ראש יוסף על פסחים לו

ומשמש ויבואר שם ומ"מ לדידן גם למי פירות בעינן האי קרא וכמ"ש המחבר בתס"ב וכבר כתבנו לעיל מזה

ע"ש גמ' ור"ע מי כתיב עוני בוי"ו דליקרי לחם אוני באל"ף דאפה"ע מתחלף בעבור האחוה בניחותן בלא וי"ו כתיב. ור"י הגלילי הואיל וקרינן עוני בחולם קרינן בי' לחם אוני. ועיין רש"י ד"ה מי כתיב עוני בוי"ו. דמשמע מיני' עוני טעות נפל בספרים. וצ"ל דמשמע מיני' אוני באל"ף והלכה כר"ע דיוצא במעשר שני הואיל ויש לה היתר בכל מושבות אי נפדה ולא ביכורים שאין לה היתר בכל מושבות ויבואר עוד לקמן בעזה"י

ע"ש ואם לש תישרף מיד וחכמים אומרים יאכל. עיין לעיל תוס' ד"ה מי פירות אין מחמיצין דמיירי כאן בעירב עם מים קצת ועיין תוס' לעיל ד"ה מי פירות אין מחמיצין ועיין רי"ף גורס תאפה מיד. והיינו ודאי הא שהה כשיעור מחמיץ ורש"י ל"ג לה. ומיהו גם רש"י סובר דמיד נאפה. דסובר אפילו בלי תערובת כלל יכול לבא לידי חימוץ כמ"ש לעיל אמר רשב"ל עיסה שנילושה בשמן ודבש אין חייבין על חמוצה כרת הא לאו אית בי'. וכמ"ש הטור משמו סימן תס"ב. אלא דל"ג מיד דגרס תאכל. ואין שייך לגרוס מיד הואיל כשנאפה כבר וראוי לאכול. ודע לעיל אמר ר"ל ביין ושמן ודבש לה"א שפיר עם מים הואיל ואין יוצא ידי מצה עשירה. אבל באמת הני ל"ד ה"ה כל מי פירות ויבואר עוד

שם גמ' וחכמים אומרים יאכל. זה גירסת רש"י אבל גירסת הרי"ף ז"ל וחכמים אומרים יאפה מיד. ועמ"ש ברש"י ד"ה וחכמים יעו"ש

ברש"י ד"ה אין לשין כו'. לפיכך כו' דהבערה שלא לצורך ור"ל כצ"ל דאמר כו'. רש"י סובר מי פירות בלא מים נוקשה הוה. כמ"ש ל"ה א' ד"ה ביין ושמן וחכמים פליגי ארישא דלשין לכתחלה והא דלא פליגי ארישא דלא צריך דלר"ג ממהרת יותר ולפיכך תירץ משא"כ לחכמים יאכל דשוה למים וודאי נמי לשין. וזה שהוסיף לפיכך דהא בהא תליא ור"ע כחכמים. ולש לכתחלה ומייתי מדריב"ל דיומא קמא אסור מצה עשירה ומכאן ואילך אף לכתחלה זה דעת רש"י. ואמנם מ"ש דהבערה שלא לצורך איכא לעיונא דהא כתב בדף ו' א' ד"ה כופה בשלא בטלו מבער ביו"ט דהוה צורך היום ולדידי' נוקשה עובר [על] ב"י כמ"ש. וניחא לי קצת דהלכה כחזקי' כמ"ש הרא"ש בחולין ופסחים דרבי' דר"י (דלא כהר"מ ז"ל פ"ח ממ"א) ונוקשה מותר בהנאה. ויכול לבטלו בפסח דברשותי' הוא וליכא צורך היום קצת. ועמ"ש בד"ה וחכמים אומרים יאכל יעו"ש. ועיין טור תס"ב ויבואר בסמוך

ד"ה וחכמים אומרים תאכל. ול"ג מיד דקסברי אפשר לשומרה. הנה תראה חידוש עשה מיו"ד תי"ו כי סובר דלחכמים לש לכתחלה ור"ע כחכמים ס"ל. ולש לכתחלה דלא כגירסת הרי"ף יאפה מיד דממהר [להחמיץ] אלא שיכול לשומרה קצת אלא מי פירות דינן כמו מים לחוד ויכול ללוש ולשהות שיעור מיל (ל"ד לשהות לכתחלה עש"ע או"ח ר"פ) ויאכל משמע ציווי והיינו אי גרס מיד. ולכך כתב רש"י דמיד אין לו פירוש כאן (וטוב הי' לומר יאפה מיד) וכיון שכן תאכל שפיר עדיף העיסה נאכלת תי"ו הנסתרת לנקבה. והנה יש בכאן שיוטת הרבה עיין טור תס"ב ואכתוב קצת בקיצור כי גי' רי"ף תאפה מיד ולחכמים נמי לכתחלה אין לשין כו' ור"ע דעת שלישית ולש לכתחלה. וכן ריב"ל לבניה כה"ג מיירי עם מים ופסק כר"ע דריב"ל מסייע לי'. ואמנם נאמר דתחפה גרס מיד ואין לשין לכתחלה עם מים במי פירות ור"ע אין דעת שלישית כ"א לפרושי פלוגתא ואמר ולשתי היינו בדבש לחוד להודיע דרשב"ג וחכמים במי פירות עם מים קמיירי ופריך שפיר דר"ע אדר"ע וליכ' לשנויי כאן במי פירות עם מים דאיך לש לכתחלה. וזה דעת מהרי"ל הובא במ"א תע"א ובגמ' הקשיתי בזה ולמ"ש כאן נתיישב זה

גמרא אתאן לת"ק ושוין כו'. הנה לרש"י שפיר אבל לרי"ף ולשאר מפרשים גם חכמים מודים דאין לשין אלא אתאן לת"ק דאיהו בפירוש אמר שאין לשין. ושוין לפירש"י קאי על חכמים דר"ג וא"ש משא"כ לרי"ף ושאר מפרשים צריך לדחוק ולומר דעל חכמים דמקטפין קאמר כלומר אעפ"י שיש מחלוקת בקיטוף אליב' דר"ג. אבל שוין המה ואין בהם מחלוקת לענין פושרין. ופושרין לכאורה כל ששהו זמן רב בבית עי"ד לענין פושרין בריאה. ואמנם מדאמרינן לקמן מ"ב א' דרש רבא לא תלוש בחמי חמה ולא במים הגרופין מן המולייר שם ההוא מקרי פושרין לענין זה לא בע"א

ע"ש יומא קמא לא תלושו בחלבא כו'. יומא קמא פירש"י לילה א' היינו כזית מצה חובה ולדידן ב' ימים. ועיין בעל המאור ורמב"ן מ"ש בזה ועיין רא"ש מ"ש על הרי"ף ז"ל דסובר מי פירות עם מים אין מחמיצין לא הבינותי דמחמיצין ואפ"ה יכול לשומרה כמו מים לבדו כמו לרש"י הכין. ומ"ש דברי בה"ג נעלמים הם לא זכיתי להבין זה דדברי בה"ג יש להם פירוש כר"ש דר"ג ולחכמים הא בהא תליא לר"ג ממהר להחמיץ. ואם לש ישרוף ולחכמים אין ממהר ולשין כמ"ש לפיכך ולזה כוון גם בה"ג דחכמים דאין לשין ואין מקטפין כר"ג הוא

ע"ש כל המנחות נילושות בפושרין משמע אף לחם הפנים וכמ"ש התוס' מנחות נ"ה א' ד"ה כל המנחות דצבור שאני יעו"ש ויהי' הפירוש הא דאמר ומ"ש ממנחת העומר. ולא מקשה התם. ואיך תלוי כאן. אלא דתירוצא הוא דמ"ש ממנחת העומר וע"כ צבור שאני ה"ה לחם הפנים ודוחק לפרש כן. ועתוי"ט מנחות פ"ה מ"ג ד"ה לחם ולא הביא ד"ה דף ט'. כתבו בפירוש דלחם הפנים מנחה אקרי והר"מ ז"ל פי"ב מהמעה"ק ה"ג [כ'] מנחה לחם הפנים. ואמנם שם הכ"א כתב כל המנחות הנאפות פושרין הואיל ולישתן בפנים. ואין זה טעם ללחם הפנים שלישתן בחוץ. אלא צבור שאני ועכ"מ שם הכ"ג. ואולי כוון לכל בהכ"א

ונוראות נפלאתי על מה שראיתי בתוספת מנחות נ"ה א' ד"ה כל המנחות כתבו מאפה יחיד דלישתן בחוץ כלחם הפנים דמ"ש כיון דלא בעי שמן עד לאחר אפי' כדאמר החלות בוללן יעו"ש. וכוונתם רבי דאמר הכין לקמן והא שם מבואר דכ"ע נותן שמן בכלי תחלה אף לרבי וכ"פ בבלילה שלאחר כן. לרבנן בוללן בעודו סולת ולרבי אחר אפי' ע"ש. ובתוספת' מבואר בהדיא דכל המנחות אפייתן בפנים הביאו הכ"מ פי"ב הכ"ג ממעה"ק. ומיהו זה טעות די"ל רבנן היא. ומ"מ מבואר הוא במנחות ע"ה א' דלכ"ע נותן שמן תחלה ונותן קמח ומדת הלח נתקדשה. כ"פ בנתינת שמן לבלילה רבנן סברי קודם אפי' ורבי לאחר אפי' והלכה נמי כרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל פי"ג ה"ו יעו"ש וצ"ע. ועיין פ"ה מתו"מ ובכ"מ שם ופי"ג הלכה ה' וכ"מ ואין להאריך

שם ומשתמרין תי"ו התפעל. אין כאן מקומה ומשמרן גרסינן וכ"ה במנחות במשנה כ"ה א' כי התפעל הוא בעומד ואין שייך במנחה עצמה שיהא שומר ונשמר כידוע

רש"י ד"ה לישה כו'. מחבת מרחשת תנור כו' לסולתן כו'. כשנאפית תחלה בפושרין מ"ש סולתן פלוגתא היא מנחות נ"ד. ועיין תו' י"א א' שם וכ"פ הרמז"ל בהלכות מעה"ק פי"ג דפותת לבד יעו"ש וע"ש בכ"מ למה השמיט עבודה קשה יעו"ש והבן. ומ"ש לש בפושרין ואחר אפיה נותן כל ג' מתנות שמן נותן ובולל ויוצק הר"מ ז"ל פי"ג מהמעה"ק ה"ו לא כ"כ. אלא נותן שמן ובולל בעודו קמח. ולש עם פושרין ואופה ואח"כ פותת ויוצק יעו"ש. ואפשר דקשיא לי' מה קושיא דהתם מי פירות עם מים לא הוה חמץ גמור כ"א נוקשה. ואפשר שהשמן יעכב הפושרין מלהחמיץ כלל. כי י"א מי פירות עם מים אין מחמיצין כלל (עיין רא"ש בשמעתין במ"ש על הרי"ף ז"ל) וא"כ מה ראי' מנחות לכאן. לכן פירש דתחלה נילוש בפושרין לחוד. ואמנם המעיין במנחות יראה דתחלה נותן ובולל ולש עם פושרין ואחר אפיה יוצק במחבת ומרחשת ובתנור לא הי' יציקה כ"א ברקיקין משיחה כמו שמבואר כל זה ברמז"ל פי"ג ממעה"ק וצ"ע

ד"ה לימד על יציקה ובלילה כו'. ותני במאפה תנור לאחר לישה ואפיה ופתיתה נינהו. לא הבינותי זה דבמאפה תנור אין שם יציקה עיין רמז"ל פי"ג מעה"ק ה"ח יעו"ש. ולמה השמיט מחבת ומרחשת עיין שם

ד"ה במקום זריזין שהמחבת ומרחשת ותנור כלי שרת הן לא הבינותי זה דמה ענין כלים אלו ללישה ובפרט לפי מ"ש ד"ה לישה דקודם שנתן] שמן הי' לש בפושרין. ואפילו את"ל אח"כ מ"מ קודם מחבת הי' בכלי אחר. וכמ"ש התוס' ד"ה במקום דכלי הלח מקדשה וצריך לדחוק דאפיה הי' בפנים מסתמא היה גם הלישה סמוך לה כמ"ש התוס' ד"ה במקום תי' א' ומ"מ קשה מה תירץ בלילה חוץ לחומת עזרה פסולה ואין ראי' ללישה שהי' מקודם לפירש"י ד"ה לישה. ועמ"ש עוד בתוס' ד"ה במקום זריזין יעו"ש בזה

ד"ה צבור כו'. אית דאמרי כו'. ולדידהו קשה לחם הפנים יעו"ש

בתוספת ד"ה במקום זריזין כו'. מאפה תנור כו'. עיין תוס' מנחות דף ט' א' ד"ה ריש לקיש: ד"ה כל המנחות. והנה ד"ה בכאן סתומים וצריכין ביאור. ויראה לפרש דר"פ דע"ב הקושי' כאן מאפה תנור לחוד דאי מחבת ומרחשת הי' שמן עמהם בפושרין ומי פירות עם מים אין חשש כ"כ אם הוא בפושרין. כי גם השמן מעכב כי י"א הכי (עיין רא"ש על הרי"ף בשמעתין) וקושי' רק מתנור שאפי' הי' בעודו נילוש בפושרין לחוד. וכמ"ש התוס' להדיא במנחות נ"ה א' ד"ה כל המנחות דתנור לא הי' נותן שמן עד לאחר אפי'. והיינו לרבי דאמר החלות בוללן. וכבר תמהנו לעיל דמ"מ הי' נותן שמן תחלה. אלא הבלילה הי' אח"כ לאחר אפי' לרבי. ומיהו י"ל מדאמר ר' יוחנן מנחות ט' בללה חוץ פסולה משמע הא נתינה בחוץ כשרה כי כן הי' עושה נותן שמן ואח"כ בולל בשמן ואח"כ יוצק במחבת ומרחשת ובתנור לא הי' יציקה כ"א נתינה ובלילה. וא"כ משמע שהנתינה לא בעי כלי שרת וגם זה צ"ע ועתו' שם ד"ה ריש לקיש וז"ש מהרש"א כיון דכאן עיקר הקושיא מתנור דמחבת ומרחשת הי' הבלילה בכלי שרת קודם אפי' וע"ז לא משני בלילה חוץ פסולה יעו"ש. וי"ל דמ"מ גם במחבת ומרחשת קשה קצת דמסתברא מי פירות עם מים ממהרין להחמיץ יותר ומשני במחבת ומרחשת ותנור דכלי יבש נמי מקדשה ואין להאריך יותר

ע"ב תוס' ד"ה אוציא חטין ושעורים כו'. דאנן לחם בעינן דממעטינן לעיל אורז ודוחן. עיין מהרש"א וגי' רש"ל ואנו לחם בעינן יעו"ש ואיך שיהי' יש לראות הא היקשא דלא תאכל חמץ ז' ימים מצות תאכלו