ראש יוסף על פסחים כד

בד"ה וחכמים אומרים כו'. דהא סברי אין שבת עצים בפת ממש עי"ד קמ"ב י"א אין שבח עצים בפת דמיקלא כמו שכתבו התוס' ד"ה חדש וכ"ה בר"ן. אבל מרש"י יראה דאין בו ממש ואפילו מהנקברין כה"ג שרי דמטעם ביטול קאתינן עלה ועיין ש"ך האריך בקמ"ב ולקמן לא משמע כן

ד"ה בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת הוסיף הפת ותי"ו אח"כ כי לכאורה בישול ממש קאמר בכירה ע"ג גחלים הא בתנור הואיל ויש חום התנור שקיבל מבעין לרבי דאמר יש שבח עצים בפת ה"ה בתנור וזוז"ג אסור לרבי קמ"ל רש"י דלא דהפת מותרת וגחלים רבותא וכ"ש גרוף התנור דנהי דשלהבת הוה כבעין לרבי היינו לתנור גופא בחדש שהוא נגמר מבעין. אבל החום שמהנה אח"כ לפת לא חשיב מבעין ומותר הפת ועיין ת"ח בכיצד צולין ע"ה א' ד"ה וגרפו ויבואר אי"ה לקמן

גמרא ל"ק הא רבי והא רבנן היינו אם פליגי באבוקה כנגדו אבל למ"ד לקמן דפליגי בגחלים לוחשות אפשר דכ"ע יש שבח עצים כו' דשלהבת מבעין בא. ופליגי רבי ורבנן בלוחשות אי הוה כבעין או לאו וכ"מ לקמן דפריך עצים דאיסורא היכא משכחת כו' יע"ש היטב וא"כ לרבנן נמי אפשר חדש יותץ דזוז"ג אסור ועיין פירש"י לקמן ד"ה יוליך הנאה משמע שבאמת נמי הך דחדש יוצן רבנן דרבי וא"כ קשה למ"ד דפליגי בלוחשות ויבואר לקמן

עיין מהרש"א ז"ל בשמעתין ולפי שהדברים ארוכים בי"ד סימן קמ"ב ובש"ך שם אות יו"ד האריך בזה, אמרתי לכתוב בקיצור והוא כי דעת הב"י והב"ח שם דישן בהיסק ראשון ואבוקה נגדו הוה חד גורם (דאבוקה פועל ממש בו בפת) וכן חדש בהיסק ראשון אעפ"י שגרף התנור או גחלים של איסור שם הוה חד גורם שעיקר הוא התנור שנגמר באיסור. והשתא למה דס"ד דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג ודכ"ע יש שבח עצים כו' וא"כ פליגו בחדש בהיסק שני לחוד רבי אוסר ורבנן מתירין אבל חדש בהיסק ראשון וגחלים או גרף וישן בהיסק ראשון ואבוקה נגדו אף רבנן אוסרין ובישלה ע"ג גחלים מלתא באנפי נפשה ואישן בגחלים של איסור משא"כ למה דדחי דכ"ע זוז"ג דשרי ופליגי לרבי יש שבח עצים ולרבנן אין שבח עצים פליגי בין בחדש בהיסק א' וכ"ש בישן בהיסק א' לרבי אסור דחד גורם ולרבנן אין שבח עצים בישלה ע"ג גחלים בישן בהיסק א' ע"ג גחלים מה שאין כן מהרש"א סובר דאבוקה נגדו הוה זוז"ג כדעת הש"ך שם. וא"כ נהפוך הוא למה דס"ד קאי בישלה ע"ג גחלים אישן ולמה דדחי קאי באפי נפשה והדרכים ארוכים ואי"ה יבואר

תוספת ד"ה חדש יותץ דשלהבת כו'. וכן פירש"י בד"ה אימור כו' אבל בד"ה וחכמים סיים מלת ממש וכבר כתבנו מזה לעיל ועיין מהרש"ל ומהרש"א לרבי. ומ"ש מהרש"א לא הבינותי כעת דודאי יש לחלק בין אפרן מותר או אסור ועיין בי"ד קמ"ב במחבר אף באליל שרי בגחלים ושם י"ל דהוה זוז"ג משא"כ אבוקה נגדו דחשיב חד גורם להב"י וב"ח שם ואי"ה יבואר. ומ"ש התוס' כמון של תרומה יש לעיין דהנאה של כילוי אסור לישראל עמ"ש התוס' פסחים ט' א' בד"ה כדי שתהא ב'. ועיין ירושלמי מדליקין במבואות האפילות ברשות כהן ובמ"ל ה' תרומות בזה ואפשר דאפה פת של כהן עם ישראל ועיין צ"ע

בד"ה בישלה כו' בין גחלים לאפרן והיינו מדרבנן דמ"ה מותר אף גחלים לוחשות. עיין תוס' לעיל ה' א' ד"ה ואומר יע"ש

בד"ה בין חדש וישן יוצן דאיסורי הנאה כו'. ר"ל אע"ג דצינון הוה הפסד עצים והוה דיעבד כמו נתיצת התנור. ע"ז כתבו דאיסורי הנאה הוה ולא מפסיד מידי בעצים. ועיין לקמן ע"ה א' תו' ד"ה וגרפו וד"ה הא לאו הכי ובמהרש"ל ומהרש"א שם ולא הי' הזמן גורם לעיין כראוי ואי"ה יבואר

דף כ"ז ע"א גמ' ל"ש קדם וסלק או לא סילק איסור. נראה לפרש דר"א חולק עם חכמים בקדם וסילק היתר דלר"א האיסור לחוד גורם דהיתר כבר הלך לו וחכ"א דשרי. אבל לא סילק ההיתר אף דנפל האיסור אח"כ מה בכך וברש"י נמחק אפילו קדם וסלק האיסור כמ"ש מהרש"ל ול"ג נמי אפילו קידם וסילק ההיתר. או אפילו לא קידם וסילק ההיתר דוקא בסילק היתר הוא דאסור ומיהו אבל בב"א דשרי לא משמע כן קצת ועיין תמורה דף י"ב א' ברש"י ד"ה ואין המחמץ דהכי ס"ל לר"א פ"ק דבכורות דזוז"ג אסור ובפסחים דחוי בעלמא הוא וכן מסיק וכן הי' ר"א אוסר כו'

ע"ש אמאן תרמיי' אם נאמר דאין שבח עצים בפת אפי' באיסורי הנאה דנקברין ומטעם ביטול הוא שאין נראה בו ממש א"ש דמסברא כיון דמצינו בע"ז כן לא נחלק ולומר דע"ז חמיר איסורי' אבל אם נאמר דאין שבח דבא מהנשרף וגחלים מותרים. א"כ מה ראי' מע"ז דנקברין ודלמא ר"א זוז"ג אוסר ובנשרפין סובר אין שבח עצים בפת ותרמיי' ארבי דסובר זוז"ג אסור ומה חזית ועי"ד קמ"ב בש"ך אות יו"ד האריך

בפירש"י בד"ה יוליך הנאה לים המלח כו' מודה חדש יותץ ישן יוצן אפה הפת אסורה כו' ישן יוצן אין מאן דפליג: דאפילו מ"ה אין שבח עצים בפת לכתחלה אסור כמו גחלים ודיעבד שרי וצינון הוי לכתחלה דלא מפסיד מידי ואפה הפת י"ל בחדש בהיסק א' ג"כ אין ראי'. רק מחדש יותץ ראי' ולמה נקט ישן ואפיית הפת ומ"ש רש"י וחדש יותץ כרבנן דרבי כו' ויוצן למה לי כו' בהיסק איסור ולקמן פריך עצים דאיסורא כו' הא ודאי לרבנן יוצן בחדש בין הטעם דאין שבח עצים בפת ובין דזוז"ג חדש יוצן סגי. ומיהו אי רבנן בלוחשות פליגי י"ל דרבנן נמי סוברים זוז"ג אסור ויש שבח עצים כו' ואפה הפת בישן בגחלים לוחשת רבי אוסר ורבנן מתירין דכולו היתר התנור ישן וגחלים לדידהו כאפר אבל תנור חדש באבוקה נגדו אפשר רבנן נמי אסרו. לזה כתב דזה למ"ד בלוחשות כ"ע מודים דשרי ורבי באבוקה נגדו אוסר ורבנן אף אבוקה נגדו שרי ובשרשופא אסרו ומדלא מוקי דרבנן אסרו עצים דאסורי בהנאה באבוקה בלא תנור ש"מ דפשיטא לי' דרבנן אפילו בחד גורם שרי ואין שבח עצים בפת ותנור ופריך היכי משכחת דאסורי מן התורה דמדרבנן ודאי לכתחלה אסורי. אלא מן התורה פריך. ומיהו למ"ד בלוחשות פליגי ע"כ חדש יוצן כרבנן דפליגי עלי' דר"א דאינהו ודאי סברי זוז"ג שרי כאמור וצ"ע א"כ אמאי לא מפרש כפשוטו דהוי הני רבנן דר"א ועיין מהרש"א. ומ"ש רש"י לרבנן יוצן למה לי דלא שרי לכתחלה בהיסק איסור לכאורה בחדש דהתנור נגמר באיסור. וגם ההיסק השלהבת מממש בא אלא דאפי' בישן דהוה תרי דרבנן התנור היתר והשלהבת מנשרף בא וה"א דלכתחלה שרי רבנן כה"ג כיון דאיכא תרתי לטיבותא זוז"ג ומקלא איסורא אפ"ה לכתחלה לא דברייתא בין חדש וישן יוצן קאמר כדאמרן רבנן הוא וז"ש רש"י בהיסק איסור הכוונה אפילו אין בו כי אם ההיסק של איסור והתנור ישן. וז"ש מהרש"א ז"ל אפילו בהיסק איסור ע"י זוז"ג ר"ל תרתי לטיבותא. אפ"ה אסור לכתחלה כדאמרן ויבואר עוד. ומיהו י"ל דרש"י דוקא נקיט רבנן דרבי דאי דר"א דלמא הני רבנן סוברים דישן א"צ צינון דזו"זג עם טעמא דמקלא איסורא לכתחלה שרי ומש"ה מוקי כרבנן דרבי דלא פליגי על ישן יוצן דאל"כ אמאי לא פליגי עלי' דרבי בישן יוצן. ואחדש יותץ א"צ לפלוגי דנשמע מאפה הפת דמותרת ממ"נ בין זוז"ג ובין אין שבח עצים כו' משא"כ ישן יוצן אי ס"ד דפליגי רבנן וא"צ צינון דהוה תרי דרבנן ואף לכתחלה שרי לפלוגי וצ"ע

גמרא אמר אביי כו'. כי פליגי בתנור וקדרה כו' הנה אם רבי סובר כר"א דזוז"ג אסור ודכ"ע ר"ל רבי ורבנן יש שבח עצים כו' (דרבי ודאי בהכרח סובר יש שבח עצים ולא משוינן פלוגתא רחוקה כ"כ) וכולה ברייתא דערלה כרבי חדש יותץ כו' ואפה פת בחדש בהיסק ב' וישן היסק א'. כמ"ש מהרש"א לעיל וליכא כ"א ב' מחלוקת. ואם נאמר רבי סבר זוז"ג שרי ודכ"ע רבי ורבנן זוז"ג שרי ופליגי אי יש שבח עצים בפת ורישא דחדש יותץ ר"א הוא ואפה הפת חדש היסק א' למהרש"א לעיל (וכנראה מש"ך יו"ד קמ"ב אות י' יע"ש היטב) ושלש מחלוקת בדבר ר"א מחמיר מכולהו יש שבח עצים וזוז"ג אסור ורבי יש שבח עצים וזוז"ג שרי (ויש תבלין לזה מדלא פליגי רבי ורבנן ברישא בתנור חדש יותץ כ"א בפת כמ"ש רש"י) ורבנן דרבי מקילין טפי אין שבח עצים וזוז"ג נמי שרי. א"כ קשה מה קאמר כי פליגי בתנור וקדרה והא יצויר פלוגתתן בקדרה שצרפן בישן בהיסק א' דלרבי שרי ולר"א אסור משא"כ לשיטת הב"י והב"ח ביו"ד קמ"ב וכנראה שזהו שיטת הר"ן ז"ל בשמעתין דכל שאבוקה נגדו אף ישן הוה חד גורם וידוע דצירוף כ"ח א"א כ"א באבוקה נגדו דאז מצרף טפי ונוח לו. וא"כ שפיר אמר כ"פ דבקדרה אף ישן בהיסק א' אסור ואי קשיא הא אכתי בחדש והיסק ב' פליגי בקערות י"ל דקאי אמה שאמר ר"א בעצי אשרה ועלה קאי בקערות שצירפן בעצי אשרה ליכא נ"מ בין רבי ור"א כאמור ועמ"ש ברש"י ד"ה הני קערות יע"ש

ברש"י ד"ה הני קערות כו' שצירפן בעצי אשרה אם נאמר כמ"ש המחבר בי"ד קמ"ב דאפילו בעצי אשרה בעינן אבוקה נגדו יע"ש. הא דנקט רש"י עצי אשרה ולא ערלה דברייתא דלעיל משום דאפלוגתא דר"א ורבי קאי ור"א עיקר דבריו בעצי אשרה קאי ואף דתנן וכן הי' ר"א אוסר בשאר איסורין

בתוס' ד"ה ובהא כו' דיש שבח עצים ולא מטעם זו"זג כו' דשמואל פסק בהדיא כר' יוסי כו'. עיין מהרש"א ולכאורה כוונתו דקשיא אסתמא דתלמודא דלמא שמואל בעלמא ואפילו מחבריו וכאן מפרש לפלוגתתם דרבי ורבנן בזוז"ג והוצרך להפוך דזוז"ג שרי. דל"צ לאפוכי דבהדיא פסק חדא זימנא דזוז"ג שרי. אלא דאכתי קשה אשמואל גופא למה לי' לאפוכי יניח כפשטי' והפשטות מורה דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג ורישא רבי מלומר תנא אחריתא ר"א ומחלוקותו וא"כ אין טעות דכבר פסק דזוז"ג שרי. ע"ז כתבו דמשמע לי' לשמואל יותר לפרש דפליגי ביש שבח עצים (וצ"ע דפשטי' מורה דפליגי בזוז"ג). עוד תירץ מהרש"א ז"ל. דצריך שמואל להפך דהעולם יטעו נהי לרבי זוז"ג אסור ורישא רבי. יטעו וסוברים דרבנן אפילו חד גורם שרי דאין שבח עצים ובאמת הלכה יש שבח עצים. ע"כ אפכי' וממ"נ אין טעות אי יסברו העולם דפליגי בזוז"ג אין טעות דכבר פסק דשרי ואי יסברו דביש שבח עצים פליגי הוא רוצה דליקום הלכתא דאסור דיש שבח עצים ע"כ אפכי'. והלכתא כרבנן לאיסורא (ואי קשיא הא יש ת"ק דר"א ור"מ דסוברים יש שבח עצים דאסור. וא"כ למה לתלמודא למימר בהא אפילו מחבריו דהא רבים כוותי' דרבי ס"ל ואי אמרינן דשאני ע"ז דגחלת נאסרת. י"ל דמע"ז אין ראי' די"ל ת"ק ור"א סוברים אין שבח עצים. לכן הוצרך לומר בהא אפי'