ראש יוסף על חולין חלק ב צו

מן האוסר יכול לילך כמבואר בכמה מקומות שאני שאר איסורין דלא הוה אלא מדרבנן משום לתא דבשר בחל' כמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה וכמו שאבאר לקמן אי"ה משא"כ בב"ח דהוה מן התורה גוף האיסור וא"כ הוה כחתיכת נבילה שנגעה באחרת דאוסרת בלא רוטב בחום שהיס"ב כמבוא', בש"ע ק"ה ואף דמדינא אין אוסרת חברתה אלא כדי נטילה ולא יותר מ"מ שאני הכ' כיון שהחתיכה בלא רוטב פולטת עכ"פ לחתיכ' שאצלה ואם כן לרש"י שהעליונה חציה חוץ לרוטב והתחתונה כולה בתוך רוטב וכיון שהתחתונה בולעת מעליונה הרוטב מוליך הטעם בכולה והוא לרש"י ולר"ת הוא בעליונה כולה חוץ לרוטב ותחתונה חצי' ברוטב וכיון שהעליונה פולטת תחתונה בולעת ולתו' והיא שיטת ר"י חתיכה שחצי' ברוטב מוליך הטעם בכולהו ומחלוקת רש"י ור"י אבאר בתו' ד"ה טפת ובי"ד סי' צ"ב מע"ש ובניער היינו ג"כ מתחלה אין אוסרת אא"כ יש בטפה ליתן טעם בכל הקדירה כמ"ש בפ"י ה"א. הפי' הג' דמתני' לאו ר"מ הוא וה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסורה החתיכה ההיא ולא שאר חתיכות דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולא מיבעיא אם אפשר לסוחטו שרי בב"ח אלא אפילו אם נאמר דהוה מ"ה בב"ח חנ"נ אפ"ה חשיב לענין זה איסור בלוע כמו שאבאר לקמן בגמרא בהא דפריך מיבלע בלע מיפלט לא פליט יע"ש ניער לבסוף הקדירה אם יש בה ר"ל בחתיכה ההיא ליתן טעם בכל הקדירה הר"ז אסורה וא"ל מותר' דמין במינו בטל דלא כר"י ועי' מ"ש בתו' ד"ה טפת חלב יע"ש:

וברש"י ד"ה טפת חלב כו' ולא הגיס את הקדרה עכ"ל שק"ל ולא הגיס מיד הקדירה שאו שיעורא אם יש בטפה ההיא ליתן טעם בכל הקדירה שנחלקת בשוה לכל הקדירה:

ובד"ה אם יש בנ"ט באותה חתיכה כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ס' ובשאר חתיכות דבקדירה לא איירי תנא דמתני' ובגמרא פליגי אם חוזרת ואוסרת או לאו עכ"ל יראה לפרש כפשוטו דפליגי לקמן אי חוזרת ואוסרת דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור חוזרת ואוסרת ובעינן ס' נגד כל החתיכה ולר"י אין תקנה דמין במינו במשהו ולמ"ד אפשר לסוחטו מותר אין אסור אלא כשאין לבטל הטפה ההוא כו' ולכאו' בניער לבסוף איירי ופליגי כמ"ש אלא דקשיא לישנא שכתב ופליגי אי אותה חתיכה אוסרת השאר דמשמע דאותה חתיכה אף בניער הקדירה אח"כ אסורה ואמאי למ"ד אפשר לסוחטו מותר גם אותה חתיכה שרי כמ"ש רש"י לקמן בגמרא בד"ה אי קסבר הותר גם הראשון ולדידי' ע"כ מיירי מתני' בלא נוער לבסוף כלל ובסיפא ניער את הקדירה ר"ל הטפה ההיא דלמ"ד אפשר לסוחטו שרי אם יש בה בנ"ט הפי' כמו ברישא באותה חתיכה ודלא כר"י וכמ"ש בפי' השלישי לעיל ולמ"ד אפשר לסוחטו מותר הפי' אם יש בה בטפה ההיא ואם כן קשיא לישנא ובגמרא פליגי אם אותה חתיכה אוסרת אחרות ולא בניער לסוף פליגי אי אותה חתיכה מותרת או לאו ויש, לפרש דפליגי דודאי רש"י לשיטתיה דפסק כר"י דמין במינו לא בטיל כמ"ש ק"ט ובדוכתי טובא ולזה כתב אליבא דהלכתא דפליגי אי חוזרת ואוסרת השאר למ"ד אסור ה"נ ולא מהני ס' ולמ"ד שרי ה"נ אלא דקשה מ"ש מקודם דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור שפיר ולמ"ד מותר אמאי גם הראשונה חוזרת להיו' מותר:

לשיטת רש"י ע"ב ד"ה אי קסבר והנראה דה"ק דפליגי בלא ניער לבסוף למ"ד אפשר לסוחטו אסור הוה כולה נבילה ויוצא מחתיכה לחתיכה הרוטב של היתר שאף הוא נעשה נבילה ואוסרת השאר לר"י דמין במינו לא בטל דהלכתא כוותיה לשי' רשאי ולמ"ד שרי אין האחרות נאסרות מחמת הבלוע דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והרוטב של חתיכה עצמה היוצא הוא היתר דאין חנ"נ אף בב"ח ומיהו החתיכה עצמה שלא ניער לבסוף ודאי נשארה באיסורה דלא יצאה כלל בלא רוטב ועיין מ"ש בגמרא ע"ב מיבלע בלע מיפלט לא פלט והרוצה לומר בדוחק יאמר דה"ק ובגמ' פליגי אם חוזרת ואוסרת ר"ל דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור משכחת דאוסרת אחרות בניער לבסוף ולמ"ד שרי לא משכחת כלל שאוסרת חברותיה דאי בלא ניער כלל מיבלע בלע מיפלט לא פלט ואי בניער לבסוף פשיטא דמתחלקת הטפה ואין אוסרת אחרות ואף היא מותרת כו' והרואה יראה דא"ש טפי כמ"ש מקודם:

ובד"ה ניער הקדירה הגיס בה מיד עכ"ל להלכה כת' פן דקיי"ל לקמן אפשר לסוחטו אסור כרבי ומין במינו ג"כ לא בטיל ומיהו כתבנו מה שיש לפרש מתני' בע"א ואם יש אטפה וניער מיד:

ובתו' ד"ה טפת חלב כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדפרישנא בג"ה כו' ואין מפעפע מחתיכה לחתיכה כדאמר בגמרא מיבלע בלע עכ"ל מחלוקת רש"י ותוספות והוא שיטת ר"י הלא ידוע הביאו הטור בסימן צ"ב ודעת התוספות כאן דחתיכה שחצי' בתוך הרוטב מבלבל ומוליך הרוטב הטעם בכולה וא"צ ס' אלא בכל הקדירה וכאן מיירי שכולה חוץ לרוטב ותחתונה חצי' בתוך הרוט' ובעינן ס' בחתיכה והוקשה להם אמאי בעינן ס' ולא סגי באותה חתיכה כ"ק או כדי נטילה כדין חם בחם בלא רוט' והתוספות אינן מחלקין בין נפל דבר גוש או צלול בין טפת חלב ולכך הוצרכו לומר דחלב מפעפע באותה חתיכה כולה דלענין זה מיקרי חלב שמן אבל מחתיכה לחתיכה אינו יוצא בלא רוטב והביא ראי' מהא דלקמן מיבלע בלע מפלט לא פליט דאלמא חלב לא מיקרי שמן ועי' מ"ש לקמן ודעת התו' הוא כמ"ש אבל דעת רש"י דחתיכ' שחצי' בתוך הרוטב ונפל טפה על צד שחוץ לרוטב אין שאר חתיכו' מסייעות לבטל אלא צריך שיהא ס' באותה חתיכה וא"ל כל החתיכה אסורה אף מה שבתוך הרוטב ועיין מרדכי בג"ה ויש"ש מ"ה ובפר"ח ושאר אחרונים ובי"ד אכתוב מזה ויש עוד שכתבו אף דחלב אין מפעפע שאני הכ' קדירה דאוסר כל החתיכה משא"כ בצלי דאינו אוסר בלא רוטב אלא כדי נטילה ועיין בחדושינו ליורה דעה מה שאכתוב בזה בעזה"י:

ובפירש"י ד"ה אמר אביי טעמו ולא ממשו כו' סילק האיסור ואין בו אלא טעמא עכ"ל כבר הארכנו בזה בי"ד בסימן צ"ח בשיטה דטעם כעיקר וכאן אכתוב הפשוט והוא דיש לפרש בתרי אפין. הפן הא' דאביי אמר טעמו ולא ממשו שאין בו אלא טעם בעלמא ולא גוף האיסור אפ"ה אסרה תורה ויליף מבב"ח דהתורה אסרה גם החלב ואמאי הא לא נכנס בחלב גוף הבשר אלא טעמא בעלמא ש"מ טעמו הוה כממשו של איסור. הפן השני דיליף מבשר דאסור והתם ודאי גוף החלב נכנס שם והוה ממשו ועיין ברשב"א בג"ה בזרוע בשילה יע"ש ואפ"ה יליף מיניה עכ"פ דלא אמרינן חד בתרי בטל כמו מין במינו ויליף מבב"ח דאסרה התורה בכ"ע אף חלב מועט בבשר הרבה וש"מ דלא בטיל טעמו ועוד דמסתמא כי בלע חתיכה מחלב וודאי יש רוב בחתיכה נגד חלב שבו ואף דאין בכולה משערי' היינו לחומרא דלא ידעינן כמה בלע יע"ש:

ובד"ה אי חידוש הוא כו' אלא ש"מ כו' וכיון דלאו חידוש הוא גמרינן מזרוע בשילה דשרי כל כמה דליכא טעמא עכ"ל יראה מדבריו דאביי דאמר טעם כעיקר מ"ה מבב"ח יליף לה דאסור ודווקא כי נתן טעם הא לא נתן טעם מותר מזרוע בשילה כי ליכא טעמא דהוה ס' או מין במינו שרי וילפינן נמי בב"ח היכא דליכא טעמא מיניה כיון דלא חידוש הוא כו' ומהשתא ילפינן נמי היכא דאיכא טעמא דאסור כמ"ש דמסתמא אסרה תורה אף דאיכא רוב בשר נגד החלב דטעמא לא בטיל חד בתרי וה"ה אינך פירושא שכתבתי לעיל כיון דבב"ח לאו חידוש הוא מדהוצרך במתני' אם יש בנ"ט וגמרינן מזרוע בשילה א"כ יליף נמי טעמו ולא ממשו בשר שאין נ"ט בחלב אלא טעם לבד אסור ויליף מיניה בעלמא א דלאו חידושא הוא ולפי' שני טעמו ולא ממשו היינו דממשו לא שייך ביטול דניכר הוא ומש"ה אמר טעמו דבטל חד בתרי אפ"ה לא בטל דניכר הוא בטעמו ויליף מבב"ח כו' ולא רצה רש"י לפרש דה"ק אביי דהוכיח טעם כעיקר הל"מ או מגיעולי עכו"ם כדיליף פסחים פא"ע דאי טעם כעיקר דרבנן א"כ בב"ח חידוש הוא א"כ כי לא נתן טעם כו' דאביי דאמר מבב"ח מ"ט לא גמרינן מש"מ דבאמת יליף לה מבב"ח וקשיא לי במ"ש רש"י דגמרינן מזרוע בשילה היכא דליכא טעמא שרי ואיך יליף מהתם והא התם חידוש הוא כדאמר לעיל צ"ח ב' וליגמר שאני דחידוש הוא כמ"ש רש"י ותוס' שם דלכתחלה מבטלין איסור או דקפיד קרא דוקא לבשל יחד עיין ברשב"א ובריטב"א ואיך יליף מיני' שאר איסורין לקולא ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דודאי מסברא אמרינן דלא אסרה תורה אלא היכא דאיכא טעמא אבל לרש"י ז"ל קשה וי"ל דאביי סובר דזרוע בשילה לתנא דמתני' לאו חידושא הוא ומש"ה יליף להתיר בב"ח היכא דליכא נ"ט כדתנן אם יש בנ"ט ותנא דברייתא התם דאמר זהו למעוטי כו' סובר דמן התורה אין מבטלין איסור לכתחלה ואה"נ לדידיה בבשר בחלב אוסר בכל שהוא אסור מ"ה ומתני' דע"ז ס"ז א' אלו אסורין בכ"ש בשר בחלב אפשר דבכ"ש ממש קאמר דמזרוע בשילה לא ילפינן דחידוש הוא ושאר איסורין מ"ה ברובא בטיל דטעם כעיקר דרבנן דבב"ח חידוש הוא אבל תנא דמתני' סובר מבטלין איסור מ"ה כמ"ש בסוגיא דזרוע בשילה וילפינן מבב"ח טעם כעיקר והיכא דליכא טעמא ילפינן להתיר מזרוע בשילה דליכא טעמא דמין במינו וה"ה לאינו מינו דליכא טעמ' או רוטב הזרוע עם האיל גופא הוה א"מ וכבר הארכנו בזה בסוגיא דזרוע בשילה ועיין שם ובי"ד צ"ח אבאר כל הצורך לזה בעזה"י וכאן אקצר בתוס' ד"ה מבשר כחלב כו' ולמר מגיעולי כותים וי"ל דאביי קבלה מרבא לאחר שדחה לן כו' עכ"ל ובפסחים הניחו זאת בתימא עלה דאמרינן ורבנן מ"ט לא