ראש יוסף על פסחים כה

מחביריו דנהי דר"א אומר. וכן בשאר איסורין מת"ק לא שמעינן זה. אבל אין לדחוק ולפרש דלמא שמואל סובר דפליגי נמי בזוז"ג לרבי אף זוז"ג אסור ולרבנן אפילו חד גורם שרי שאין לומר זה כלל. ואין להאריך

גמרא פסקא בשלה ע"ג. ד"ה הפת מותרת ולעיל נשמט מהברייתא רק ד"ה מותר והייתי סבור שתוספת רש"י הוא שם ד"ה הפת מותרת עכשיו אני רואה שנשמט מהברייתא בדפוס שם וכן גירסת רי"ף ורא"ש בברייתא ד"ה הפת מותרת

ע"ש פת דאסר לרבי היכי משכחת לי' מוכח בהדיא דאפילו גרף התנור וחומו לחוד נשאר מותר מדאמר אבוקה דוקא הא גרוף שרי כמ"ש לקמן ע"ה א'. ותוס' ד"ה וגופו והטעם נהי דקיבל התנור חום מבעין מ"מ הואיל וישן הוא. ולא נגמר בו ומה שנתקיים חום בתנור לאו מבעין כי התנור ישן הוא ואף שהחום שקיבל התנור הי' מבעין מ"מ עכשיו החום בפועל בפת כבר חלף והלך האיסור. אבל אם בתנור חדש הואיל והתנור כל גמרו באיסור בעין משלהבת כמו אבוקה בפת. וא"כ אם גרף כל הגחלים ולא נשאר אלא חומו ראוי לאסור הפת הנאפה בו דכל קיומו של חום זה מחמת התנור הקולט אותו והתנור נגמר באיסור. ול"ד לישן והיסק א' וגרפו דשרי לקמן כדפרשינן וזה הוא סברת מהרש"א ז"ל לעיל בברייתא ושפיר הוקשה דבישלה ע"ג גחלים בחדש והיסק א' אמאי שרי דמשמע לי' דכ"ש גרפו לגמרי וכפירש"י שם ובגופו ודאי יש לאסור דהוה חד גורם כאמור שכל חומו ע"י התנור ואי לאו תנור הי' מתפזר כבר. א"כ הו"ל גורם אחד איסור. ואפשר אף באיכא גחלים יש לאסור דתנור וחומו יכולין לאפות וגחלים לחודייהו אין יכולין לאפות לא הוה זוז"ג כמ"ש התוס' בד"ה עד שיהא בו. ומיהו קשה דהא ע"כ סוגיא זו אזלה אם נאמר דפליגי ביש שבח עצים דאי בזוז"ג מה פריך לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה הא משכחת בחדש בהיסק א' וטעמייהו דרבנן בזוז"ג כו' וע"כ אם נאמר דביש שבח עצים פליגי א"כ אמאי אמר באבוקה נגדו הא אפילו בגרוף אסור בחדש ובהיסק א' וי"ל דאה"נ קאמר אבוקה נגדו בתנור חדש וכאמור. וראיתי לספר מים עמוקים נדפס זה ימים לא כביר כתב ותמה על מהרש"א ז"ל כדרכו וכנראה שלא טרח לעיין בדברי מהרש"א ז"ל להבינם על בורים ותמה אני שרב גדול כמוהו. איך לא שת לבו לעיין במהרש"א ז"ל אשר כל דבריו ברוה"ק נאמרו ומי יתן וכל חכמי ישראל בזמנינו יבינו דבריו הקדושים וטוב להם

בתוספת בד"ה עד שיהא כדי להחמיץ כו'. נראה לרשב"א דשרי. עיין בי"ד סימן פ"ז בקיבה בזוז"ג וא"ח ה"פ תמ"ב ובט"ז שם ומ"ש מהרש"א ז"ל ראי'. ממ"ש התוס' ד"ה בין חדש וישן יוצן ואע"ג דזוז"ג מותר כו'. והאי צינון לכאור' לאו דוקא דלמה צינון לגמרי דגרפו מהגחלים יראה דמותר לכתחלה דתנור ישן וחום התנור כבר עפרא הוא נהי דהתנור קיבל החום מממש. מ"מ מה שמהנה החום עתה להפת כעפרא הוה. וכמ"ש בפסחים ע"ה א'. וגרפו ואפה ל"ד ה"ה לכתחלה. אלא לרבי התם י"ל דוקא דיעבד. או ה"ה לרבי לכתחלה נמי וא"כ ישן יוצן היינו או לסלק האבוקה או לגרוף בגחלים. וא"כ מה קשיא להו אע"ג דזוז"ג שרי מה בכך דיוצן היינו שיסלק אבוקה דלא הוה זוז"ג דבאבוקה לחודי' אפשר דנאפה וא"נ ע"י חום התנור לחוד נמי לא הוה זוז"ג אלא ש"מ כה"ג הוה זוז"ג. ועיין בספר מים עמוקים כתב עליו שטעה. ואיך לא ירא לכתוב כן על מהרש"א ז"ל שדבריו מים חיים מן המקדש וכבר כתבנו לעיל דגם מהרש"א ז"ל יודה דחום התנור ישן מקלא קלי והוה כאפר לגבי הפת וכמ"ש לקמן ע"ה א'. ומיהו מ"ש מהרש"א לעיל אי פליגי ביש שבח עצים ודכ"ע זוז"ג שרי. אפה הפת בתנור חדש והיסק א' היינו לסברת הרשב"א משא"כ אם נאמר כמ"ש התוס' בע"ז ס"ח דכ"א לבדו יכול לא הוה זוז"ג א"כ באבוקה נגדו לרבי אסור דחד גורם ולרבנן שרי דאין שבח עצים ובישלה בגחלים שרי בישן אלא לרשב"א כתב כן. ואין להאריך

בפירש"י בד"ה אסורת לרבי עכ"ל. דיש לפרש לרבנן ג"כ אי פליגי בזו"ג ובישלה ע"ג גחלים. אפילו ע"ג הקרקע בלי תנור כלל נמי שרי. כמ"ש מהרש"א לעיל. וע"ז אמר בלוחשות אסור לכ"ע. לזה מפרש רש"י לרבי דרב יהודא משמואל מסיק לעיל דביש שבח עצים פליגי ורבנן אין שבח עצים וכן מה דפריך עצים דאיסורא לרבנן היכא משכחת ביש שבח פליגי דאי בזוז"ג משכחת בחד גורם דאסור לרבנן דס"ל ג"כ יש שבח עצים וש"מ דסוגיא אזלא אי פליגי ביש שבח עצים ופירש שפיר אסור לרבי אבל לרבנן שרי כאמור

ע"ב גמרא אלא עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת לה בשרשיפא. היכי משכחת היינו מן התורה כמ"ש רש"י לעיל ד"ה יוליך הנאה לים המלח דמדרבנן לכתחלה ודאי אסור אף לרבנן ואף בגחלים דוקא דיעבד ולא לכתחלה כמ"ש התוס' לעיל ד"ה בישלה ע"ג גחלים, (עיין מ"ש בסוף הסוגיא מזה), אלא מן התורה פריך היכי משכחת ומיהו ערלה אין העץ נאסר אלא הפירי וקליפי אגוזים אין ראוי לשרשיפא ומנין שלא ידלק פירשו התוס' דף כ"ב ב' ד"ה מנין שלא יצבע דבשמן מיירי יע"ש וע"ז אפילו הגחלת אסור ולהמחבר בי"ד קמ"ב דאין מחלק ואף בע"ז שרי א"ש משא"כ להמרש"ל בשמעתין ולש"ך שם צ"ל דקאי אעצי כלאי הכרם כאמור

ע"ש ערלה בטלה במאתיים הקדש אפילו באלף לא בטל להמחבר בי"ד קמ"ב א"ש דזהו הטעם דאין שבח עצים דמטעם ביטול קאתינן עלה ואפילו של ע"ז שרי שם כה"ג וא"כ ע"כ הטעם בהקדש דאפילו באלף לא בטל א"כ לא שייך אין שבח עצים ומיהו אי הקדש באלף לא בטל מטעם דשיל"מ כמ"ש התוס' ד"ה הקדש א"כ דוקא במינו וכ"ת כיון דמיתקן בכך הוי מינו כמו מים ומלח בעיסה בביצה א"כ ה"ה ע"ז במינו לא בטלה כמו יין ביין אפילו אין דבר חשוב ולמהרש"ל דפירש לכאורה אליבא דמ"ד זוז"ג פליגי. אמר דהקדש אפילו באלף לא בטל ולא מהני נמי זוז"ג כה"ג דזוז"ג נמי כפי הנראה מתורת ביטול נגעו בי' ועיין מ"א א"ח ה"פ תמ"ה אות ה' מזה בשם הרמ"ה בי"ד בטור קמ"ב ובפריי לא"ח הארכתי שם ומ"ש מהרש"א ז"ל דא"כ תפשוט מע"ז דפליגי ר"מ ורבנן וע"ז במשהו. לא ידענא רבנן מאן נינהו דת"ק ור"א כולהו ס"ל דאסור ורבנן דפליגי ארבי בערלה הוא ואי רבנן כוונתו ר' יוסי בע"ז דזוז"ג שרי באף היא נעשית זבל ועיין תוס' לקמן כ"ח א' ד"ה ותנן קשה הא הוה שלא במינו וע"ז אין איסור אלא בלח במינו בכ"ש. ויבש דוקא בדבר חשוב כמו חביות גדולה בין החביות או צורה של ע"ז וטבעת בשאר טבעות עיין בי"ד ק"מ וצ"ע

ולענין הלכתא קיי"ל זוז"ג כשמואל דפסק הכי כר' יוסי ויש שבח עצים בתנור ופת ועיין יו"ד קמ"ב סעיף ד' ה' ו' ויראה דבישן באבוקה נגדו הוה חד גורם כמ"ש הר"ן שם וכ"ה דעת המחבר וחדש י"ל אעפ"י שאין אבוקה נגדו וגרף כל התנור או נשארו גחלים כיון דיש שבח עצים בתנור הוה גם החום הנשאר מחמת התנור וחד גורם הוא כמ"ש מהרש"א ז"ל בברייתא בישלה ע"ג גחלים כדפרישנא לעיל ועיין ש"ך שם אות י"א. ולפי מ"ש א"ש ועט"ז אות ז' ולא הבינותים דפסק המחבר כל"ב דקדרה נמי אסורה דקבלה בישולא מקודם וכ"פ הרי"ף ז"ל. וא"ש פיסקא דהש"ע דנקיט נמי קדרות ועיין ר"ן במ"ש אפה בו הפת כלומר בחדש שלא נתצו יש לעיין דכיון דהיסק ב' הוה זוז"ג ובחדש שלא ציננו שפיר אף דגרף או יש גחלים מ"מ הוה חד גורם כמ"ש מהרש"א ז"ל

והוי יודע דלכאורה השמיטו הדין הא דכל הנשרפין אפרן מותר דוקא אפרן. הא גחלים לכתחלה אסורים עכ"פ מדרבנן כמ"ש התוס' לעיל ד"ה בשלה ודף ה' א' ד"ה ואומר והנה אי פליגי בזוז"ג ורבי אוסר. ע"כ ע"ג גחלים ד"ה מותר. וע"כ בחד גורם היתר. דאי בזוז"ג אוסר רבי וע"כ שמעינן דגחלים לכתחלה אסורין דהוה מדרבנן כבעין משא"כ אי פלוגתא דרבי ורבנן ביש שבח עצים כו' ודכ"ע זוז"ג שרי. אם כן ע"כ פלוגתייהו בחדש בהיסק א' כמ"ש מהרש"א ז"ל אם כן בשלה ע"ג גחלים היינו בחדש והוה זוז"ג. ומש"ה דוקא דיעבד דזוז"ג אסור לכתחלה. ומיהו למ"ש מהרש"א אף זה אסור ובשלה ע"ג גחלים היינו ע"ג קרקע. (וכצ"ל בש"ע שם סה"ו) א"כ דוקא דיעבד ולא לכתחלה דגחלים לכתחלה אסור ודוקא אפרן לכתחלה שרי ומיהו י"ל בשלה ע"ג גחלים בישן דאבוקה הוה חד גורם של איסור להר"ן וב"י וב"ח וע"ג גחלים שרי ומיהו דאם כן אין כאן גורם איסור כלל דישן החום שמהנה אח"כ לפת הוה מקלא איסורא וש"מ גחלים דוקא דיעבד הא לכתחלה לא. אלא דיש לעיין בזוז"ג וגחלים אי אסור לכתחלה דשמא דוקא חד דרבנן אסור לכתחלה לא תרי דרבנן ומפני שסוגיא זו עמוקה מאוד ואין כלי מלחמתי בידי אקצר ואי"ה יבואר זה בתכלית האריכות. ועיין לעיל כ"א ב' בהדי דקשריף ליתהני מיני' ובתוס' שם ד"ה בהדי כו' ולכאורה משמע לאחר ששרף ונעשה גחלים שרי להתהני. ואינו דגחלים נמי אסורין לכתחלה אף אי הוא מהנשרפין ומדאמר ולא יסיק בו תנור וכירים ולא אמר ולא יבשל בו (אלא) רבותא אשמעינן דאף התנור שאח"כ גורפין אותו ואין בו אלא חומו והוה כאפרן ממש מ"מ לכתחלה אסור לעשות כן דשלהבת מבעין בא ונהי דאם עשה כן שרי באפשר להנות מחומו מ"מ לכתחלה אין לעשות כן וצ"ע בדין זה

ע"ש גמרא ואפר הקדש לעולם אסור מה שיש לעיין בזה ובר"מ ז"ל בה' מ"א ובה' פסולי המוקדשין אין מקומו פה ואי"ה יבואר במקום אחר ועמ"ש בפריי א"ח ה"פ תמ"ה יע"ש

פיסקא רבי יהודא אומר אין ביעור חמץ אלא שרפה עמ"א א"ח תמ"ה אות א' אף מפרר וברי"ף וברא"ש ליתא תיבת אף יע"ש ולרש"י אין קושיא דאפשר כל הנקברין לא ישרפו באיסורי הנאה תורה דאתא למטעי ולהנות באפרן משא"כ בשעה וי"ו דאיסור דרבנן אפשר דלא גזרו ורשאי לשרוף הנקברין דא"נ יהנה באפרן הוה גזרה לגזרה ואי בשעה ה' נמי לרש"י שריפה א"ש בפשיטות אף. היינו בשעה ה' ולר"ת קשה ועמ"ש בסוף הסוגיא ובפריי לא"ח שם כתבנו מזה

והנה תראה שינוי הלשון שר' יהודה אמר אין ביעור אלא שרפה בלשון פעול וחכמים אומרים בלשון פועל מפרר ולר"י נמי הו"מ למתני אין מבערין אלא בשרפה. ונאמר דאי תנא אין מבערין ה"א דבשום אופן אין מבערין בשאר ביעורין והא ליתא דאי לא מצא עצים ודאי חייב לבערו בשאר דברים שלא יהא עובר ב"י אלא מצות עשה דתשביתו אינו