ראש יוסף על חולין חלק ב צח

בה טעמא דאיסורא מותר החתיכה מכל מקום בעוד האיסור בחתיכה צריך ס' נגד כל החתיכה כיון דעתה איסור בתוכה ור"ל אי טעים קפילא וטעים טעמא דאיסורא בחתיכה דהיא דכ"ז שמחובר האיסור בה שם נבילה עליה אלא דלא הוה מין במינו ומיבטיל בס' הוא דבטיל דרואין כל החתיכה כאלו היא חלב או שאר איסורין ומש"ה אמר דאף אי נסחט האיסור אסור והוה מין במינו שפיר וזה נראה דווקא בב"ח או אפשר אף בשאר איסור הדין כן עיין צ"ט גבי אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה ובי"ד סימן צ"ב ובדוכתי טובא אבאר זה בעזה"י ויש עוד לפרש דלענין השיעור גופא א"צ ס' נגד כל החתיכה כיון דאין החתיכה איסור אלא מצד האיסור שבו עיין בר"ן שזה תוכן כוונתו ועמ"ש ברש"י ד"ה אלא יע"ש ואין לומר דודאי כ"ז שמחובר ומעורב האיסור בו ר"ל החלב עם הבשר מיקרי גוף האיסור ואף מוהל שבו איסור הוא וכשנפלט אח"כ בשר עם חלב לשאר חתיכות הוה מין במינו אלא דקשיא ליה דרב סתמא אמר ואוסרת כל החתיכה משמע אף בלא ניער לבסוף ואמאי הא לא פלט אלא מוהל ולא חלב ומשני אפ"ה אסור אלא דלקמן גבי חלב אמאי מותר חלב נבילה משמע דאי אפשר לסוחטו שרי הא נמי שרי ועיין בי"ד ק"ה במ"ש האחרונים בשם המרדכי דאם נסחט החלב לגמרי ממנו דשרי ושם אבאר בעזה"י וכאן אין להאריך: ובד"ה אלא קסבר כו' ואשמעינן אף ההיתר שבה נעשית איסור להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה עכ"ל לא ידענא מ"ש להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה דיראה מדבריו כיון דאפשר לסוחטו אסור שוב בעינן לשערי' נגד כל החתיכה כולה והא כאן במין במינו איירי דבמשהו ואוסרת אחרים ואולי לענין שאר איסורין מיירי ור"ל אם נפל דם על חתיכה ואח"כ נפלה אותה חתיכה לאינה מינה צריך ס' נגד כל החתיכה ולא נגד הדם וכדומה וה"ה בב"ח כאן הוה מין במינו מכאן נראה שרש"י סובר דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר א"צ לשער נגד כל החתיכה וכבר כתבנו בזה לעיל בד"ה מאי קסבר ובד"ה אי יע"ש היטב בזה

(ע"ב) רש"י ד"ה גדי אסרה תורה ולא חלב ואפילו היה בבשר שיעור גדול ליתן בחלב עכ"ל רש"י לשיטתיה דטעם כעיקר מדרבנן ובב"ח גלי קרא דהוה מ"ה ולפי מה דס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ מ"ה הותר אם נפל כזית בשר לתוך שני זיתי חלב דבטל ברוב טעם הבשר בחלב מן התורה והא דנקיט כזית בשר לתוך יורה גדולה משום דאי לא היה ס' נגד הבשר מדרבנן הוה למיסר ומשום דאיכא ס' נגד פליטת הבשר שרי וחלב אף בעודו בתוך הכזית נאסר משום דנבלע באיסור דהיינו בבשר שהוא גוף האיסור מידי דהוה היתר שנבלע בכזית נבילה וחזר וכשפולט ממנו נתבטל הבשר המעורב עם החלב בשאר חלב כו' ועמ"ש בתו' ד"ה אמאי יע"ש ובי"ד אבאר עוד בזה:

בתוס' ד"ה חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא מכאן היה מדקדק ר"ש (ועיין בר"ן סכ"ה שגם ר"ת סובר כן וכן הרשב"א וריטב"א כתבו כן בשם ר"ת יע"ש) כו' מ"מ מדרבנן נאסר החלב עצמו כו' עכ"ל ועיין במהר"מ ואכתוב בתוספת ביאור כי ר"ש וד"ת סוברין בכל איסורין חנ"נ וכיון שכן כשנפלו חתיכות נבילה לחתיכות כשירות צריך שיהא בחתיכות ששים לבטל המים שנבלעו בחתיכות הנבילה ונאסרו ואף שהיה בקדירה אלף פעמים מים נגד החתיכה זה מהני לבטל פליטת המוהל שיוצא מנבילה למים משא"כ מים היתר שנבלעו בחתיכה ונאסרו ואין כח במים שבקדירה לבטל כיון שמובלעין הם בתוך החתיכה כמו חלב שהיה מובלע בכזית בשר דנאסר ואף שהיה ביורה ס' נגד הכזית כו' ה"נ כן דצריך שיהא ס' חתיכות של היתר כמו חתיכות נבילה דלא:

ידעינן כמה בלעו ממים דבכולה משערינן וצריך ס' במים לבטל פליטת המוהל מן הנבילה דבשר לא מבטל ליה דהוה מין במינו וסברי כר"י דמין במינו לא בטל ומוהל עם בשר הוה מין במינו או דכתבו כן למאן דסובר כר"י וכן כתבו התו' למ"ד כו' והר"י מקשה דא"כ מה משני גדי אסרה תורה ולא חלב ומה בכך והא מ"מ החלב אסור בעוד בלוע בכזית בשר כמו רוטב שנבלע בנבילה דאסור הרוטב ונעשה נבילה בשאר איסורין מדרבנן משום לתא דבשר בחלב ר"ל לפי מה דס"ד השתא משום לתא דבשר דהוה גוף האיסור א"כ החלב שהוא הנאסר מחמת שהוא בלוע באיסור נעשה נבילה מדרבנן ואמאי החלב שביורה מותר כשנפלט החלב מן כזית בשר אוסר החלב מדרבנן שאר החלב דהוה מין במינו ושמעינן מדברי תוס' דלר"י אפילו באיסור דרבנן מין במינו לא בטל אלא דשאני שאר איסורין דלא הוה מין במינו דרואין כאלו החתיכה כולה דם והוה מין בא"מ וראיתי להר"ן בספכ"ה שתי' יפה וז"ל בקיצור דלפי מה דס"ד השתא דחלב לא אסרה תורה א"כ לית לן למגזר בשאר איסורין אלא בחתיכה דומיא דבשר ולא בדבר צלול לא גזרו שלא מצינו בדאורייתא דבר צלול שחנ"נ משא"כ באמת דחלב נבילה הוא ראוי לגזור במשקה יע"ש ומה שיש להקשות מיין לתוך יין דאין נ"נ דבצונן הוא ואה"נ דנ"נ כמו בחלב דנעשה נבילה לפי האמת וה"ה בשאר איסורין אם נפל דם או חלב נימוח לתוך חלב וכדומה נ"נ מדרבנן לדעת הר"ן ז"ל ובי"ד סי' צ"ב וצ"ג אבאר בזה באורך בעזה"י:

ובד"ה גדי אסרה תורה כו' והא דנקיט כו' ולא נתבטל עכ"ל לשיטתם מ"ה לא נתבטל דטעם כעיקר מ"ה דאיסור החלב משום טעם הבשר המעורב בו ובשר אסרה תורה והא, דאמר גדי אסרה תורה ולא חלב דגדי הגוף גוף האיסור והחלב הוא הנאסר מחמת שבלוע בו בשר כמו רוטב שאסור שנבלע בו פליטת נבילה ואפ"ה פריך שפיר אמאי לקי על חצי זית בשר וחצי זית חלב כיון דאין החלב גוף האיסור אלא מחמת הבשר שיש בו א"כ לית ביה שיעורא כי אם חצי זית בשר ולא הוה ללקות עליו מ"ה:

וקשיא לי לפי שיטת הטור בא"ח סימן תנ"ב ובסימן תמ"ב וכן הוא דעת ר"ת דטעם כעיקר ההיתר נהפך לאיסור ולוקה בכזית מן ההיתר ועיין בפר"ח שם סימן תמ"ב ובפג"ה בזרוע בשילה בתו' שם א"כ אכתי מה קשיא ליה אימא דגדי אסרה תורה ולא חלב והא דחייב על חצי זית חלב ובשר משום הכין הוא דיש בו טעם בשר שהוא גוף האיסור וטעם כעיקר היתר נהפך לאיסור ויש כזית שלם ומש"ה חייב רב מלקות חצי זית בשר וחצי זית חלב ולעולם גדי אסרה תורה והחלב הוא הנאסר כמ"ש מהר"מ מלובלין וריטב"א ושאר פוסקים ועיין בר"ן מדהזכירה תורה גדי ולא הזכירה לא תבשל חלב כו' ש"מ דעיקר איסורא משום גדי ואעפ"י כן כשאוכל כזית חלב לחוד לוקה מידי דהוה אחזיר ונבילה שנבלע בהיתר ואכל כזית מן היתר דלוקה דנהפך כולו לאיסור לשיטת ר"ת והעומדים בשיטתיה ולא דמי להיתר מצטרף לאיסור דקיי"ל דאין לוקה דהתם שכ"א בפ"ע או במינו דליכא טעמא משא"כ בא"מ דנהפך לאיסור ומ"מ אפשר לסוחטו בחלב מותר דאינו גוף האיסור אלא נאסר וכדכתיבנא:

והנה היה מקום אתי ליישב זאת דנימא דאין הכי נמי דבאמת לוק' על טעם כעיקר דיליף מבב"ח כאביי דאמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא מבב"ח גמרינן דאי מגיעולי עכו"ם לא הוה כ"א עשה מתעבירו באש ומנזיר להיתר מצטרף לאיסור וכן פסק הר"מ בהלכות נזירות פ"ה יע"ש או דשאני נזיר דאסר ליה אפילו חרצן וליכא למילף מיניה כמ"ש בנזיר ועיין בתו' לעיל בזרוע בשילה. ומבב"ח הוא דיליף מלקות מדלקי עליה כו' וזה באמת דחלב אסרה תורה משא"כ לפי ה"א דבשר אסרה תורה ולא חלב א"כ בחלב הנכנס בבשר הוה טעמו וממשו כמ"ש הרשב"א בחדושיו בזרוע בשילה ד"ה רבא אמר לא נצרכה ומש"ה לוקה עליו אבל לא היכא דאין בו אלא טעם בעלמא אימא דלית ביה אלא עשה מגיעולי עכו"ם כמו בשר הנבלע בחלב דהוה טעם לבד כמ"ש הרשב"א בזרוע בשילה ועיין בא"ח תמ"ב בפר"ח שכתב כה"ג יע"ש וכיון שכן פריך שפיר אמאי לוקה מנלן דלקי אטעם כעיקר כה"ג אימא דליכא כ"א עשה דתעבירו באש ממדין דליכא רק טעם הבלוע בקדירה כו' ואח"כ פולט בתבשיל. או יאמר דלפום סברא דהשתא דכה"ג אף חלב הנכנס בבשר ליכא למילף כה"ג בעלמא דליהוי טעם כעיקר דבב"ח חידוש הוא ר"ל דכ"א היתר ואי דכ"ה נמי דוגמתן כמ"ש רש"י לעיל יש לומר דלא דמי דהא חלב מותר הוא כעת נמי אם אפשר להפריד האיסור ולסחוט ממנו וע"י טעימת קפילא אפשר להתברר וא"כ אעפ"כ הבשר נאסר וכל איסורו אינו אלא תימא משא"כ בכ"ה דבהדדי שניהם נאסרו וא"א תו להפריד האיסור ונעשו שניהם גוף האיסור כשנשתרשו כתיב פן תוקדש משא"כ כאן דא' אסור והשני מותר לפום סברא דהשתא דגדי אסרה תורה ולא חלב ודאי חידוש הוא ולא מצינו כזה איסור בכל התורה כולה וכבר כתבנו לעיל שהסוגיא בכאן לא סבירא ליה הא דאמרינן בפסחים דאי תרי כולי' יומא דאטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן אלא חדושא הוא דשני מינים המותרים וגם החלב לע"ע מותר אלא מפני התערובות ואפ"ה החמירה תורה בבשר דנעשה גוף האיסור ועיין ברש"י ע"א ד"ה חידוש הוא יע"ש ובסי' צ"ח אבאר בע"א בשיטה דטעם כעיקר ליישב לשיטת ר"ת:

ובד"ה שנפל ליורה רותחת כו' משתנה מראית מים כו' כי נייח מבליעתו עכ"ל אקדים לך פי' התוספות הנה בקושייתם סברי מפלט לא פלט מה שבלוע בו מקודם וכי נייח היינו מרתיחתו ואיורה קאי הוקשה להם דבר הנראה לעינים דאינו כן דאף קודם שתנוח היורה המים משתנה והר"ן הוסיף בביאור קושיא זאת עוד שנית לו וז"ל ועוד דמותרת הגעלה נלמוד דקודם שהניחו, מרתיחתן מסלקין הכלים דלאחר שתנוח ליכא הגעלה בפושרין יע"ש דאין לומר איפכא מה שבלוע