין קשה מה פריך. ועיין ספר מים עמוקים. ואין דבריו מחוורין ואי"ה יבואר

גמרא יכול יוצא בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם, י"ל דבקדושין ל"ז ב' פריך מושבות גבי מצה למה לי. והא לר"ע ולר"י הגלילי צריך למעט בכורים ועתו' שם ול"ש תירוצם על זה. ולכאורה דהתם לר"י הגלילי וכרבנן דביכורים אסור לאונן ומימעט מלחם עוני א"כ הי' להר"מ לפסוק כן. ואיהו פסק בפ"ו ממצה ה"ח כר"ע. וגם לר"מ דמעשר ב' ממון גבוה אין יוצא במ"ש כמ"ש הכ"מ שם א"ש וקשה א"כ [אמאי] לא פסק הר"מ דאין יוצאין במ"ש יעו"ש. גם ביכורים הם נכסי כהן ומקדשים אשה כמבואר ביכורים פ"ב מ"א. וליכא למעוטי כ"א מקרא דמושבותיכם. ועיין לח"מ פ"ו ממצה כתב דהר"מ בפ"ו ממעשר שני ונ"ר הלכה י"ז [סובר] מ"ש ממון גבוה הוא חוץ לירושלים וכרבנן יעו"ש. ואמת שהכ"מ פ"ו מביכורים ובחמץ ומצה פ"ו [כתב] בשם הר"י קורקיס תי' יותר מרווח דפסק כר' חייא בר אבין סוכה ל"ה א' דהיתר אכילה הוה לכם ויוצא באתרוג מ"ש בירושלים וה"ה מצה וחלה היתר אכילה הוה ונכון הוא יעו"ש. ולפ"ז רב אשי לקמן ל"ז ב' ול"ח א' לשיטתי' דבעינן דין ממון

בתוספת ד"ה דאמר ר"א כו'. מחיצה לקלוט ד"ת ורש"י פירש א"נ דרבנן כל דתיקון כעין של תורה תיקון. ואין יוצא מדרבנן. ומ"ש עוד דמ"ש נאכל בערי ישראל וביכורים כו' ב' קושיות הוקשה להם א' מ"ש איך ה"א למעט ממושבותיכם וגם בכורים באמת איך ממעט. ועיין לקמן ל"ח ב' תו' ד"ה נאכלים ובמהרש"א שם. והוי יודע דהרמז"ל בפ"ו מחמץ ה"ח כתב חלות תודה אין יוצא דושמרתם את המצות. ואמאי לא מפיק ממושבותיכם לזמן עולמים דמה דהוה בנוב וגבעון הוה וכ"ת דנקט טעם מפורש הא נ"מ לדינא אי עשאן למכור בשוק וקנה אחד ללחמי תודה והקדישם ונשחט הזבח דאין יי"ח במצה דאין נאכל במושבותיכם. ויש לנו הרהורי דברים מה שאמר לקמן ל"ח ב' ותיפוק לי' דאין נאכל במושבותיכם הא ושמרתם צריך שלא נשחט הזבח וכפירש"י שם וע"ש פלוגתא דרבה ורב יוסף ושם יבואר

גמרא כדר"א זה כב"ה לא כב"ש מ"ט פ"ג דמעשר שני ויש לנו הרהורי דברים שם בר"מ ז"ל פ"ב ממ"ש ונ"ר הי"ב וי"ג כתב שאין ולד טמא מן התורה אלא מדבריהם ואם נדחוק שכותב מדבריהם במקום מדברי סופרים (שהי"ג מדות והלמ"מ קורא כן שסופרים פירשוהו וה"ה שני לא מפורש די"ל כמאן דמליא טומאה. עיין מהרש"א בשיטה דנגעו כולהו בראשון דף י"ז ב' יעו"ש היטב) ומ"מ איך סתם הא בירושלמי מוקי דוקא בולד דרבנן לא ד"ת. וכ"כ הרע"ב שם שוב ראיתי שזה לבר קפרא ור"י אמר ולד ד"ת עיין בר"ש הביאו שם ואי"ה יבואר

בתוספת ד"ה מאן שמעת כו'. דלא דרשו לשום דרשא. עיין מהרש"א וי"ל א"כ אימא דלשאר תנאים אימעיט ממושבותיכם. ולית להו מצות ריבה וממעט הכל וי"ל דודאי מפשטי' מצות ריבה מרבינן מ"ש ולר"י הגלילי עוני מפקי' מפשטי' ועיין תוס' ד"ה ר"י תיפוק כו'

בד"ה ורבי יוסי כו' תיפוק מבכל מושבותיכם וי"ל כו'. היינו דמדאמר יכול למעט מ"ש ת"ל מצות ריבה הא לא"ה אימעט מפשטי' אף מ"ש אף דיש היתר כר"א. מ"מ עכשיו אין היתר ור"י הגלילי לית לי' מצות ריבה א"כ למה [לי] עוני ואהא תירצו דמ"מ מפשטי' מצות ה"א לרבות אי לאו עוני ומצות לאו יתירא א"נ אתא לדרשא אחרינא. ועיין רש"י חומש פ' בא הביאו מהרש"א וי"ל אמאי נקיט במכילת' מ"ש ותודה ולא נקיט בכורים וי"ל דבכורים פשיטא. ומ"ש. אשמעינן דלא תימא כדר"א דנטמא כו'. ותודה הואיל ועשה לשם זה. אעפ"י שפדאו וצ"ע

ד"ה פרט לחלוט כו'. בבלילתו רכה כו' א"נ בדהדר אפי'. אך קשה ואור"ת לתי' א' לקמן בלילה רכה דאל"ה נתחייב מעיסה. דכן כתיב עריסותיכם וכתיב באכלכם מלחם הארץ הן מעיסה בלילה עבה או רכה ואפ"ה חייב בחלה. וכאן בלילה עבה ולחם הוא מגלגול וחלטה ולא אפאה ואין עוני וביבמות [מיירי] באפי' אח"כ. אבל לתי' ב' דכאן בהדר אפי' קשה מיבמות ותי' ר"ת לא"נ דכאן. ולקמן בלילה עבה והיינו שלא הי' בכל בצק כשיעור חלה וחלט כ"א בפ"ע. ואח"כ הסל מצרפן פטור מחלה וכאן נמי בלילה עבה והדר אפי' כיון דכבר הי' עבה ולחם אין יוצא מידי חשיבותי'. ואין זה עוני וביבמות מיירי ברכה הואיל ואפי' נפיק מחשיבותי' ור"ת כא"נ לא כתי' א' דלא כמים עמוקים שכתב ר"ת כתי' א'. ולא כא"נ וזה אינו. הן אמת שהרא"ש ז"ל הביא רק תי' א' בלילה עבה ורכה. ואפ"ה הקשה מהא דיבמות ותי' כר"ת יעו"ש. ועיין לקמן ל"ז ב' תוס' ד"ה דכ"ע אי בלילה עבה וחלט לי' ברותחין אי הוה לחם לענין המוציא ויבואר שם והיינו בלא אפי' בתנור אח"כ ור' יהודא דאמר אין לחם אלא האפוי בתנור אי דוקא בלילה רכה יבואר שם

גמר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה חלוט אנן האידנ' [אין] בקיאין ואשישה עיין א"ח תנ"ד ס"א וס"ג. יעו"ש ולא נתפרש השיעור איזו היא אשישה גדולה. ועיין מ"ש בפריי שם

דף ל"ו ע"א גמ' פת עבה טפח ופירש"י ואפ"ה שרי ב"ה וטפי לא דליכ' ראי' להתיר טפי מלה"פ ובמסקנא מסיק דהאי בי"ט דעלמ' ומשום טרחא ולענין פסח אין אופין אפילו טפח וכדמתקיף לה רב יוסף עש"ע ח"ס ועמ"א שם אות ד' ולא הבינותי מ"ש א"כ יעו"ש. אדרבה מדדחיק לומר פת מרובה פת עבה קרי או בלישה אמאי לא [פי'] פת עבה כפשוטו דב"ה מתירין פת עבה אפילו הרבה טפחים ופסח אשמעינן רבותא וב"ש אוסרין אף בי"ט דעלמ' טרחא שאופה פת עבה הרבה עב טרחא לצורך חול. ומיהו מאידך בריית' דלא הוזכר פסח אלמ' אין חידוש פסח לב"ה. ועכ"ז י"ל דודאי אסור לאפות פת עבה טפח והלכך אין חידוש פסח משאר י"ט

ע"ש ואמאי קרי פת עבה דנפישא בלישה א"נ כו' הנה מפני שיש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי אשיחה וירוח לי הרי"ף ז"ל כתב תניא אין אופין פת מרובה בי"ט וב"ה מתירין. וה"מ בי"ט אבל בפסח אסור למילש ולמיפא יותר ממ"ג ביצים כדאמר רבא (לקמן מ"ח א'. ובגירסתינו רב) קבא מלוגנאה לפסחא ועיין רא"ש הקשה ב' קושיות. א' דבריית' לא מיירי אלא באפי' לא בלישה ואפ"ה י"ט ופסח שוין. ועוד דלמיפא אין לו פירוש דאם הוא שיעור חלה יכול לאפות הרבה והר"ן כתב למיפא שגירת לישן הוא. אבל קושיא א' לא תי' דבריית' לא איירי לענין לישה. ומיהו לתי' א' פת עבה דנפישא בלישה א"כ שפיר אמר דבריית' דפת עבה בי"ט דעלמ' דב"ה מתירין. אעפ"י דנפיש' בלישה אבל פסח לא דאסור ללוש יותר משיעור. ומיהו תי' א' דאמר דנפיש' בלישה ותניא י"ט של פסח נמי (ב' ברייתות הן) קשה הא אמר רב קבא מלוגנאה כו'. וזה לפי חכמי צרפת הובא בטור תנ"ו דעבר ולש יותר משיעור אסור משא"כ לדידן דיעבד שרי כמ"ש המחבר בתנ"ו, א"כ ב"ה מחירין אפילו אם עבר ולש יותר משיעור עשרון וב"ש אוסרין מלאפות טרחא שלא לצורך בי"ט דעלמ'. וב"ה מתירין אפילו בפסח אלא דמשמע דרי"ף גורס פת מרובה בי"ט. לא פת עבה. עיין מ"ש ברש"י ד"ה הכי גרסינן (ועיין ביצה כ"ג גרס פת מרובה)

ברש"י ד"ה הכי גרסינן אין אופין פת עבה בי"ט ולא גרסינן בפסח. לכאורה נראה דגרסת הרי"ף באידך בריית' אין אופין פת מרובה בי"ט וב"ה מתירין. ולפ"ז יש לגרוס פסח ומייתי ראי' דהאי פת עבה פת מרובה הוא ופסח לאו דוקא ה"ה שאר יו"ט אלא תנא בפסח קאי והיינו לאי בעית אימ'. משא"כ לתי' קמא דנפיש' בלישה קמ"ל ב"ה מתירין אפילו בפסח. ול"ת כיון דלש יותר מכשיעור ניתסר אפילו דיעבד כדעת י"א הובא בטור תנ"ו קמ"ל דשרי דיעבד עכ"פ. ומיהו עיקר פלוגתייהו לענין טרחא נמי כו'. וכי פריך מ"ש פסח לתי' אי בעית אימ'. ורש"י לא רצה לפרש כן ופירש תנ"ה דלאו דוקא פסח. כמ"ש בד"ה תני' נמי הכי יעו"ש. עיין מ"ש בגמ' מזה. ועיין בטור

בתוס' ד"ה ובית הלל מתירין טעמ' דב"ה כו'. אבל הטור בחת"ס פירש פתין גדולים וקמ"ל דטרחא יתירא שרי. ואין זה דין דביצה דמערמת אשה ואופה מלא תנור. ועיין ר"ן כאן משום דקשי' ליה דסתמ' תנן אפילו בכירה בלא תנור יעו"ש. ובתק"ז יעו"ש והתוס' גופ' ביצה כ"ב ב' דנפיש' בלישה פירשו כמו הטור דפתין גדולים יעו"ש והקשה על פירש"י דלשם וכאן פירשו כמו שכ' רש"י שם וצ"ע ויבואר אי"ה

שם תנו רבנן כו'. סוגיא זו עמוקה היא בפרט לאיש כמוני שדרכי החכמה נעלמו ממני. ואפרש בקוצר אולי אזכה לפרשה באורך הרא"ש ור"ן. תנן התם שהיא משנה פ"א דחלה מ"ד. הנה מדומע כתב הר"ש והתוי"ט דלמ"ד תרומה דרבנן דאל"כ לא אתי דימוע דרבנן ומפיק מידי חלה ד"ת. והר"מ ז"ל בפ"ו מביכורים ה"ד [כ'] סתם מדומע פטור ולא חילק בין תרומה ד"ת או דרבנן וצ"ע

ואמנם ב' דברים הראשונים רש"י פירש איסקריטין רכה מאוד וספוגין פי' הרע"ב רכה (וכ"ה בש"ע י"ד שכ"ט ס"א) והנה יש בכאן הרבה שיטות ואפרש ב' מהן. ר"ת והר"ש מקוצי בפי' המשניות. לר"ת פרט ד' דברים אלו שהם בלילה רכה מסתמ'. ולכך פטורים דלאו עריסותיכם מיקרי. דעיסה משמע עבה גם אח"כ לא אפאו בתנור. אלא בחמה לר"י. ולר"ל באלפס ולכך פטורים הא בלילה עבה אפילו בחמה. או בשלה במים. מגלגול חייבת אפילו הי' דעתו מתחלה בגלגול לבשלה. ולפ"ז הא דתנן פ"א דחלה מ"ה עיסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה מחלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין או תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת היינו בלילה רבה. תחלתה ספוג רכה וסופה בחמה או באלפס. לר"ל פטורה הא תחלתה עיסה עבה וסופה ספוג בחמה כו'. או תחלתה ספוג רכה וסופה בתנור חייב כו' וכ"פ הרע"ב שם (ותמהני שלא הביא פי' הרמז"ל שהוא כפירוש הר"ש) ואמנם הר"ש ז"ל בפי' המשניות כ' וכ"ה דעת הרמז"ל דבעבה אפ"ה תליא מלת' בדעת הלש. אם לש ע"מ לאפות בתנור (או אלפס לר"מ) חייבת אפילו נמלך