ראש יוסף על פסחים ב

מה אשמעינן קרא אי זריזותי' מקרא דעקידה. אלא דאל יצא יחידי אף דמצוה הואיל וא"צ זריזות יותר לאו מצוה היא כאמור

גמרא גי' הרי"ף מהרש"א. וי"ל כוונתו דכאן יליף מסדום ומצוה הי' דלא כתוס' ויליף זריזות ומסברא ידעינן דא"צ יותר דהא לא הלך בלילה משום אל יצא יחידי. ובג"ה יליף מעקידה דמה אשמעינן קרא אלא אל יצא דמסדום מוכח זריזות ואע"ג שלוחי מצוה אין נזוקין בלילה א"צ זריזות לא הוה מצוה. ומיהו מדלא הביא כי אם מסדום ע"כ מסברא ג"כ ידעינן דא"צ זריזות יותר. ושני נעריו. אין ראי' שמא יתרחק א' לעשות צרכיו ואי"ה יבואר עוד ועיין ברי"ף וכאן אין להאריך

רש"י ד"ה חובת הדר בדיקת חמץ דרבנן כו'. יראה כוונתו דאי הוה ד"ת. עד"מ לר' יהודא אין אלא שרפה ונאמר אף באין ידוע אין מקום לאיבעיא דפשיטא על המשכיר דחמירא דידי' ואין השוכר צריך לעשות כלום דאיסורא לא ניחא לי' דלקני (בפריי אבאר מי שהגביה חמץ חברו בפסח אי עובר הואיל והפקר הוא דאסור בהנאה) אבל השתא בדיקה דרבנן אף לר' יהודא כמ"ש מ"ה בביטול סגי אף לר"י והיינו באין ידוע די כנותר דידוע. (ולמ"ד מידי דהוה אמי שאכל חלב בשוגג אהני ולמ"ד דל"ד לחלב שוגג אהני אי מצא אח"כ אף שמשהה רגע אין עובר וא"צ שרפה הואיל וכבר ביטלו בלא הי' ידוע) ובדיקה דרבנן כר"ן ורע"ב דמחשבה מוציא ממחשבה ושמא ימצא גלוסקא יפה וזה לא שייך כאן דאין דר שם ע"כ המשכיר מבטל והשוכר בודק א"ד תיקון רבנן כל מי שמבטל צריך לבדוק ולא פלוג וזה שמסיים רש"י טורח זה כו'. דודאי הביטול צריך המשכיר

ד"ה מסירת המפתח הוא קנין השכירות כו'. נכנס ליל י"ד כו' שמסר לו ביום כו'. מלת ביום סותר למ"ש נכנס ליל י"ד וכ"ה האמת דאעפ"י שמסר לו באמצע הלילה כל שתחלת הלילה הי' במשכיר המשכיר צריך לבדוק. ודע דרש"י סובר תרתי בעינן חזקה ומפתח ביד השוכר בתחלת הלילה אז השוכר בודק וא"ל המשכיר בודק דמפתח לחוד בלא חזקה הוה כמפקיד ביד אחר וחזקה בלא מפתח איך יכנס ולא הוה כמפקיד דחמירא דידי' של המשכיר הוא וז"ש היא קנין השכירות. ר"ל הא דלא זכר תנאי חזקה שהמפתח הוא כו'. (מדלא כתב רש"י בזה הלשון מפתח קונה או כדומה) והלכך תרתי בעינן. ואל יטעה אדם לומר מ"ש רש"י אעפ"י שמסר ביום אי"ג קאי ולומר אעפ"י שקנה הואיל ואח"כ לקחו ממנו איך יכנס דרך שוטים הוא זה. וגם מלת כבר אין פירוש ויבואר אי"ה

בתוספת בד"ה על המשכיר כו'. אין אדם יכול לבטל אלא הוא חייב לבדוק כו'. וצדדי איבעיא על המשכיר הואיל וצריך לבטל. רמי רבנן חיוב בדיקה כל שעושה ביטול צריך ג"כ בדיקה אף דלא שייך טעמא דלמא אתי למיכל. א"ד איסורא ברשותי' קאי דלמא אתי למיכל ושוכר בודק. ומ"ש אלא הוא י"ל ע"י שלוחו נמי בכלל הוא ושלא ברצונו אין אדם יכול לבטל. ודחו פי' זה והעלו בי"ג פשיטא לי' לבעיין דעל השוכר לבדוק ומבעיא בי"ד ולפ"ז תנינא כו' הוא היפך מדעת המקשן דמה דפשיטא לי' בי"ג על השוכר אלא באם מפתח ביד המשכיר המשכיר בודק. ואפשר המשכיר בית כו'. כוונתו חזקה עם המפתח דדרך הוא כן ומסיק בי"ד הכל תלוי במפתח ויבואר אי"ה

בד"ה אם משמסר כו'. ולא החזיק ומי שיש בידו כו'. איך יכנס הנה לכאורה יאמר דרבותא קאמרי אפילו לא החזיק כיון שאמר כו' דאיך יכנס המשכיר. ומיהו ברייתא סתמא קאמרי בין החזיק ובין לא החזיק תלוי במפתח דאם מסר אף בלא החזיק השוכר בודק ואם לא מסר אף החזיק המשכיר בודק דאיך יכנס השוכר. ומיהו באם הבית פתוח ויכול לכנוס בלא המפתח אם החזיק השוכר אף שהמפתח ביד המשכיר השוכר בודק. ואי לא החזיק אף שהמפתח ביד השוכר המשכיר בודק דלא שייך איך יכנס המשכיר. אלא דא"כ הלשון. ומי שיש בידו המפתח דמשמע אף המשכיר שיש בידו מפתח אין השוכר בודק דאיך יכנוס הא בלא החזיק בלאו זה. וא"נ פתוח אין בודק. והי' להם לפרש בהדיא באם החזיק ומפתח ביד המשכיר ה"א דטעמא איך יכנס או הי' לתו' לסתום וממילא מתפרשת ברייתא סתמא בלי תנאי בין החזיק ולא החזיק הכל תלוי במפתח. באם הבית סגור כדרך העולם. ע"כ פירוש מהרש"א ז"ל דפירשו הא דאמר חלוקה אם משמסר מפתח על השוכר לבדוק מיירי בלא החזיק דאי בהחזיק פשיטא מה אשמעינן וזה לשטתי' בדבור הקודם שפי' ר"ו בעל התוס' גופי' דבי"ג פשיטא לי' דעל השוכר לבדוק. משא"כ כפי הנראה לכאורה דבעיין אף בי"ג או בי"ב שייך דחמירא דידי' ובע"כ הוא מבטלו (דאי) [רמי] רבנן גם הבדיקה עליו א"כ אין פשיטא. ור"ן פי' דוקא בהחזיק. לכאורה כרש"י תרתי בעינן לחייב השוכר ואי"ה יבואר

גמרא אורתא דתליסר נגהי ארביסר נגהי לילה וגם נגהי אור היום היינו עמוד השחר. עיין משלי קפיטל ד' פסוק י"ח ואורח צדיקים כאור נוגה פירש"י עמוד השחר יע"ש. וז"ש רש"י לעיל מה אור נגהי עמוד השחר יע"ש

גמרא למאי נ"מ לשיילי'. כפי' הר"ן ופר"ח בי"ד וכמ"ש בפריי שם דכל דאיכא לברורי בקל מבררינן. ואי קשיא למה יהא נאמן כשאומר הפך החזקה שאין בידו. י"ל הואיל וחזקה מכחו קאתי הוה כבידו וכל שאומר שלא בדק אף שהי' בחזקת בדוק נאמן הוא. ויבואר בשושנת העמקים

ברש"י בד"ה בארבעה עשר שחרית כו'. אמ"ש משמע הא השכיר באמצע לילה אין חזקה דנהי דזמן בדיקה מיד כמ"ש הט"ז סימן תל"א מכל מקום ליכא חזקה אם לא בעבר כל הלילה אז יש חזקה דרוב כשרים הם

בד"ה כגון כו' לבדוק מספק מאי. ב' מלות נראים לכאורה מיותרים ובגמרא לאטרוחי כו'. נתחדש לו עתה ולא מקודם. וראה נקודה נפלאה כי י"א בדיקה נתקן על הודאי. דחמץ כל השנה הוה אתחזק וי"א שאפילו על הספק נתקן אעפ"י בעלמא ספק דרבנן לקולא כאן החמירו טפי. עיין במגיד משנה. והנה במשנה אור לי"ד בודקין כו'. מרתף הוה ספק כו'. אין משתמשין שמא נכנס ופתו בידו. והנה לשיטה דמ"ה או ביטול או בדיקה דלא הוה כאוכל חלב שוגג ובדיקה צריך. דהוה ידוע הואיל ומשתמשין כל השנה ודאי יש חמץ ולאחר הבדיקה הנשאר שלא מצאו הוה אין ידוע ואין עובר. וא"כ מרתף בלא ביטול צריך בדיקה דהוה ספק תורה. זה טעות דלשיטה זו א"צ בספק כלל. ולשיטה דמ"ה ביטול צריך ולא מהני בדיקה. וזה שיטת הטור בתל"א ומתני' מדין תיקון דרבנן איירי פשיטא קשה במרתף למה בדיקה והלא כבר ביטל. וע"כ הבדיקה אף על הספק נתקן וזה שאמר כאן. תחלה אמר מאי. והקשה דלשיילי' כל היכי דאיכא לברורי בקל. ומשני דליתי'. וא"כ ביטול עכ"פ צריך (והיינו דזוכה לו חצר כי יש שיטה סוברת כן) דליכא טרחא והאיבעיא לאטרוחי בבדיקה וזה שפרש"י לבדוק מספק כי איבעיי' הוה הצדדין אי חזקה דהשתא עדיפא ממעיקרא או שקולים הוה ובודק מספק. ויבואר אי"ה באורך

בד"ה נאמנים כו'. שבדקו בעליו אמ"ש. מלת אמ"ש לפי הוה אמינא דמטעם חזקה. אבל באמת אף אי אמרו שבדקו בלילה ש"ד אבל בי"ג יש דעות אי צריך לחזור ולבדוק בלילה ומלת ביעור פירש"י בדקו ויבואר לקמן

ע"ב רש"י ד"ה וממאי משום דהכל חברים כו' הגמרא כאן אזיל לתי' א' לקמן ט' א'. דחזקת חבר מוציא מידי ודאי טבל ולא לתי' שני דהוי ספק דבית אתחזק בחמץ וזה דאמר דקסבר כו' וזה שפרש"י כאן

בד"ה כל כו'. ודאי איכא למידק כו'. קשה דלמא אמרו בי"ג וא"נ צריך לחזור ולבדוק בלילה דלמא אמרו באמצע הלילה למ"ש רש"י לעיל שבדקו אמש

גמרא דמוחזק כו'. מהו דתימא כו'. הנה אי חזקתו בדוק הכל נאמנים שהם בדקו ואי אין חזקתו הכל נאמנים שבדקו בעליו אמש. ומלת מהו דתימא קשה דמאן קשיא לי' דלמה לי. אדרבה מקשה אמאי נאמנין והל"ל וכיון כו'

בתוספת בד"ה לאו משום דחזקתו בדוק כו'. צריך לשאול היינו כר"ן ופר"ח כל היכי דיכול לברר בקל כו'. ואמירה דהני הוי כבירור דרבנן (מ"ה א"צ לברר אף בקל) וא"ש לישנא מהו דתימא דתחלה קשיא לי' דמלתא דפשיטא הוא. ומ"ש בתירוצם שנית מגו משמע דאמרינן מגו באיסורא (עיין כתובות פ"פ והרא"ש ורבינו יונה שם) וצ"ע. בלאו מגו אין נאמנין לומר שלא בדק בעל הבית הפך החזקה מה שאין בידו ובלא הימנותא דילי' ויבואר אי"ה

בד"ה מדאורייתא. ב' הקושיות לשיטתם ולא לשיטת רש"י כמ"ש מהרש"א ז"ל. בתוס' לקמן וכתיב יע"ש ושם יבואר

בד"ה הימנהו כו'. המקשה דהקשה אמירה דהני מידי מששא היינו אקטנים דאשה ועבד ודאי נאמנין אף באין בידם כל שאין הפך החזקה דהא מוספרה לה ילפינן מאשה. ומיהו באמת דמסיק הימנוהו רבנן בדרבנן. משמע לי' דקאי אף אאשה משום דטורח הוה לא הימנוה בדאורייתא כה"ג

בד"ה המשכיר בי"ג איירי. ומוכח דא"צ לבדוק בי"ד בלילה דלא כירושלמי עיין בא"ח ה"פ ועיין ר"ן. ויש כאן כמה שיטות והתוס' מפרשים לענין טורח על מי חל חיוב הבדיקה ורש"י לא יפרש כן במ"ש ע"י עלילותיו

ברש"י ד"ה מדאורייתא בביטול סגי. מדכתיב תשביתו שבת מענין ביטול כמו שבת וינפש שהוא ענין ביטול מלאכה ה"ה כאן תשביתו ביטול. ובספרי דרש לא יראה לך בטל בלבך רצה לומר מדכתיב לא יראה לך משמע לך לבדך אף שבעין אחרים נראה שיש לך בביתך וזה הביטול אף בלב סגי ואף דדרשינן שלך אתה רואה מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו ותרתי שמעת מינה. והא דצריך קרא משום קושית התוספת דהפקר צריך בפני ג' וא"כ למה סגי ביטול בלב הא בעלמא דברים שבלב אין דברים לכך יליף לה מקרא דכאן סגי בהכי ועיין ר"ן ויבואר אי"ה

בד"ה מי הוי מקח טעות אם בא לחזור ע"י עלילותיו כו'. הנה בגמרא אמרו כמקח טעות בכ"ף הדמיון ורש"י פירש מקח טעות משמע דר"ל דהוה מקח טעות לגמרי שתנאי שבממון הוה וממה שפירש ע"י עלילותיו משמע עלילה בעלמא והגירסא כמק"ח בכ"ף א"ש דודאי מה שנותן לו בעד שכר הבדיקה צריך לחזור לו וכן היכי דבדקו